היפרסומניה, יתר-שינה

היפרסומניה היא הפרעת שינה, המתבטאת בעייפות כרונית ונטייה להרדמות במשך היום, למרות משך שינה מספק בלילה.

בהפרעות של יתר-שינה העייפות הבלתי פוסקת והנטייה להרדמות גורמות למצוקה משמעותית, ומפריעות לתפקוד האדם בשגרתו הקבועה. על התלונות להימשך חודש אחד לפחות, ועליהן להיות מלוות בתופעות כגון חוסר ריכוז, אי-נמרצות, מצב רוח ירוד והתנהגות המזכירה התנהגות דיכאונית.

כדי לקבוע אבחנה של היפרסומניה חשוב לוודא שהמצב אינו מוסבר על ידי הפרעות שינה, הפרעה נפשית או רפואית אחרת, או על ידי שימוש בחומרים בעלי השפעה על מערכת העצבים המרכזית (כגון תרופות, סמים ואלכוהול).

יש לציין כי אין מדובר באנשים הנוהגים לישון שעות רבות, ששנתם נורמאלית ויעילה ומאפשרת תפקוד סביר במשך שעות הערות. בנוסף, אין הכוונה לאנשים שמתלוננים באופן תדיר על תחושת עייפות בהיעדר ממצאים על הרדמות באמצע היום, או על הגבלה כלשהי בתפקוד.

טיפול

השימוש בתרופות ממריצות, למשל אמפטמין, מסייע לסובלים מהיפרסומניה. בחלק מהמקרים תרופות נוגדות דיכאון נמצאות יעילות. עם זאת יש לוודא שתרופות אלה אינן מהסוג המרגיע, דוגמת מעכבי קליטה חוזרת של סרוטונין (SSRI).