בדיקת רקטום (Rectal examination)

תשובה: גרד באיזור פי הטבעת יכול להיגרם מסיבות רבות, ביניהן טפילים, דלקת באיזור, מחלות של פי הטבעת (טחורים, פיסורה) ועוד. נפנה אותך לשאלה שכבר נשאלה באתר, באותו נושא: http://www.infomed.co.il/questions/q_121600_4.htm

תשובה:

מכיוון שאין לך היסטוריה של משפחתית של בסרטן המעי הגס או של פוליפים, אתה נחשב כבעל סיכון ממוצע ללקות בסרטן המעי הגס. גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת צריכים להתחיל בבדיקות מניעה בגיל 50. הנחיות הסקירה המומלצות לגילוי גידולים ופוליפים אצל גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת כוללים את הבדיקות הבאות:

בדיקת דם סמוי בצואה: בדיקה זו בודקת את ההפרשה הצואתית לגילוי דם שאינו ניכר בקלות לעין בהבלתי מזוינת. גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת ללקות בסרטן המעי הגס צריכים לעבור בדיקה זו אחת לשנה החל בגיל 50.

סיגמואידוסקופיה גמישה: זיגמואידוסקופיה גמישה היא תהליך שגרתי המבוצע במרפאות חוץ שבו משתמש הרופא בסיגמואידוסקופ (מכשיר ארוך וגמיש בקוטר של כסנטימיר ורבע) על מנת להסתכל על קירות החלחולת ועל השליש האחרון של המעי הגס (המכונה הסיגמואיד או המעי היורד). בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל אחת לחמש שנים וניתן לבצע אותה במשולב עם הבדיקה השנתית לגילוי דם סמוי בצואה.

בדיקת חוקן בריום: לעתים ישתמש הרופא בבדיקה המכונה חוקן בריום. זוהי בדיקת רנטגן של כל המעי והחלחולת שבה מוכנסים בהדרגה בריום ואוויר אל תוך המעי הגס באמצעות שפופרת רקטלית על מנת לשפר את היכולת לראות את המתרחש בתוך האיבר. רופאים ממליצים בדרך כלל לבצע בדיקה זו (לעתים בשילוב עם הסיגמואידוסקופיה הגמישה) אחת לכל 5-10 שנים, החל בגיל 50.

קולונוסקופיה: זהו טיפול המבוצע במרפאות חוץ שבה נבדקות החלחולת ופנים המעי הגס כולו. במהלך קולונוסקופיה משתמש הרופא במכשיר ארוך ודק שקוטרו כסנטימטר ורבע כדי לבדוק את קירות המעי הגס. בדיקה זו מומלצת אחת ל-10 שנים, החל בגיל 50.

תשובה:

ברוב הטחורים ניתן לטפל באמצעות שינויים פשוטים בהרגלי התזונה ויציאות המעיים. רובם אינם מצריכים ניתוח או טיפול אחר אלא אם כן הטחורים מאד גדולים וכואבים. לטיפול ביתי ועצות למניעה, ראו את סעיפי הטיפול הביתי והמניעה בהמשך עמוד זה.

מטרתם של טיפולים אל-ניתוחיים המשמשים לטיפול בטחורים, המכונים גם טיפולים קיבועיים**, היא להפחית את אספקת הדםאל הטחורים כדי שהם יתכווצו או ייעלמו כליל. רקמת הצלקת הנותרת במקום שבו היו הטחורים מסייעת לתמוך ברקמה האנאלית ומסייעת למנוע את התפתחותם של טחורים נוספים.

טיפולים קיבועיים כוללים את קשירתם של הטחורים בגומיות (קשירת גומיות), או שימוש בחום, לייזר או זרם חשמלי כדי ליצור רקמה צלקתית (טיפול קרישה).

הסרת טחורים בניתוח (כריתת טחורים) עשויה לשמש להסרת טחורים גדולים ופנימיים, כאשר ישנם מספר טחורים קטנים, או כאשר טיפולים אחרים לא הצליחו להשתלט על הדימום. לעתים טיפול משולב (לדוגמא, טיפול קיבוע בשילוב עם כריתת טחורים) היא הדרך היעילה ביותר לטפל בטחורים.

