בדיקת רקטום (Rectal examination)

ישנו מגוון סיבות אפשריות לצואה דמית, ואין אפשרות לאבחן סיבה ספציפית בלא בדיקה. ישנה גם חשיבות לכמות הדם, למספר היציאות הדמיות ובדיקות דם אשר יתנו אינדיקציה לגבי רמת ההמוגלובין ועוד פרמטרים. מכיוון שאתה בחור צעיר, ואינך מציין שהיו לך בעיות רפואיות בעבר או שיש לך מחלות כרוניות, יתכן שמדובר בטחורים, אשר באים לידי ביטוי בשל מאמץ היתר שאתה משקיע בשירותים על רקע אכילת אוכל חריף. יכולות להיות סיבות נוספות, בהן מחלה דלקתית של מערכת העיכול, ולכן אתה חייב לפנות לרופא גסטרואנטרולוג על מנת שיוכל לקבל ממך היסטוריה רפואית שלמה, לבצע את הבדיקה הפיזיקלית השלמה ולבצע את בדיקות המעבדה והדימות המתחייבים. דמם בצואה איננו מצב נורמלי, ואין להזניח את הטיפול בו גם אם לא נמצאים בארץ! ד"ר גיל טאובר - אינפומד

ייתכן שאתה סובל מטחורים פנימיים. מאחר וקיים דימום תקופה ארוכה, מומלץ שתפנה להיבדק אצל רופא פרוקטולוג. תוכל לקרוא הסבר על טחורים בפורטל אינפומד בקישור: http://www.infomed.co.il/hemorrhoids.asp

גרד באיזור פי הטבעת יכול להיגרם מסיבות רבות, ביניהן טפילים, דלקת באיזור, מחלות של פי הטבעת (טחורים, פיסורה) ועוד. נפנה אותך לשאלה שכבר נשאלה באתר, באותו נושא: http://www.infomed.co.il/questions/q_121600_4.htm

PSA הוא גליקופרוטאין (חלבון עם שיירים סוכריים) המיוצר על ידי תאים בערמונית. חלבון זה הוא פרוטאז, כלומר חלבון היכול לפרק חלבונים אחרים. ה- PSA נמצא ברמה גבוהה ברקמת הערמונית ובנוזל הזרע. תפקידו הביולוגי הוא גרימת התנזלות הזרע. רמה תקינה של PSA נעמה בין 0 ל-4 נ"ג\ד"ל. למרות שמו, חלבון זה אינו נמצא באופן בלעדי ברקמת הערמונית, אך ניתן לומר כי באופן פונקציונלי, ניתן להשתמש בו לצורך אבחנה ומעקב אחר תהליכים פתולוגיים של הערמונית. רמה מוגברת של PSA אינה ייחודית לסרטן הערמונית: יותר ממחצית הגברים שלהם רמה מוגברת של PSA לא מאובחנים כסובלים מגידול בערמונית. לצערי לא פירטת את תוצאות בדיקת האולטרסאונד שביצעת, אם היתה הגדלה של הערמונית היכולה להסביר את ריבוי השתן בלילה, וכן הלאה. יתכן שמדובר פה בהגדלה שפירה של הערמונית, וטיפול סימפטומטי בלבד יקל עליך בלילה, ואם כך, בינתיים תזדקק רק להמשך המעקב. אני ממליצה לגשת לבדיקת אורולוג עם תוצאות הבדיקות שביצעת לקבלת ייעוץ מקצועי והמשך טיפול. מידע נוסף על בדיקת PSA תמצא באינדקס הבדיקות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=98

ככל שעולים בגיל, כך עולה גם רמת ה-PSA, הורמון המופרש באופן נורמלי מבלוטת הערמונית. רמתו התקינה נעה בין 1 ל-4 מ"ג\DL. ברמות שמעל 4, מתחילים בירור מקיף יותר הכולל בדיקה רקטלית, בדיקת TRUS (אולטרסאונד רקטלי) וביופסיות. בדיקת ה-TRUS מעידה על ערמונית מוגדלת. ישנן מספר גורמים העלולים לגרום לתופעה זו – Benign Prostatic Hyperplasia (צמיחה או גדילה שפירה של הערמונית), זיהום או ממאירות. סביר להניח שהביופסיות נלקחו לבדיקת האזור ההיפואקוגני וסביבתו. לא אוכל לעזור מעבר לכך בפענוח התשובות עד לקבלת תשובות הביופסיות. בכל מקרה, אם יש לך שאלות, תמיד תוכלי לשאול את האורולוג העוקב אחר אביך. בהצלחה! ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

באיזה גיל סבך חלה בסרטן המעי? ככל הנראה, לפי התיאור שלך, אכן מדובר בטחורים, אך מובן שאת זקוקה לבדיקת כירורג שיסתכל לתוך הרקטום לאבחנה מדויקת. אני מבינה את הדאגה שלך שייתכן שמדובר במשהו יותר רציני, במיוחד לאור ההיסטוריה של סבך. אך הבירור אינו מצריך אשפוז. את צעירה, וסרטן המעי מופיע לרוב בגיל מאוחר יותר. למרות הכל, לאור מה שסיפרת על סבך, הייתי ממליצה לך לגשת לכירורג שיציץ פנימה אל תוך הרקטום. אם את אכן סובלת מטחורים, ניתן לטפל בבעיה. כדאי, בנוסף, לעבור בדיקת דם סמוי במצואה לאחר שהדימום יחלוף, אחת לשנה, ובדיקת קולונוסקופיה במקרה הצורך. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

טחורים הם ורידים נפוחים בתעלה האנאלית. בעיה נפוצה זו עלולה להיות כואבת, אולם לרוב אינה רצינית.

