אינפומד
מחלות
צניחת חלחולת (הרקטום)

צניחת חלחולת (הרקטום)

Rectal prolapse

המומחים של Infomed מסבירים:

צניחת החלחולת (הרקטום) היא תופעה שכיחה בילדים (בדרך כלל מאובחנת בסביבות גיל שלוש) בשכיחות זהה בשני המינים או במבוגרים (בדרך כלל מופיעה לאחר העשור השישי). במבוגרים, התופעה שכיחה פי 10 בנשים, מאשר בגברים. כאן נתייחס רק למבוגרים.
ההנחה הרווחת כיום, היא כי הצניחה מתפתחת במנגנון "התפשלות" (התקפלות כלפי חוץ) בקטע הסופי של המעי הגס (החלחולת - הרקטום).
קיימים שני סוגי "צניחה", פנימית (סמויה) וחיצונית (גלויה). במצב הצניחה הגלויה, המעי הגס "ההפוך", מתבלט החוצה דרך פי הטבעת. בצניחה הסמויה, תהליך ה"התקפלות" נעצר בגובה הסוגרים הפנימיים של פי הטבעת ואינו נראה או מורגש.

פרופ' יואל סייפן

סיבות וגורמי סיכון
הגורמים התורמים להתפתחות הצניחה של החלחולת: חולשה של שרירי רצפת האגן (לידות מרובות או מסובכות) וניתוח כריתת רחם (לכן התופעה שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים), אך גם עצירות כרונית קשה ועיקשת מהווה רקע מסייע.
אצל כ-70% מהלוקים בצניחת החלחולת, מתפתחת גם אי-נקיטות (היעדר שליטה) לגזים או אף לצואה, בדרגות חומרה שונות - בתחילה, פליטה לא רצונית של גזים בלבד, עם החמרת המצב, גם פליטת צואה נוזלית ולבסוף אף צואה מוצקה.
אבחון ובדיקות
אבחון: נוכח הצניחה הגלויה האבחנה ברורה - המעי נראה מתבלט מפי הטבעת, חולשת הסוגרים ניתנת לזיהוי בעת בדיקה על ידי רופא מומחה לתחום זה. המומחה, גם יידע להבדיל בין צניחת טחורים בלבד, לבין צניחת המעי ממש.

בדיקות נוספות דרושות להחלטה על סוג הטיפול המומלץ במצב זה: קולונוסקופיה לשלילת ממצאים אחרים במעי הגס וצילום לאחר חוקן בריום להדגמת האורך היחסי של המעי הגס, השמאלי בעיקר. במקרים שבהם קיימת עצירות קשה, יש לברר את סוג העצירות על ידי בדיקת "זמן מעבר במעי הגס". כאשר עולה חשד ל"צניחה פנימית סמויה", האבחנה נקבעת לאחר בדיקה מיוחדת המדגימה את תהליך הצאייה (הדפקוגרפיה).
טיפולים ותרופות
הטיפול בצניחת החלחולת במבוגרים הוא בניתוח בלבד. קיימות שתי קבוצות של ניתוחים לתיקון הצניחה: ניתוחים הנעשים דרך חלל הבטן (בפתיחת הבטן או בלפרוסקופיה) וניתוחים הנעשים דרך "חיץ הנקבים", כלומר, דרך פי הטבעת וסביבתו. הבחירה של סוג הניתוח תלויה במצבו הרפואי הכללי של המטופל, דרגת הצניחה וקיום, או היעדר תופעות נלוות, כמו עצירות ו/או אי-נקיטות.