ליקויי למידה

על פי הגדרתה של החברה האמריקאית לפסיכיאטריה של הילד, לקות למידה היא קושי או אי-יכולת לבצע פעולות מוחיות הדרושות במילוא משימות אקדמיות, כמו: קריאה, כתיבה, חשבון, קשב ותפיסת המרחב, ורמת הביצוע היא בפיגור של כשנתיים מהגיל הכרונולוגי. כלומר, ניתן לומר כי לקות למידה היא הפער בין היכולת הנמדדת באמצעות טסטים לבדיקת מנת משכל, לבין ההישגים האקדמיים של הילד/התלמיד הלכה למעשה. שכיחות התופעה נעה בין 3% ל-10% ברמות שונות.

תלמיד הסובל מליקויי למידה מתקשה לבצע את מטלותיו ברמה הנדרשת מבני גילו. זאת, כמובן, למרות הניסיונות ללמדו בתנאים אופטימליים ובהיעדר מחלות רקע אחרות כמו: פיגור שכלי, פרכוסים, אוטיזם, הפרעות רגשיות או ליקוי בחושי הראייה או השמיעה.

מאחר שלהבנת החומר הנלמד ולביצוע מטלות בהתאם, נדרשת מעורבות של ה"חומר האפור" (שהוא החלק העיקרי במוח האחראי על פעולות מתוחכמות), נהוג לחשוב כי לקות למידה היא פגם בדרך הבסיסית של המוח להפעיל זיכרון, קשב, קואורדינציה בין היד לעין ו/או כל תפקוד נירולוגי (עצבי) אחר, כמו הבנה.

לקות ביכולת הקריאה נקראת דיסלקציה ומופיעה אצל 65% מכלל הילדים בעלי ליקויי למידה. היא מתאפיינת בקושי בזיהוי אותיות, מילים או משפטים וכך פוגעת בהבנת המשמעות של טקסט. לעיתים מדובר רק בליקוי קל ואז ניתן לרכוש מיומנויות בהבנת הנקרא אך במקרה בו הליקוי קשה וקבוע והתלמיד עשוי כלל לא להיות מסוגל לקרוא ולהבין את משמעות הטקסט.

לקות ביכולת הכתיבה נקראת דיסגרפיה ומופיעה אצל 20% מכלל הילדים בעלי ליקויי הלמידה. היא מתאפיינת בקושי לכתוב באופן ברור, מובן ובעל משמעות או בקושי בצורת הכתיבה, ברצף הכתיבה, בצורת האותיות או בניקוד.

לקות ביכולת להבין לבצע פעולות חשבון נקראת דיסקלקוליה והיא מתאפיינת בקושי להבין ולבצע פעולות חשבון פשוטות או מורכבות כמו חיבור, חיסור, כפל וחילוק.

בתחום תפיסת המרחב משמעות הליקוי הוא קושי ביכולת אמידת מרחק, גובה, עומק וכו'.

בנושא הקשב משמעות הליקוי היא חוסר יכולת להתרכז או להקשיב ברמה הנדרשת לאותו הגיל. ידוע כי שמיעה היא פעולה אוטומטית. לעומתה הקשבה היא פעולה פסיכולוגית, הדורשת מאמץ מוחי מתמשך וגוררת, כאמור, הפעלה של "החומר האפור" במוח. 8%-5% מהילדים בגיל בית ספר יסודי מתקשים לבצע פעולה מוחית זו, ומשך הקשב שלהם נמוך מהצפוי לגילם.

בכל הליקויים ניתן לטפל ברמה כזו או אחרת. הדבר נעשה לאחר ביצוע סדרה מקפת של בדיקות רפואיות, נירולוגיות, ותבחינים פסיכולוגיים לאבחון ולקביעת רמת היכולת. כמו כן, ניתן לשלב בהוראה יסודות בסיסיים של הבנת תהליכים במוח, ובכך להקנות לתלמידים תהליכים יעילים יותר של למידה.

טיפול בהפרעות למידה

אחד הטיעונים המופנים כלפי אבחון הפרעות הלמידה הוא שההפרעה האמיתית היא אינה הפרעת למידה אלא "הפרעת הוראה": דרך ההוראה המקובלת כיום, היא זהה לכלל התלמידים ולא מתקיימת התאמה אידיאלית לפיה דרך הלמידה מותאמת לכישוריו וסגנונו האישי של התלמיד. ואכן, דרך הטיפול העיקרית והאפקטיבית ביותר מתבססת על מתן תשומת לב אישית, זיהוי הקשיים הייחודיים, והתאמתה של שיטת ההוראה, בליווי תמיכה נפשית והקניית דרכי התמודדות יעילים.

• דרכי הוראה ייחודיות: הטיפול מתמקד בהתאמה אישית של שיטת לימוד יעילה. לשם כך יש לזהות ראשית כל את סוג הקושי הספציפי איתו מתמודד התלמיד. הטיפול עצמו יעשה באמצעות מתן תשומת לב אישית, למידה בקבוצות קטנות, הנחייה מותאמת ולגיטימציה לשאול שאלות ולבקש עזרה. בד"כ עולה הצורך בלמידה איטית והדרגתית, בהנחיה אישית או בקבוצות קטנות. קיימות היום גם תוכנות מחשב שעשויות לסייע בתהליך.

• טיפול פסיכולוגי: במקרים בהם לקות הלמידה מלווה בקשיים נוספים, מומלץ מאוד להיעזר בטיפול פסיכולוגי. מטרת הטיפול לשפר את המוטיבציה ואת הדימוי העצמי, ולעזור בהתמודדות עם תסכול ועם קשיים התנהגותיים, חברתיים ורגשיים שנלווים ללקות הלמידה. במקרה הצורך ניתן להיעזר גם בהדרכת הורים.

• טיפול קבוצתי: הלכידות הקבוצתית, האינטראקציה הבינאישית והפידבק הקבוצתי מספקים תמיכה רגשית, ומעניקים כלים לשיפור המודעות עצמית, להבנת הקושי האישי ודרך ההתמודדות הראוי עמו. הטיפול הקבוצתי בד"כ ישלב: משחקים, סיפורים, יצירה ואומנויות שונים. מחקרים מראים על שיפור בהערכה העצמית ובאיכות הקשר הבינאישי בעקבות טיפול קבוצתי לבעלי לקויות למידה.

• טיפולים פארא פסיכולוגיים: טיפול באומנות/טיפול בתנועה/ביבלותרפיה: טיפולים תומכים, העושים שימוש בכלים כאומנות, תנועה או ביבליותרפיה מאפשרים שילוב בין פיתוח היצירתיות ומציאת אזורי כוח ומסוגלות, לבין הקניית כלים להתמודדות עם קושי, כישלון ותסכול.

• טיפול התנהגותי קוגניטיבי: טיפול שהפך שכיח בשנים האחרונות עקב הצלחתו לחזק תהליכים של וויסות עצמי, למידה עצמית, שמירה על התנהגות מותאמת למשימה ושינוי אמונות והערכות בקשר ליכולת עצמית. לשינויים בתפיסה העצמית יכולים להתלוות אף שינויים רגשיים וההתנהגותיים.