ורידים עלולים להתנפח בתעלה האנאלית וליצור טחורים פנימיים. או שהם עלולים להתנפח סמוך לפי הטבעת וליצור טחורים חיצוניים. אדםן עלול לסבול משני הסוגים בעת ובעונה אחת. התסמינים והטיפול תלויים בסוג ממנו אתם סובלים.

טחורים הם בעיה נפוצה מאד. גברים ונשים לוקים בה בשיעורים שווים.

טחורים יכולים להתפתח בכל גיל, אולם התכיפות עולה אחרי גיל 30. כמחצית מהאנשים שגילם מעל גיל 50 לוקים בטחורים בשלב כלשהו בחייהם.

נשים רבות מפתחות טחורים במהלך ששת החודשים האחרונים להריון ומיד לאחריו.

ברוב הטחורים ניתן לטפל באמצעות שינויים פשוטים בהרגלי התזונה ויציאות המעיים. רובם אינם מצריכים ניתוח או טיפול אחר אלא אם כן הטחורים מאד גדולים וכואבים. לטיפול ביתי ועצות למניעה, ראו את סעיפי הטיפול הביתי והמניעה בהמשך עמוד זה.

מטרתם של טיפולים אל-ניתוחיים המשמשים לטיפול בטחורים, המכונים גם טיפולים קיבועיים**, היא להפחית את אספקת הדםאל הטחורים כדי שהם יתכווצו או ייעלמו כליל. רקמת הצלקת הנותרת במקום שבו היו הטחורים מסייעת לתמוך ברקמה האנאלית ומסייעת למנוע את התפתחותם של טחורים נוספים.

טיפולים קיבועיים כוללים את קשירתם של הטחורים בגומיות (קשירת גומיות), או שימוש בחום, לייזר או זרם חשמלי כדי ליצור רקמה צלקתית (טיפול קרישה).

הסרת טחורים בניתוח (כריתת טחורים) עשויה לשמש להסרת טחורים גדולים ופנימיים, כאשר ישנם מספר טחורים קטנים, או כאשר טיפולים אחרים לא הצליחו להשתלט על הדימום. לעתים טיפול משולב (לדוגמא, טיפול קיבוע בשילוב עם כריתת טחורים) היא הדרך היעילה ביותר לטפל בטחורים.

כריתת טחורים לעומת טיפול קיבועי לטחורים פנימיים

• את הטיפולים הקיבועיים מנסים לרוב לפני פנייה לפיתרון ניתוחי אם הטחורים קטנים ומתבלטים מפי הטבעת במהלך יציאת מעיים, אולם שבים למקומם הרגיל לאחר מכן (טחורים מדרגה שנייה). למידע נוסף על טיפולים קיבועיים, ראו את סעיף הטיפולים הנוספים בהמשך עמוד זה.
• כריתת טחורים עשויה לספק תוצאות ארוכות-טווח טובות מאלה של טיפולים קיבועיים. אולם ניתוח הוא יקר יותר, מצריך זמן התאוששות ממושך יותר, לרוב כרוך בכאבים רבים יותר ונושא סיכון גדול יותר לסיבוכים.
• טיפול קיבועי הוא הטיפול המועדף עבור מטופלים בני 70 ומעלה ואלה הסובלים מבריאות לקויה.

איש או אשת מקצוע רפואיים יכול לאבחן תסמינים של טחורים כדי לשלול בעיות אחרות ורציניות יותר. מספר מצבים הפוגעים בחלחולת ובמעי הגס עלולים לגרום לדימום, ניקוז הפרשה רירית , גירוד ואי נוחות. אנשים רבים שלוקים בתסמינים אלה חושבים שהם לקו בטחורים, אולם לעתים קרובות לא כך הדבר.

אם קיימים טחורים, אנשי המקצועי הרפואיים יעריכו את מיקומם ואת גודלם ויפתחו תוכנית טיפול בהתבסס על דרגת חומרתם של הטחורים.

אבחונם של טחורים נערך על בסיס היסטוריה רפואית ובדיקה רפואית. בדיקה ארטלית דיגיטלית ואנוסקופיה עשויות להיות הבדיקות היחידות שתידרשנה בתחילה. אם טחורים הם הסיבה הברורה לדימום רקטלי, אתם בני פחות מ-50, ואין לכם גורמי סיכון לסרטן המעי הגס, ייתכן שלא יידרשו לכם עוד בדיקות.

על מנת לוודא ששום דבר אחר (כגון סרטן המעי הגס) הוא הגורם לתסמיניכם, ייתכן שיידרשו לכם בדיקות נוספות, כגון:

• סיגמואידוסקופיה גמישה: בדיקה זו מאפשרת לבעל מקצוע רפואי להסתכל בתוך פי הטבעת, החלחולת והחלק התחתון של המעי הגס בחיפוש אחר גידולים חריגים או סימנים אחרים למחלה.
• חוקן בריום.
• קולונוסקופיה.