הפרעות דיסוציאטיביות

בניגוד לרוב האנשים החווים את העצמי כיחידה אחת שלמה, אנשים הסובלים מהפרעות דיסוציאטיביות חשים חסרי זהות, הם מבולבלים לגבי זהותם או חשים בעלי אישיויות רבות. המנגנון העומד בבסיס ההפרעות הינו הדיסוציאציה - הפרדה, ניתוק - מנגנון הגנה המאפשר לשרוד אירועים טראומטיים במיוחד.

ארבע ההפרעות המרכזיות:

1. הפרעת זהות דיסוציאטיבית: ההפרעה החמורה ביותר מבין ההפרעות הדיסוציאטיביות. האדם הסובל מהפרעת זהות דיסוציאטיבית מתנהג ותופס את עצמו ואת סביבתו דרך יותר מאישיות אחת (פיצול אישיות).

2. פוגה דיסוציאטיבית: ההפרעה מאופיינת בעזיבה פתאומית של מקום המגורים והתרחקות ממנו. העזיבה מלווה בשכחה מוחלטת של החיים הקודמים לפוגה, אלא שאין לאדם מושג שהוא מצוי בשכחה. האדם מרגיש מבולבל לגבי זהותו או שהוא מאמץ זהות חדשה.

3. אמנזיה (שכחה) דיסוציאטיבית: ההפרעה מאופיינת בחוסר יכולת לזכור מידע, בדרך כלל כזה הקשור לטראומה או לאירוע מלחיץ (פגיעה מינית, למשל). השכחה לא יכולה להיות מוסברת ע"י שכחה טבעית, השפעה של חומר או מצב רפואי כללי.

4. דפרסונליזציה דיסוציאטיבית: מאופיינת בהרגשה חוזרת או קבועה של היעדר קשר בין הגוף והנפש.

שכיחות ההפרעות

אין אחידות דעים בנוגע לשכיחות ההפרעות, אך נראה כי מדובר בהפרעות נדירות למדי.

גורמים להפרעות

לכל הפרעה הגורמים הייחודיים לה. עם זאת, גורמים פסיכולוגיים משותפים לכל ההפרעות. על פי תפיסה זו, הפרעות אלו נגרמות עקב רצון להתנתק מגורמי לחץ ומחוויות טראומטיות.

טיפול בהפרעות

הפרעות דיסוציאיטיביות עלולות לגרום למצוקה רבה ולפגיעה בתפקוד החברתי והתעסוקתי, לכן חשוב לטפל בהן בהקדם. לכל הפרעה יש להתאים את שיטת הטיפול היעילה ביותר עבורה. עם זאת, תוארו הצלחות טיפוליות בכל ההפרעות בעקבות טיפול המשלב טיפול פסיכולוגי ארוך טווח. בנוסף, עבור חלק מההפרעות ניתן לשלב מספר שיטות טיפול כטיפול תרופתי, היפנוזה ואשפוז, בהתאם לצורך והקשיים הספציפיים המתעוררים.