תיקון רקטוצלה (Repair of rectocele or enterocele)

הי, בגיל 42 ובנשאות BRCA2, זו בהחלט שאלה חשובה ורלוונטית. כיום ההמלצה המקובלת לנשאיות BRCA2 שסיימו את תכנון המשפחה היא לבצע כריתה מניעתית של החצוצרות והשחלות (RRSO), בדרך כלל סביב גיל 40–45. זהו הניתוח שהוכח כמפחית באופן משמעותי את הסיכון לסרטן השחלה והחצוצרה. בשנים האחרונות נבדקת אפשרות אחרת: להוציא תחילה רק את החצוצרות ולדחות את כריתת השחלות. הרעיון מבוסס על כך שחלק גדול או רובם של הגידולים שאנחנו מכנים “סרטן השחלה” מתחילים למעשה בחצוצרה. היתרון ברור – השחלות ממשיכות לייצר הורמונים וכך ניתן לדחות את גיל המעבר והשלכותיו. עם זאת, חשוב להדגיש: נכון להיום עדיין אין לנו הוכחה מספקת שהגישה הזו בטוחה מבחינה אונקולוגית באותה מידה כמו הוצאת החצוצרות והשחלות, ולכן היא עדיין אינה נחשבת תחליף שגרתי לניתוח המניעתי המקובל, אלא אפשרות שנחקרת במסגרת מחקרים ובמצבים מסוימים לאחר ייעוץ פרטני. בגיל 42, כנשאית BRCA2, הייתי ממליץ לפנות לייעוץ מסודר אצל גינקולוג אונקולוג, לעבור על ההיסטוריה המשפחתית, תכנון המשפחה והיתרונות והחסרונות של כל אפשרות, ולבחור יחד את העיתוי והגישה המתאימים .

הי, זו שאלה מצוינת, והרבה נשאיות BRCA1 מתמודדות בדיוק עם אותה ההתלבטות. כשמרגישים בריאים, קשה לקבל החלטה על ניתוח מניעתי. עם זאת, בנשאיות BRCA1 הסיכון המצטבר לסרטן השחלה והחצוצרות גבוה משמעותית מהאוכלוסייה הכללית, ולצערנו אין כיום בדיקת סקר שהוכחה כמצילה חיים או מאפשרת גילוי מוקדם ואמין של המחלה. לכן, מעקב בלבד (אולטרסאונד ובדיקות דם כמו CA-125) אינו מהווה חלופה בטוחה לניתוח. הוצאת החצוצרות והשחלות לאחר השלמת הילודה ובגיל המומלץ (לרוב סביב גיל 35–40 בנשאיות BRCA1) מפחיתה בצורה משמעותית מאוד את הסיכון לסרטן השחלה והחצוצרות, וגם מפחיתה את הסיכון לתמותה הקשורה למחלה. בנוסף, כאשר הניתוח מבוצע לפני גיל המעבר, יש גם ירידה בסיכון לסרטן השד. כמובן שלניתוח יש גם השלכות, בעיקר כניסה מיידית לגיל המעבר, ולכן חשוב להתאים את הטיפול לאחר הניתוח – כולל דיון על טיפול הורמונלי במי שמתאימה לכך, כדי להפחית את התסמינים ולשמור על בריאות העצם והלב. ההחלטה היא אישית, אבל כדאי לקבל אותה לאחר שיחה מסודרת עם גינקולוג/ית אונקולוג/ית שמטפל/ת בנשאיות BRCA, כדי להבין את היתרונות, החסרונות והאפשרויות המתאימות עבורך.

הי , זו שאלה חשובה מאוד. העובדה שהיה בעבר סרטן שד אינה אומרת בהכרח שהממצא בשחלה הוא ממאיר, אך היא בהחלט מחייבת בירור יסודי יותר. במקרים מסוימים קיים קשר בין סרטן השד לסרטן השחלה, במיוחד אם יש נשאות של מוטציות תורשתיות כמו BRCA1 או BRCA2, אך גם ללא נשאות רוב הממצאים בשחלה אינם מתגלים כסרטן. ההערכה מתבססת על מספר גורמים: מראה הממצא באולטרסאונד, גודלו, האם הוא ציסטי או מוצק, בדיקות דם כמו CA-125 (במידת הצורך), ההיסטוריה האישית והמשפחתית, ולעיתים גם בדיקות גנטיות אם לא בוצעו בעבר. אני ממליץ לפנות להערכה אצל גינקולוג/ית אונקולוג/ית או רופא/ת נשים עם ניסיון בהערכת ממצאים שחלתיים. ברוב המקרים ניתן להגיע לאבחנה ברורה ולהחליט האם מספיק מעקב או שיש צורך בניתוח. מאחל לך שהבירור יסתיים בבשורות טובות!

אולגה יקרה, כשיש שתי חוות דעת שונות, זה בדרך כלל לא אומר שאחת מהן שגויה – אלא שלפעמים קיימות כמה גישות אפשריות לטיפול. ההחלטה בין ניתוח פתוח לניתוח רובוטי תלויה בגורמים רבים, כמו סוג המחלה, גודל ומיקום הממצא, ניתוחים קודמים, מחלות רקע, וגם בניסיון ובמיומנות של המנתח בכל אחת מהשיטות. במצב כזה, חוות דעת נוספת ממומחה שמבצע באופן שגרתי גם ניתוחים פתוחים וגם ניתוחים רובוטיים יכולה לעזור להבין מה באמת מתאים למקרה שלך – וחשוב לבחור את הגישה הנכונה עבורך, ולא להתאים את המטופלת לשיטה.

אני בהחלט מבין את החשש. חשוב לדעת ש״סרטן הפות״ הוא שם כללי מאוד, וסוג הניתוח תלוי בגודל הגידול, במיקום שלו ובמידת ההתפשטות. כיום הגישה היא להשתדל לבצע ניתוח מדויק ומצומצם ככל שניתן, תוך שמירה על הבטיחות האונקולוגית ועל התפקוד. במקרים רבים אפשר להימנע מהניתוחים הנרחבים שהיו נהוגים בעבר, ולעיתים גם להסתפק בדגימת בלוטת זקיף במקום ניתוח נרחב של בלוטות המפשעה. ברוב המקרים המטרה היא לאפשר חזרה מלאה להליכה, ישיבה ושגרת החיים לאחר ההחלמה. כדאי להיבדק אצל גינקולוג אונקולוג שמנוסה בניתוחים מסוג זה – רק לאחר בדיקה והיכרות עם פרטי המחלה ניתן לומר מה באמת נדרש במקרה שלך.