טרשת עורקים בסוכרת

טרשת העורקים היא מחלה כרונית הפוגעת בחלק הפנימי של העורקים, ובמהלך איטי אך קבוע מובילה לסתימתם המוחלטת. טרשת העורקים היא אחת המחלות הנפוצות ביותר בחברה המערבית, והאחראית לתחלואה, לתמותה, ולנטל כלכלי גבוהים ביותר. למרות זאת, ולמרות העובדה כי זו מחלה אשר מהלכה רב השנים ידוע מראש, אין לה עדיין ריפוי טוב.

אין הבדל בפגיעה של טרשת העורקים טרשת עורקים בחולי סוכרת בהשוואה להופעתה בחולים שאינם חולי סוכרת, אולם חולי הסוכרת לוקים בטרשת עורקים מוקדם יותר, בעורקים רבים יותר ובחומרה קשה יותר מאשר הלא סוכרתיים.


קראו עוד:  בדיקת סוכר בדם ופענוח תוצאותיה


גורמי הסיכון ללקות בטרשת עורקים הם רבים והחשובים שבהם הם: רמת כולסטרול LDL בדם גבוהה, רמת כולסטרול HDL בדם נמוכה, רמת תלת-גליצרידים בדם גבוהה, יתר-לחץ-דם, עישון וסוכרת. אין הכרח שיתקיימו כל גורמי הסיכון, די בחלקם כדי ללקות בטרשת עורקים. כך לוקים בה לדוגמה אנשים מעשנים עם יתר-לחץ-דם והפרעה בשומני הדם עם סוכרת וגם בלעדיה.

טרשת עורקים מאפיינת יותר את חולי סוכרת מסוג 2 והמחלה מתחילה להתפתח בקרבם שנים רבות לפני גילוי הסוכרת ואף לפני התהוותה.

העורקים הנפגעים בטרשת בקרב חולי הסוכרת הם לרוב עורקים גדולים (Macro angiopathy), לעומת הסיבוכים בעיניים, בכליות ובעצבים ההיקפיים, הפוגעים בכלי הדם הקטנים (Micro-angiopathy) ומאפיינים יותר את חולי הסוכרת מסוג 1.

מבחינה סטטיסטית, גברים חולי סוכרת מסוג 2, נפגעים פי שניים, ונשים פי ארבעה מטרשת קטלנית. העורקים הנוטים להיפגע בטרשת בקרב חולי סוכרת, כמו באנשים שאינם חולי סוכרת הם: העורקים הכליליים (הנמצאים בלב ואחראים לאספקת דם לשריר הלב עצמו), העורקים במוח (צרברליים) המובילים דם אליו (העורקים התרדמניים), וכן העורקים הגדולים בגפיים התחתונים.

הפגיעה הטרשתית בקרב חולי סוכרת, במיוחד מסוג 2, מהווה את הסיבוך הרציני ביותר מבחינת תחלואה, תמותה ונטל כלכלי-חברתי.

ממצאים וסיכומים של 22 מחקרים, אשר במהלכם נבדקו יותר מ-95,000 אנשים, אישרו את הקשר בין מחלת לב וכלי דם, לבין רמת סוכר גבוהה בדם שעתיים לאחר הארוחה.

גם לאנשים עם ערכי סוכר תקינים בצום, אך מוגברים לאחר הארוחה יש סיכון גבוה פי שניים להיפגע. במחקרים נראה, בעזרת בדיקת על-שמע של עורקי הצוואר, עיבוי של שכבות ה-Intima וה-Media בעורקים התרדמניים המהווה סימן לטרשת. ממצאים אלו נתגלו באנשים עם רמת סוכר גבוהה בעיקר לאחר הארוחה לעומת אלה שרמת הסוכר בדמם היתה תקינה.