דיספפסיה תפקודית

דיספפסיה תפקודית היא הפרעה שעיקרה תחושת אי-נוחות המתמקדת בחלק העליון של הבטן. התחושה השלילית יכולה להתבטא בכאב ואי-נוחות, נפיחות, הרגשת שובע ומלאות (גם לאחר ארוחה קלה), גיהוקים, תחושת בערה, בחילה והקאה, או בשם כולל: תסמינים דיספפטיים. מדובר בהפרעה תפקודית ללא סיבה נראית לעין, כמו כיב, דלקת, גידול, או שינוי ביוכימי.

אופי ההפרעה לרוב מתמשך - כרוני, או עם נטייה להיעלם ולהישנות. מדובר בבעיה נפוצה, שבה לוקה כ-25%-7% מהאוכלוסייה בארצות המפותחות.

קיימת שונות רבה באופן הופעת התסמינים הדיספפטיים שיכולים להופיע בו-זמנית, או לחלופין בכל פעם יופיע תסמין אחר. התסמינים יכולים להיות קלים עם השפעה שולית על איכות החיים, אולם לעיתים, חומרתם ניכרת עד כדי פגיעה משמעותית באיכות החיים ובתפקוד היומי.

למגוון כה רחב של תסמינים סיבות רבות שחלקן זוהו, העיקריות בהן: הפרעות בפעילות המֶכנית-מוטורית של הקיבה - בעיקר עיכוב והאטה בקצב התרוקנות המזון מהקיבה, הפרעה במנגנון ההסתגלות וההתאמה של הקיבה למזון שנכנס לתוכה, רגישות-יתר של הקיבה בכל הנוגע לתימסורת תחושת הכאב, ובחלק מהמקרים זיהום, על ידי החיידק הליקובקטר פילורי. גורמים פסיכולוגיים, כגון נטייה דיכאונית, או נטייה לחרדות יכולים להחמיר את תחושת החולי הנובעת מהתסמינים.

במידה והתסמינים קלים ואין סימנים מדאיגים כמו ירידה במשקל, או קשיי בליעה, ובפרט אם המטופל הוא צעיר מתחת לגיל 45, אין צורך בבדיקות מיוחדות לצורך האבחון. במקרים אחרים הרופא עשוי להחליט שיש צורך בבדיקות דם, בדיקת דימות של מערכת העיכול העליונה (בדרך כלל אנדוסקופיה) ועל-שמע.

ד"ר ליסי יוסף

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007