בקטרמיה

בקטרמיה היא פלישה של חיידקים לזרם הדם. הדם הוא נוזל סטרילי ופלישה של חיידקים לזרם הדם עלולה לפגוע באורח משמעותי בבריאות האדם.

יש להבדיל בין מצב שבו מנגנוני החיסון הטבעיים של הגוף מסלקים את הפולשים ומחזירים את מצבו הסטרילי של הדם לקדמותו, לבין מצב שהחיידקים בזרם הדם מעוררים תגובה דלקתית משמעותית עם התפתחות אלח דם (ספסיס). אלח דם הוא מצב מסכן חיים ומחייב אשפוז וטיפול מיידיים. רצוי להימנע ממצב שכזה ולהקדים לטפל בבקטרמיה לפני שמתפתח אלח דם.

חשוב להוסיף שהחיידקים המצויים בזרם הדם עלולים להתיישב באתרים מסוימים ולגרום למחלות מוגדרות כגון מורסה באיבר מסוים, דלקת פנים הלב הפנימי (אנדוקרדיטיס), דלקת עצם (אוסטיאומיאליטיס) וכו'.

בקטרמיה היא תופעה שכיחה למדי. בארצות הברית מדווח על עד חצי מיליון מקרים לשנה. אוכלוסיות מסוימות פגיעות במיוחד והן כוללות תינוקות, זקנים, חולים באיידס, כרותי טחול כמו גם חולי סרטן המקבלים טיפולים כימיים. ככל שמערכת החיסון פגועה יותר כן גדל הסיכון לבקטרמיה. המחוללים יכולים להיות מסוגים שונים לרבות חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים. צביעת גרם מסייעת להגדרת הקבוצה המתאימה. לאבחון זה יש חשיבות מבחינת הטיפול האנטיביוטי המתאים.

פעמים רבות מקור החיידקים הוא באיברי הגוף הפנימיים. במקרים אחרים מדובר בזיהום ממקור חיצוני (לדוגמה בעור), וכן חשוב להזכיר את הנטייה של החיידקים להתיישב על שתלים מלאכותיים הכוללים צנתרים (צינורות פלסטיק או סיליקון הנשארים בגוף החולה לצרכים טיפוליים), מסתמי לב מלאכותיים, קוצבים, שתלים אורתופדיים וכו'.

קבוצת סיכון מיוחדת הם מזריקי סמים אשר במקרים רבים מחדירים לעצמם חיידקים היישר לזרם הדם בעקבות טיפול בשיטות הזרקה לא סטריליות. בקטרמיה מתפתחת לעיתים תכופות בקרב נפגעי כוויות והיא אחת הסיבות השכיחות לתחלואה ולתמותה של נפגעי הכוויות.

פרופ' שלמה ברלינר

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007