אינפומד
מחלות
מולוסקום קונטגיוזום

מולוסקום קונטגיוזום

Molluscum Contagiosum

המומחים של Infomed מסבירים:

מולוסקום קונטגיוזום היא זיהום עור שכיח יחסית, הנגרם על ידי וירוס. הזיהום מתבטא בגבשושיות עגולות, מוצקות ואינן כואבות, שגודלן נע בין ראש סיכה לגודל מחק של עיפרון. כאשר שורטים או פוצעים את הגבשושיות, הזיהום עלול להתפשט לאזורי עור סמוכים. בנוסף, המחלה מדבקת ויכולה לעבור במגע ישיר בין בני אדם או במגע עם חפצים נגועים[1].

גב של ילד עם גבשושויות, שלפוחות, בגלל מולוסקום קונטגיוזום

צילום: depositphotos

מולוסקום קונטגיוזום תסמינים
התסמינים של מולוסקום קונטגיוזום בדרך כלל יהיו יבלות ויראליות בילדים או שלפוחיות בעור אצל ילדים. לגבשושיות קטנות ובולטות אלו יש כמה מהמאפיינים[2]:
- צבע לבן, ורדרד או זהה לצבע העור.
- מרקם מוצק ולעיתים שקע קל במרכז.
- הופעה כמעט בכל אזור בגוף, אם כי נדיר שיופיעו בכפות הידיים או בכפות הרגליים.
- גודל שנע בין ראש סיכה לגודל מחק של עיפרון.
לעיתים הפצעים עלולים לגרד, להיות רגישים למגע, להיראות אדומים או נפוחים.
מולוסקום אצל מבוגרים
אף שמדובר בזיהום שנפוץ בעיקר בקרב ילדים, במבוגרים הוא נוטה להופיע בעיקר בקרב אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת. עם זאת, גם מבוגרים בריאים עלולים להידבק במחלה, בדרך כלל בעקבות מגע מיני עם בן או בת זוג נגועים[1].
סיבות וגורמי סיכון
וירוס בעור
[3]
מולוסקום קונטגיוזום נגרם על ידי נגיף הקרוי Molluscum contagiosum virus (MCV).עד כה זוהו ארבעה תתי־סוגים של הנגיף:
- MCV-1 - אחראי לכ-98% מהמקרים, ונפוץ בעיקר בקרב ילדים.
- MCV-2 - מופיע בשכיחות גבוהה יותר אצל אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, במיוחד בקרב נשאי HIV.
- MCV-3וMCV-4- - שתועדו בעיקר באסיה ובאוסטרליה.
הנגיף עובר מאדם לאדם בעיקר במגע ישיר של עור נגוע עם עור בריא, כולל מגע מיני. כמו כן, ההדבקה עשויה להתרחש גם בעקיפין – באמצעות חפצים שנגעו בעור נגוע כגון מגבות, תחתונים, צעצועים, סכיני גילוח ואף ציוד קעקועים.

ישנה השערה שהדבקה עלולה להתרחש גם בבריכות שחייה או בסביבות לחות אחרות, אך נכון להיום אין לכך הוכחה חד משמעית.
במקרים נדירים תועדו גם הדבקות תוך רחמיות או סמוך ללידה, שגרמו להתפתחות נגעים כבר בחודשי החיים הראשונים – תופעה המכונה מולוסקום קונגניטלי (מולד).
גורמי סיכון למולוסקום
ישנם כמה גורמים שמעלים את הסיכון להידבקות הווירוס בעור[4]:
גיל צעיר (בין שנה ל-10 שנים) - מדובר בגיל שבו המחלה נפוצה במיוחד, ולכן ילדים הם הקבוצה העיקרית שנפגעת ממנה.
מערכת חיסון מוחלשת - אנשים עם מחלות כמו לוקמיה (סרטן הדם), נשאי HIV או כאלה שמקבלים טיפולים שמדכאים את המערכת החיסונית (כגון כימותרפיה), נמצאים בסיכון גבוה יותר להידבק ולהתמודד עם נגעים ממושכים או חמורים.
אסתמה של העור (אטופיק דרמטיטיס) - הפריחה בעור והפציעות הקטנות האופייניות למצב זה, עלולות לשמש "שער כניסה" לנגיף ולאפשר את התפשטותו בקלות רבה יותר.
אבחון ובדיקות
[5]
ברוב המקרים, רופא/ת עור יכול/ה לזהות מולוסקום קונטגיוזום באמצעות הסתכלות בלבד – על פי המראה האופייני של הגבשושיות שעל פני העור. ברוב המטופלים/ות, זו כל הבדיקה הנדרשת.

