בדיקת ניקור מי שפיר (Amniocentesis)

בבדיקה זו שואבים מי שפיר באמצעות מזרק. הסיבה העיקרית לביצוע בדיקה זו, שהיא בדיקה פולשנית, היא הצורך לקבל תאים מן העובר לבדיקות גנטיות, בד"כ לבדיקת מבנה הכרומוזומים. נוזל מי השפיר נמצא בתוך שק ההריון, ובו צף העובר. לתוך הנוזל נושרים תאי עור של העובר, אותם ניתן לגדל במעבדה ולבדוק לפי הצורך. בנוסף, ניתן לבדוק במי השפיר ריכוז של חומרים המעידים על מומים מולדים בעמוד השדרה או בדופן בטן העובר. החלטה לבצע את הבדיקות קשורה בד"כ בחשד כי לעובר הפרעה כרומוזומלית, כמו תסמונת דאון למשל, אצל נשים מעל גיל 35, או אם התקבלה תשובה לא תקינה בבדיקות "תבחין משולש" או "שקיפות עורפית". זוהי הבדיקה הפולשנית הנפוצה ביותר בהריון. 
הבדיקה מבוצעת בד"כ בשבועות 16-20, אם כי לעיתים מתעורר צורך לבצעה במועד מאוחר יותר. מכלל הבדיקות הפולשניות בהריון, זוהי הבדיקה הטובה ביותר, הכרוכה בסיכון יחסית נמוך להפלה - כחצי אחוז - וגם המדויקת ביותר. חסרונה העיקרי הוא שהיא מתבצעת בשליש השני, כלומר, מועד יחסית מאוחר. יש להדגיש, כי אין מועד זה מונע כל אפשרות לפעולה נדרשת בהמשך, כמו הפסקת הריון.
לעיתים רחוקות מתבצעת הבדיקה לקראת סוף ההריון, כאשר הרופאים מעוניינים להעריך את בשלות ריאות העובר לצורך יילוד מוקדם מסיבות רפואיות. בבדיקה זו אין מבצעים בדיקות גנטיות כלשהן. 
אופן ביצוע הפעולה: הבדיקה מבוצעת בהנחיית על-קול (אולטרסאונד). לפני הבדיקה תתבקשי לחתום על הסכמה לפעולה פולשנית בהריון, בה יצויין כי לפעולה סיכון מסוים. לאחר בדיקת מיקום העובר ובחירת אזור שבו נראים מי שפיר ללא חלקי עובר, מבצעים חיטוי של עור הבטן, מחדירים מחט, תחת הסתכלות בעל-קול, אל האזור שנבחר, ושואבים כ-20 סמ"ק מי שפיר. בד"כ אין מבצעים הרדמה מקומית, והבדיקה אינה מכאיבה יותר מאשר בדיקת דם. את המבחנה עם הנוזל שולחים למעבדה.