דליפת נוזל המוח והשדרה

כדי לקבוע שהנוזל המופרש דרך האף הוא אכן CSF (ולא ריר המופרש על ידי רירית האף) מקובל היה לבדוק את תכולת הסוכר שבו (שהיא יחסית גבוהה ב-CSF), אך תבחין זה אינו מהימן מספיק כדי להבדיל בין CSF לבין נוזלים אחרים בגוף. כיום מקובל לבצע תבחין של נוכחות החלבון β2 transferin בנוזל. חלבון זה מצוי בריכוז גבוה באורח ניכר יותר ב-CSF מאשר בנוזלים אחרים וכך ניתן לאבחן את הדליפה באופן מדויק. דליפת CSF היא מצב מסוכן. היא יכולה לגרום לכך שחיידקים יחדרו לתוך חללי המוח ויגרמו לדלקת מעטפות המוח ולסיבוכים תוך-גולגולתיים מסוכנים. לפיכך, מייד כשנקבע האבחון יש לטפל בדליפה.
ראשית יש לאבחן במדויק את נקודת הדליפה בבסיס הגולגולת. לשם כך מבצעים טומוגרפיה מחשבית (CT) בחתכים עדינים אשר יכולה להדגים פגמים גרמיים בבסיס הגולגולת ו/או נוכחות נוזל בחלל אוויר מסוים ועל ידי כך ניתן לקבוע מהיכן דולף הנוזל. במקרים אחרים יש צורך בביצוע דימות בתהודה מגנטית (MRI) אשר מדגימה טוב יותר את הרקמות הרכות ואת הנוזל הדולף לאחד החללים. במיעוט המקרים יש צורך בשיטות אחרות כגון החדרת חומר רדיואקטיבי לתוך נוזל המוח (על ידי דיקור מותני), והדגמת הפעילות הרדיואקטיבית בתוך הנוזל הדולף או החדרת חומר ניגוד מימי לנוזל המוח והדגמת נקודת הדליפה על ידי צילומי רנטגן או CT.

אם הדליפה היא חדה, לדוגמה דליפה בעקבות חבלה או ניתוח, הטיפול המקובל הוא מנוחה במיטה, לעיתים בתוספת של ניקוז מותני (Continuous drainage) של נוזל המוח. ניקוז זה מקטין את לחץ הנוזל בתוך חללי המוח, ולעיתים קרובות מאפשר סגירה עצמונית של הנקב במעטפות והפסקת הדליפה. בדרך כלל ממשיכים בניקוז כזה כשבוע עד שבועיים.
אם הדליפה נמשכת, או כאשר הדליפה היא כרונית, בדרך כלל יש צורך בניתוח כדי להפסיקה. סוג הניתוח תלוי במקור הדליפה (אוזן, חללי אף וכו') ובחומרתה. בניתוח סותמים את מקום הדליפה באמצעות רקמות רכות שונות (שומן, שריר, פסיה) ונעזרים בדבקים ביולוגיים. הגישה יכולה להיות מלמטה (מתחת לבסיס הגולגולת) המבוצעת לרוב על ידי רופא אא"ג או מלמעלה באמצעות ניתוח נירוכירורגי. בשנים האחרונות התפתחה שיטה אנדוסקופית המאפשרת סגירת מקום הדליפה באמצעות אנדוסקופ דרך האף. הפרוגנוזה לסגירת הדליפה היא טובה, אך יש להקפיד ולטפל מוקדם ככל האפשר כדי למנוע סיבוכים תוך-גולגולתיים.