תסמונת למברט-איטון

תסמונת למברט-איטון (תל"א) נקראת גם תסמונת מיאסתנית (Myasthenic syndrome). היא מאופיינת בחולשת שרירים המשתפרת ככל שהתכווצות השריר מתמשכת.

לתסמונת זו היא מחלה הסתמנות דומה לזו של מיאסתניה גרביס (מ"ג, Myasthenia gravis). אף היא מאופיינת בחולשת שרירים הקשורה להפרעה בקשר שבין עצבים לשרירים. אולם, במיאסתניה גרביס נחסם המתווך העצבי (הנירוטרנסמיטור) אצטילכולין (Acetylcholine) על ידי נוגדנים עצמיים לקולטן שלו בסינפסה שבין העצב לשריר, ואילו בתסמונת למברט-איטון ההפרעה במעבר האות העצבי נעוצה בשחרור בלתי מספיק של אצטילכולין על ידי העצב.

מאפיין נוסף של תסמונת למברט-איטון הוא שככל שהתכווצות השריר נמשכת, מצטברת כמות מספקת של נירוטרנסמיטור כדי לגרום להתכווצות שריר יעילה יותר.

התסמונת יכולה להיות תוצאה של סרטן ריאה (Small cell carcinoma) ושל גידולים סרטניים אחרים, ולהוות בשל כך תסמונת פרה-ניאופלסטית. בנוסף היא עלולה להימצא בהקשר למחלות אוטואימוניות אחרות.

הסיכוי של חולי תסמונת למברט-איטון לשיפור בתסמינים תלוי בקיומו של גידול, או בהימצאות של מחלה אוטואימונית, בני טיפול. השיפור לא תמיד ניתן לצפייה ואף לא כל החולים מגיבים.

ד"ר אמיר טנאי

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007