חסר אדנוזין דהאמינזה

לאנזים אדנוזין דהאמינזה (אד"ה) תפקיד מפתח במסלול של פירוק ויצירה מחדש של אבני הבניין הבסיסיות של חומצות הגרעין. הוא אחראי להפיכת אחת מאבני בניין אלה - האדנוזין - לתוצר ביניים, הנקרא אינוזין. האינוזין, יכול להתפרק הלאה ולהיות מופרש בשתן כחומצת שתן (אורית), או להיות מנוצל לבנייה מחודשת של חומצות גרעין חדשות. האנזים נמצא בכל תאי הגוף, אך במצב של חסר בו, נפגעים בעיקר תאי דם לבנים, מסוג לימפוציטים.

הסיבה לכך היא שחסר באנזים זה, גורם להצטברות ניכרת של חומרי ביניים כמו אדנוזין, 2-דאוקסי אדנוזין. חומרים אלה, נחשבים רעילים לתאי דם לבנים, מסוג לימפוציטים ולכן, תאים אלה מתים. כל סוגי הלימפוציטים רגישים לחומרים אלה, ובמיוחד הלימפוציטים מטיפוס T.

חסר בלימפוציטים, המהווים זרוע עיקרית של המערכת החיסונית התאית, הוא הסיבה לחסר החיסוני הקשה האופייני למחלה זו. הגן לאדנוזין דהאמינזה, נמצא על הזרוע הארוכה של כרומוזום 20, פגם בו אחראי לכ-15% מכלל החולים הלוקים בצורה החמורה של חסר חיסוני ראשוני בתינוקות וילדים. מכאן הכינוי, "ילדי הבועה" - טרם פיתוח אפשרויות הטיפול השונות, הילדים נאלצו לחיות במשך כל חייהם בבועת פלסטיק שנועדה להגן עליהם מזיהומים.

חסר אדנוזין דהאמינזה קשור לציון דרך היסטורי בעולם הרפואה. זוהי המחלה הראשונה בה נוסה ריפוי גני בבני אדם. הניסיונות הראשונים שנעשו בשנת 1990/1 נחלו כישלונות, אך לאחרונה יש הצלחות מבטיחות בתחום זה. העיקרון העומד מאחורי שיטה זו הוא הוצאת התאים הפגומים של החולה, "תיקונם" במעבדה על ידי החדרת הגן הבריא לתוכם והזרקתם לחולה. בעיות טכנולוגיות, כספיות ומוסריות רבות שעדיין לא מצאו את פתרונן, מונעות לעת עתה, הפיכת סוג ריפוי זה, למעשה שבשגרה.

האנציקלופדיה הישראלית  לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007