כריתת טחורים לעומת טיפול קיבועי לטחורים פנימיים

• את הטיפולים הקיבועיים מנסים לרוב לפני פנייה לפיתרון ניתוחי אם הטחורים קטנים ומתבלטים מפי הטבעת במהלך יציאת מעיים, אולם שבים למקומם הרגיל לאחר מכן (טחורים מדרגה שנייה). למידע נוסף על טיפולים קיבועיים, ראו את סעיף הטיפולים הנוספים בהמשך עמוד זה.
• כריתת טחורים עשויה לספק תוצאות ארוכות-טווח טובות מאלה של טיפולים קיבועיים. אולם ניתוח הוא יקר יותר, מצריך זמן התאוששות ממושך יותר, לרוב כרוך בכאבים רבים יותר ונושא סיכון גדול יותר לסיבוכים.
• טיפול קיבועי הוא הטיפול המועדף עבור מטופלים בני 70 ומעלה ואלה הסובלים מבריאות לקויה.

תשובה:

טחורים הם ורידים נפוחים בתעלה האנאלית. בעיה נפוצה זו עלולה להיות כואבת, אולם לרוב אינה רצינית.

ורידים עלולים להתנפח בתעלה האנאלית וליצור טחורים פנימיים. או שהם עלולים להתנפח סמוך לפי הטבעת וליצור טחורים חיצוניים. אדםן עלול לסבול משני הסוגים בעת ובעונה אחת. התסמינים והטיפול תלויים בסוג ממנו אתם סובלים.

תשובה: ייתכן שאתה סובל מטחורים פנימיים. מאחר וקיים דימום תקופה ארוכה, מומלץ שתפנה להיבדק אצל רופא פרוקטולוג. תוכל לקרוא הסבר על טחורים בפורטל אינפומד בקישור: http://www.infomed.co.il/hemorrhoids.asp

תשובה: טחורים הינם ורידים מורחבים בדופן פי הטבעת, הבולטים לתוך חלל פי הטבעת ואף מחוצה לו. מחלקים את הטחורים לשני סוגים - טחורים פנימיים וטחורים חיצוניים. הטחורים הפנימיים אינם כואבים ונוטים לדמם. במקרים קשים הם יכולים להתרחב במידה רבה עד בליטתם אל מחוץ לפי הטבעת. הטחורים החיצוניים הם התרחבויות ורידיות בפתח פי הטבעת והם נוטים לכאוב מאד, אך לא לדמם. הטיפול בטחורים מחולק לטיפול שמרני- תרופתי וטיפול ניתוחי. הטיפול השמרני כולל שינוי תזונתי (תזונה עשירה בסיבים תזונתיים ומים) ואמבטיות ישיבה. מבחינה תרופתית ניתן לטפל במשלשלים ובקרמים מקומיים המאלחשים את האזור ומצרים מעט את כלי הדם. הטיפול הניתוחי כולל אפשרויות רבות, כדלקמן: 1. סקלרותרפיה - הזרקת חומרים המובילים להצטלקות של הטחור. את החומר מזריקים לבסיסו של כל טחור. טיפול זה יעיל בשלבים מוקדמים של המחלה. 2. קשירה - קשירת כל טחור בבסיסו באמצעות גומיות. בקשירת גומיות זו נפגעת אספקת הדם לטחור והטחור נמק ונושר תוך 7-10 ימים. הסיבוכים בשיטה זו כוללים כאבים, נפילת הגומיות, דימום, עצירת שתן וזיהומים. היתרון שבשיטה זו שאין צורך בהרדמה או באשפוז. 3. שימוש באנרגיית חום ממוקד (פוטוקואגולציה) או בהקפאת הטחור (Cryosurgery). 4. הרחבת פי הטבעת - בהרדמה כללית מבוצעת הרחבה מדורגת (באופן הדרגתי) של פי הטבעת. התיאוריה שעומדת מאחורי שיטה זו היא שהיצרות פי הטבעת היא שמובילה להפרעה בניקוז הוורידי ועקב כך להתרחבות הוורידים והיווצרות טחורים. 5. כריתת טחורים בשיטה פתוחה - בניתוח בהרדמה כללית, חושפים כל טחור כורתים אותו ומשאירים את הרירית מעליו פתוחה, על מנת שתחלים באופן עצמוני. ההחלמה נמשכת מספר שבועות. שיטה זו כמעט ולא מבוצעת כיום בשל נטיה לזיהומים ומשך החלמה ארוך. 6. כריתת טחורים בשיטה סגורה - בהרדמה כללית, חושפים כל טחור כורתים אותו ותופרים את הרירית מעליו. 7. כריתת טחורים היקפית - בהרדמה כללית, באמצעות מכשיר מיוחד מבוצעת כריתה היקפית של כל הטחורים בהיקף פי הטבעת. המכשיר כורת את הטחורים ובאותה פעולה תופר את הרירית בבסיסם ע"י סיכות. זו השיטה המקובלת כיום. בכל השיטות הכירורגיות קיימים סיבוכים מוקדמים ומאוחרים. הסיבוכים המיידיים הינם סיבוכי ההרדמה, דימום, זיהומים והתנקבות החלחולת. כמו כן עצירת שתן הינה סיבוך שכיח. הסיבוכים המאוחרים הינם דימומים חוזרים עקב חזרת הטחורים (ב- 10-20% מהמנותחים) והיצרות של פי הטבעת. סיבוך מאוחר נוסף הוא אי שליטה בסוגרים במידה קלה המדווחת ב- 1-2% מהמקרים. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

