מצבי הלם

הלם הוא מצב מסכן חיים שבו, עקב ירידה באספקת הדם, צריכת החמצן של הרקמות אינה מספקת לקיום חילוף החומרים (מטבוליזם). תפקוד דופן התאים נפגע, הם מתמלאים בנוזל ומשתבש ריכוז המלחים בתוכם. בהתמשך מצב זה, התאים מתים, תפקוד האיברים נפגע, מתפתח כישלון רב-מערכתי והחולה עלול למות.

הסימנים של מצב ההלם: חוסר מנוחה וערפול הכרה, עור קר ולח, לחץ-דם נמוך, דופק מהיר, ירידה בתפוקת השתן, הצטברות חומצה בדם ובתאים ואי-ספיקה רב-מערכתית.

מצבי הלם מחולקים לשלוש קבוצות עיקריות:

1. הלם תת-נפחי על רקע ירידת נפח הדם, נגרם על ידי דימום פעיל או איבוד נוזלים, כגון שלשול והקאה נישנים או הזעה ניכרת.

2. הלם לב נגרם על ידי ירידה בכושר ההתכווצות של שריר הלב (אוטם גדול, דלקת שריר הלב, הכשות בעלי חיים), הפרעות בקצב הלב (פרפור פרוזדורים, פרפור חדרים, דופק איטי מאוד), הפרעות מכניות (מחלות מסתמי הלב, קרע של דופן אב העורקים) והפרעה חסימתית לזרימת הדם (אוטם גדול בריאות, נוזל בחלל שבין הלב והמעטפת שלו - הפריקרד ויתר-לחץ-דם ריאתי קשה).

3. הלם על רקע הרחבת נפח כלי הדם יכול להיגרם עקב מצב של זיהום קשה ותהליך דלקתי מפושט, תגובת-יתר (אנפילקסיס) להרעלה או תרופות, בהשפעת תרופות מרחיבות כלי דם, פציעה או פגיעה במוח או בחוט השדרה והפרעות הורמוניות שונות.

מבחינים בין שלושה שלבים של הלם הנבדלים בחומרתם:

1. מצב מקדים הלם. איבוד של עד 10% מנפח הדם מלווה בדופק מהיר וירידה קלה בלחץ-הדם. מערכות ההגנה של הגוף עדיין מסוגלות לפצות על הפסד הנפח.

2. מצב הלם. איבוד של מעל 20% מנפח הדם או ירידה ניכרת בתפוקת הלב, מלווים בקריסת יכולת הפיצוי והופעת סימני ההלם.

3. הלם בלתי הפיך. התמשכות ההלם מביאה לפגיעה בלתי הפיכה ברקמות, כישלון רב-מערכתי ומוות.

בהלם הנגרם עקב חבלה מדרגים את חומרת ההלם לארבע דרגות על פי חומרת איבוד נפח הדם: איבוד עד 15%, איבוד של 15%-30%, איבוד של 30%-40% ואיבוד מעל 40% מנפח הדם. ככל שגדול איבוד הדם, כן חמורים יותר סימני ההלם וגדולה יותר הסכנה הנשקפת לחייו של הנפגע.

התמותה מהלם זיהומי קשה היא 35%-45%, ומהלם בלב 60%-90%. התמותה מהלם תת-נפחי תלויה בגורם לו ועומדת ביחס ישר לעומק ההלם ולמהירות ויעילות הטיפול.

ד"ר עמירם לב

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007