הפרעות ריח וטעם

חושי הריח והטעם הם חושים כימיים. אלה הם החושים הראשונים באבולוציה. היכולת לזהות באופן ספציפי מולקולות של חומרים שונים מעניקה לאורגניזם מידע עשיר וחיוני על סביבתו. תפקוד תקין של חוש הריח הכרחי להישרדות בעלי חיים במלחמת הקיום בהיותו קשור בתהליכי רבייה, הזנה, הגנה וארגון חיי חברה. באדם, מתבטא ערכו בתזונה, בהתמצאות בסביבה, בהתראה מפני מזון מקולקל ודליפת גז, בהנאה מיין, פרחים ובושם ומכאן חשיבותו בקביעת איכות חיינו במישור התחושתי והרגשי.
ריח וטעם הם חושים משולבים; הריח הוא השולטני (הדומיננטי) בין השניים והפרעות רבות המתוארות כליקוי בחוש הטעם, מקורן למעשה בליקוי בחוש הריח.
נמצא כי לאחוז אחד מהאוכלוסייה בעיה משמעותית בחושי הריח או הטעם. הפרעות ריח וטעם יכולות להתבטא באיבוד חלקי או מלא של התחושה, או עיוות התחושה (פירוש מוטעה של גירוי ריח, או תחושת ריח ללא גירוי כלשהו). תלונה על ליקוי בחושי הריח או הטעם מחייבת תחילה בדיקה לאימות התלונה וזיהוי אופייה. פרטים אנמנסטיים (חבלת ראש, נזלת אלרגית, שפעת קודם לאיבוד חוש הריח) ובדיקה גופנית (פוליפים באף, סימנים נירולוגיים) יכולים לרמוז על סיבת הליקוי, אולם במקרים רבים, הסיבה אינה מתגלית בבדיקה ראשונית.
תלונת חולה על ליקוי בחוש הריח, או הטעם חייבת לקבל אישור על ידי בדיקות אובייקטיביות, או חצי אובייקטיביות אשר יכולות לאשר או לשלול את התלונה ולכמת את הליקוי. בדיקות אלו חשובות לצרכי חברות ביטוח, בתי משפט ורפואה תעסוקתית, וכן, לצורכי מחקר והערכת אפשרויות הטיפול. היות שתפקוד החושים הכימיים מושפע מאורח חיים ומהרגלי תזונה מקומיים ומשתנה עם הגיל, חייבות תוצאות בדיקות אלו להיות מוערכות לאחר קביעת הערכים התקינים באוכלוסייה המסוימת הנבדקת ובקבוצות גיל שונות. משנקבעו אופי ומידת הליקוי, עומדת בפני הרופא רשימה של מעל 200 מחלות ומצבים שונים, מעל 40 תרופות וכ-20 חומרי תעשייה אשר קשורים באטיולוגיה של ליקויים בחושים הכימיים.
אלה הסיבות העיקריות שנמצאו בבדיקת חולים במרפאות לאבחון חושי הריח והטעם: מחלת אף וסינוסים 30%, זיהום נגיפי של דרכי נשימה עליונות 14%, חבלת ראש 11%, סיבות שונות (רשימה בהמשך) 20%, אידיופאטי (לא נמצאה סיבה ידועה) 20%, חשיפה לזיהום סביבתי ותעסוקתי 5%.
סיבות נוספות להפרעה, או אובדן חוש הריח ו/או הטעם: ליקוי מלידה, תרופות, מחלות כרוניות אנדוקריניות ומטבוליות (סוכרת, תת-פעילות יותרת הכליה, תת-פעילות בלוטת התריס, אי-ספיקת כליות) גידולי מוח, מחלת אלצהיימר.
מחלת אף/סינוסים: מדובר באנשים הלוקים באלרגיה של האף, סינוסיטיס כרונית, הגדלה של קונכיות תחתונות או פוליפים באף. התתרנות, היא על רקע חסימת מעבר הריחן אל רירית חוש הריח בתקרת האף בעוד הרירית עצמה בריאה ופעילה. פתיחת החסימה על ידי תרופות או בניתוח, תביא להשבה זמנית של חוש הריח. בדרך כלל יהיה סיפור עבר של חסימת אף, נזלת, התעטשויות ובדרך כלל יש עליות וירידות במידת ליקוי הריח. מתן סטרואידים יעיל להשבת חוש הריח ברוב המקרים, אולם, לא ניתן לתת טיפול זה לאורך זמן.
זיהום נגיפי של דרכי נשימה עליונות: איבוד חוש הריח והטעם עלול להופיע באופן פתאומי לאחר מחלת שפעת. בכ-50% מהמקרים, החושים שבים לתקנם, לעיתים לאחר חודשים ארוכים. הסיבה כנראה, פגיעת הנגיף בתאי העצב ברירית חוש הריח. ההבראה בחלק מהמקרים קשורה לכושר צמיחה מחדש של תאים אלו. מלבד המתנה - אין טיפול יעיל בחולים אלה.
חבלת ראש: איבוד חוש הריח מופיע ב-5% של מקרי חבלת ראש. שכיח יותר בחבלות חמורות, אולם יכול להופיע גם לאחר חבלות ראש מזעריות. סיבת הליקוי, היא קרע חבלתי של סיבי עצב הריח במעבר בין תקרת האף ורצפת האונה הקדמית של המוח. משום כך, אובדן ריח מלא שכיח יותר מליקוי חלקי. הליקוי מופיע מייד לאחר החבלה. בכשליש מהמקרים יש הבראה.
במקרים רבים של הפרעה בחושי הריח והטעם רמת הידע הנוכחי מאפשרת אבחון, אולם אין טיפול בהפרעה. מחקר קליני ומעבדתי ענף מתנהל בנושא זה, בתקווה לגישות חדשות במישור הטיפולי.

פרופ' דב אופיר