מחלות וליקויים בשיליה

השיליה היא האיבר המתפתח ברחם בזמן ההריון, האחראי על אספקת הדם מן האם לעובר ועל חילוף החמצן, רכיבי המזון וחומרי הפסולת בין מחזורי הדם של האם ושל העובר. השיליה צמודה לדופן הרחם, וקשורה לעובר באמצעות חבל הטבור.
במהלך ההשרשה של העובר ברחם, ביום ה-8-5 לאחר ההפריה, מתפתחים תאי עובר ייחודיים החודרים אל הדופן ואל כלי הדם של הרחם כדי ליצור את השיליה. התפתחות השיליה מתאפיינת ביצירת סיסים זעירים המסתעפים שוב ושוב במערך סבוך דמוי אילן, וטובלים באגמים של דם האם. כלי דם של העובר נוצרים בסיסים ורק קרומית דקה מפרידה בין דם העובר לבין דמה של אמו הזורם בין סיסי השיליה. מבנה זה מגדיל במידה רבה את שטח הפנים של השיליה ומייעל את חילוף החומרים בין האם לעובר.
השיליה מגיעה לשיא התפתחותה בשבוע ה-20 להריון, אך ממשיכה לגדול עד שבמועד הלידה משקלה מגיע לחצי קילוגרם לערך וקוטרה ל-22 ס"מ. מייד לאחר הלידה השיליה נפרדת מקיר הרחם ונחלצת על ידי התכווצויות של הרחם.
השיליה מהווה מחסום בין האם לעובר, היא חוסמת מעבר של חיידקים ושל חומרים העלולים להזיק לו. אולם מחסום השיליה איננו מושלם והוא מאפשר מעבר של נגיפים, של תרופות מסוימות, של נוגדנים ושל חומרים מזיקים כמו אלכוהול.
השיליה גם מייצרת הורמונים רבים השומרים על קיום הריון תקין. לדוגמה, תאי השיליה מייצרים את הורמון ההריון (הגונדוטרופין הכוריוני) המנוצל לבדיקה לגילוי הריון.
ליקויים במבנה השיליה
שיליה קרומית (Placenta membranacea) - שיליה דקיקה המצפה את כל שטח פני הרחם. שיליה קרומית קשורה לסיבוכים בהריון ובלידה. כגון היפרדות שיליה, הפלה מאוחרת, לידה מוקדמת, הפרעה בגדילה תוך-רחמית ותמותת העובר. לאחר הלידה קיים סיכון ניכר להיוותרות פיסות של שיליה ברחם, להפרעה בהתכווצות הרחם לאחר הלידה, ולדימום.
שיליה היקפית (Circumvallate placenta) - פקיעה של הקרומים ודלף של מי שפיר בשלב מוקדם בהריון עלולים לגרום להיאחזות מרוחקת של הקרומים מגבול השיליה ולהתפתחות שק מי שפיר קטן.
שיליית לוואי (Succenturiate placenta) - שיליה נוספת לשיליה המרכזית הקשורה אליה באמצעות כלי דם. סיבוכים בלידה הקשורים לשיליית לוואי, כוללים קרע של כלי הדם המחברים בין השליות, אשר מוביל להלם תת-נפחי של העובר ולמותו. כמו כן שיליית לוואי שאיננה מאובחנת עלולה להישאר ברחם לאחר הלידה ולגרום לשטף דם.
מחלות של השיליה
השרשה לקויה של השיליה בדופן הרחם עלולה לגרום להפרעה בתפקודה ולהפרעה בגדילת העובר ברחם אמו (Intra Uterine Growth Restriction - IUGR). קיימות עדויות המצביעות על ליקוי בהשתרשות השיליה כגורם מרכזי לרעלת הריון, מחלה המופיעה ב-5% לערך מכלל ההריונות ומתבטאת בעלייה בלחץ-הדם, בהפרשת חלבון בשתן, בצמיחה לקויה של העובר ואף בתמותה בתוך הרחם.
שיליית פתח (Placenta previa) - לעיתים מושרשת השיליה בחלקו התחתון של הרחם על פני צוואר הרחם. מצב זה מתאפיין באירועים נישנים של דימום במהלך ההריון. אם מיקום השיליה נותר כך לקראת סוף ההריון, מבצעים את הלידה בניתוח קיסרי.
היפרדות מוקדמת של השיליה מדופן הרחם (Placental abruption) הוא סיבוך הגורם לדימום בהריון, לסיכון ללידה מוקדמת ולעיתים להפרעה באספקת הדם לעובר ובהפחתה בגורמי הקרישה של האם. בדרך כלל הטיפול באם כולל עירוי נוזלים, מתן תרופות כדי להחיש את הבשלת הריאות של העובר, ומעקב אחר ניטור העובר ואחר מערכת הקרישה של דם האם. לעיתים יש צורך בהקדמת הלידה.
היוותרות שיליה ברחם (Retained placenta) - שטף דם קשה עלול להיגרם אם השיליה איננה נפרדת בשלמותה מקיר הרחם לאחר הלידה. במקרה זה יש לנתק את השיליה מ"מיטתה" באופן ידני. לעיתים נדירות ננעצת השיליה עמוק בתוך שריר הרחם באופן שלא ניתן להפרידה מ"מיטתה" (שיליה נעוצה - Placenta accreta). דימום רב המסכן את חיי היולדת במקרה זה מחייב עירוי מוצרי דם, ואף כריתת הרחם כדי לעצור את מקור הדימום.
כוריואנגיומה של השיליה (Placental chorioangioma) - גידול שפיר של כלי דם נימיים בשיליה אשר בדרך כלל איננו גורם לסיבוך, אך לעיתים נדירות קשור לזילוח דם העובר אל מחזור הדם של האם.

ד"ר רונית חיימוב-קוכמן