גידולים ממאירים בשחלה

גידולי שחלה ממאירים מתפתחים מהתאים השונים המרכיבים את השחלה.
הגידול השכיח ביותר הוא הגידול שמקורו בשכבת התאים (אפיתל) המכסה את השחלה. גידולים אחרים מקורם מתאי הנבט, מרקמת המשתית הספציפית ורקמות החיבור בשחלה.
בכל שנה מאובחנות בישראל כ-350-300 נשים עם שאת ממארת בשחלה. (שיעור של כ-12 ל-100,000 נשים). בשנים האחרונות חלה ירידה בשיעור המקרים, ובשנת 2000 דווח על 264 נשים שלקו בסרטן שחלה.

הגיל הממוצע של החולות נע סביב 60. הגידול נדיר (אך קיים) אצל נשים צעירות שגילן למטה מ-30.
הסוג המיקרוסקופי השכיח ביותר הוא הסוג הסרוזי.
גידולי השחלה מדורגים על פי דרגת ההתמיינות בחתכים פתולוגיים: דרגה טובה, בינונית וקשה.
הסיווג לשלבים של גידולי השחלה מתבסס על מידת הפיזור של המחלה שנמצא בעת הניתוח:
שלב 1 - הגידול מוגבל לשחלה;
שלב 2 - הגידול התפשט לאגן;
שלב 3 - הגידול מפושט בחלל הבטן;
שלב 4 - הגידול מפושט מעבר לחלל הבטן או התפשט לכבד.
קרצינומה ראשונית בצפק (Primary peritoneal carcinoma): אצל 21%-7% מהחולות שלקו בסרטן השחלה נמצא גידול ראשוני בצפק (ציפוי איברי הבטן) שמראהו ההיסטולוגי זהה לגידול סרוזי בשחלה, ללא מעורבות השחלות.
גידול זה מתפתח גם אצל 10%-5% מבין הנשים שעברו כריתת שחלות מונעת.
התסמונת הקלינית, התגובה לטיפול והפרוגנוזה דומים מאוד לסרטן השחלה.

גידול גבולי (Borderline tumor): קבוצה נוספת של גידולי שחלה ממקור אפיתלי הם גידולים שעל גבול הממאירות (Borderline tumors). גידולים אלה מהווים 15%-10% מכלל גידולי השחלה הממאירים. הם שכיחים יותר בקרב נשים צעירות, הגיל הממוצע נע סביב 40, רובן מאובחנות בשלב 1. הפרוגנוזה טובה גם כאשר הגידול פרץ אל מחוץ לשחלה, כי במרבית המקרים הגרורות אינן פולשניות וקצב גדילתן איטי.
ברוב המקרים הטיפול הוא בניתוח תוך שמירת הפוריות בנשים צעירות.
הסתמנות קלינית: חולות שהגידול אשר לקו בו מוגבל לשחלה, הן לרוב ללא תסמינים. לעיתים קיימת תחושת לחץ או שמופיעים כאבים עקב שיזור של הגידול. בחלק מהנשים יהיה דמם שלאחר חידלון הווסת.
בשלב מוקדם מתגלה הגידול בבדיקה גינקולוגית שגרתית או בבדיקת על-שמע של האגן. אולם ב-75% לערך מהחולות מתגלה הגידול בשלבים מתקדמים, והתסמינים כוללים לרוב תפיחות בטן עקב מיימת ותלונות הקשורות להפרעות בפעילות המעיים עקב פיזור של הגידול לציפוי המעי ולתרב (לאומנטום).
בשלבים מתקדמים סיכויי הריפוי קטנים, ולכן נעשים מאמצים למציאת שיטה לאבחון מוקדם של המחלה.
סריקה תקופתית של כלל האוכלוסייה באמצעות הסמן 125 CA ובדיקות על-שמע של האגן טרם הוכחו כיעילות לאבחון מוקדם ולהקטנת התמותה מסרטן. ייתכן ששיטה חדשה המאפיינת שורה ארוכה של חלבונים בנסיוב "פרוטאומיק", תאפשר אבחון מוקדם של סרטן השחלה.
אבחון ועיבוד טרום-ניתוח: אם מתעורר חשד להופעת גידול בשחלה, יש לבצע בדיקת על-שמע של האגן והערכת רמת הסמן 125 CA. בעזרת טומוגרפיה מחשבית (CT) של האגן ושל הבטן, ניתן להעריך את מידת הפיזור של המחלה ואת היכולת לכרות כריתה מרבית של הגידול בניתוח. בנוסף יש להעריך את בריאותה של המטופלת, את רמת תפקודה ואת יכולתה לעמוד בטיפול.
הטיפול: הטיפול הראשוני הוא לרוב ניתוח במטרה לאשש את האבחון, להעריך את מידת הפיזור, או לכרות את הגידול, כולו או מרביתו, אם הוא מפושט. לעיתים נדירות ניתן להסתפק בניתוח מצומצם במגמה לשמור על הפוריות. אם כורתים את החלק הארי של הגידול, טיפול משלים באמצעות כימותרפיה יעיל יותר, ומשפר את הפרוגנוזה. הכימותרפיה הראשונית לטיפול בסרטן השחלה מורכבת מטקסול ופלטינום. במקרים מסוימים מטפלים באמצעות כימותרפיה לפני הניתוח.
ההישרדות ל-5 שנים תלויה בעיקר בשלב המחלה, בדרגת ההתמיינות, בתפקוד החולה ובאפשרות לכרות את השאת כריתה מרבית.
ההישרדות בשלב I: כ-80%; בשלב II: כ-60%; בשלב III: כ-30%; בשלב IV: כ-5%.
שאתות שמקורן בתאי הנבט: גידולים אלה שכיחים בקרב נערות ונשים צעירות, רובם חד-צדדיים, ומגיבים היטב לכימותרפיה.
הניתוח נשמר לצורך אבחון והערכת מידת הפיזור תוך שמירת הפוריות. במקרים שבהם הגידול מפושט, ובסוגים מסוימים גם כשהגידול מוגבל לשחלה, יש צורך בכימותרפיה לאחר הניתוח. סיכויי הריפוי טובים מאוד וכן הסיכויים להריונות בעתיד.

פרופ' גלעד בן ברוך