תשובה: מומחה לכירורגיה כללית

תשובה: ערכי ה – PSA שלך מוגדרים כתקינים. אבל מכיוון שהיתה עלייה במהלך השנה האחרונה, יש להוסיף גם בדיקה רקטלית. אם בבדיקה הרקטלית נמצא ממצא חשוד, משלימים את הבדיקה בבדיקות כגון בדיקת דם, בדיקת שתן, בדיקת אולטרסאונד וביופסיה של הערמונית. עליה ברמת ה– PSA אינה מעידה דווקא על סרטן הערמונית; היא גם יכולה להצביע על הגדלה שפירה של הערמונית. גש לאורולוג להמשך הבירור. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: באיזה גיל סבך חלה בסרטן המעי? ככל הנראה, לפי התיאור שלך, אכן מדובר בטחורים, אך מובן שאת זקוקה לבדיקת כירורג שיסתכל לתוך הרקטום לאבחנה מדויקת. אני מבינה את הדאגה שלך שייתכן שמדובר במשהו יותר רציני, במיוחד לאור ההיסטוריה של סבך. אך הבירור אינו מצריך אשפוז. את צעירה, וסרטן המעי מופיע לרוב בגיל מאוחר יותר. למרות הכל, לאור מה שסיפרת על סבך, הייתי ממליצה לך לגשת לכירורג שיציץ פנימה אל תוך הרקטום. אם את אכן סובלת מטחורים, ניתן לטפל בבעיה. כדאי, בנוסף, לעבור בדיקת דם סמוי במצואה לאחר שהדימום יחלוף, אחת לשנה, ובדיקת קולונוסקופיה במקרה הצורך. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: PSA הוא גליקופרוטאין (חלבון עם שיירים סוכריים) המיוצר על ידי תאים בערמונית. חלבון זה הוא פרוטאז, כלומר חלבון היכול לפרק חלבונים אחרים. ה- PSA נמצא ברמה גבוהה ברקמת הערמונית ובנוזל הזרע. תפקידו הביולוגי הוא גרימת התנזלות הזרע. רמה תקינה של PSA נעמה בין 0 ל-4 נ"ג\ד"ל. למרות שמו, חלבון זה אינו נמצא באופן בלעדי ברקמת הערמונית, אך ניתן לומר כי באופן פונקציונלי, ניתן להשתמש בו לצורך אבחנה ומעקב אחר תהליכים פתולוגיים של הערמונית. רמה מוגברת של PSA אינה ייחודית לסרטן הערמונית: יותר ממחצית הגברים שלהם רמה מוגברת של PSA לא מאובחנים כסובלים מגידול בערמונית. לצערי לא פירטת את תוצאות בדיקת האולטרסאונד שביצעת, אם היתה הגדלה של הערמונית היכולה להסביר את ריבוי השתן בלילה, וכן הלאה. יתכן שמדובר פה בהגדלה שפירה של הערמונית, וטיפול סימפטומטי בלבד יקל עליך בלילה, ואם כך, בינתיים תזדקק רק להמשך המעקב. אני ממליצה לגשת לבדיקת אורולוג עם תוצאות הבדיקות שביצעת לקבלת ייעוץ מקצועי והמשך טיפול. מידע נוסף על בדיקת PSA תמצא באינדקס הבדיקות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=98