במקרים מסוימים, כאשר קיים ספק או רצון לאמת את האבחנה, תיתכן נטילת דגימה קטנה מהעור באמצעות גירוד עדין של אחד הנגעים, כדי לבחון אותה תחת מיקרוסקופ. פעולה זו נעשית במקום, במהלך הביקור הרפואי, ואינה דורשת הכנה מיוחדת.
סיבוכים אפשריים
[6]
כאשר מגרדים את הגבשושית הנגרמת ממולוסקום קונטגיוזום, עלול להתרחש פיזור של הזיהום לאזורים סמוכים בעור. מצב זה גורם להופעה של מספר גבשושיות נוספות, ולעיתים הן מופיעות בצבר או בקו ישר, סמוך לאזור הגבשושית המקורית.

במקרים מסוימים העור סביב הגבשושיות מגיב בצורת דלקת – הוא מתנפח, גדל ומשנה את צבעו מאדום לסגול. במקרים אלו הגבשושיות עלולות להפוך לכואבות.
אצל אנשים עם אקזמה, איידס או מחלות אחרות שפוגעות במערכת החיסון, הנגעים עלולים להפוך לגדולים במיוחד – בקוטר העולה על 5 מ"מ. מצב זה מכונה מולוסקום קונטגיוזום ענק (Giant molluscum contagiosum).
טיפולים ותרופות
[5]
מולוסקום טיפול
ללא טיפול, הגבשושיות נעלמות בדרך כלל מאליהן בתוך 6-9 חודשים. במידה ויש צורך בטיפול, הוא ייקבע על ידי רופא/ת עור ועל פי מספר שיקולים רפואיים, ובהם מצב הבריאות הכללי של המטופל/ת, מספר הגבשושיות, מיקומן בגוף, ולעיתים גם הגיל – במיוחד כאשר מדובר בילדים. אם יוחלט על טיפול, יומלץ על אחת או יותר מהאפשרויות הבאות:
- טיפול שמבוצע במרפאה.
- טיפול לשימוש עצמי בבית.
- טיפול שניתן לפרק זמן מוגדר לפי מרשם רפואי.
חשוב לדעת שההחלמה מהמחלה דורשת זמן וסבלנות.
מולוסקום משחה / תכשיר
אחת משיטות הטיפול הנפוצות במרפאה היא שימוש בחומר בשם קנתרידין (Cantharidin). החומר מאושר לשימוש בילדים מגיל שנתיים ומעלה ובמבוגרים, ומשמש לטיפול במולוסקום על ידי רופאי עור בלבד.
הסרת מולוסקום
טיפול קנתרידין מתבצע על ידי רופא/ת העור באמצעות טפטוף עדין של כמות מדויקת על כל גבשושית. בהמשך, נוצרת שלפוחית קטנה (מעין כוויה קלה), ובתהליך ההחלמה, הגבשושית נעלמת. בדרך כלל נדרשת לפחות פעם אחת נוספת של טיפול כדי להגיע לתוצאה מיטבית, ולעיתים אף יותר.

לאחר הטיפול בקנתרידין, יש לשטוף את החומר בבית עם מים וסבון – בהתאם להוראות הרופא/ה. שטיפה במועד מסייעת למנוע היווצרות שלפוחיות גדולות מדי או גירוי חזק בעור.
כאשר נעשה בחומר שימוש נכון על ידי רופא/ת עור מוסמך, קנתרידין נחשב לטיפול בטוח ויעיל במיוחד שמוביל להסרת מולוסקום. בשל העובדה שהחומר אינו שורף או כואב בעת המריחה, הוא נחשב מתאים גם לילדים צעירים.

אפשרויות נוספות להסרת מולוסקום[7]:

הקפאת הנגעים באמצעות חנקן נוזלי.
ניקוב עדין של הגבשושיות באמצעות מחט.
הסרה כירורגית של הנגעים.
שימוש בתכשירים רפואיים עם מרשם רופא/ה המיועדים לייבוש הדרגתי של הנגע.

ברוב המקרים, הגבשושיות נעלמות בלי להשאיר צלקות. עם זאת, טיפולים מסוימים – ובעיקר גירוד או פציעה של הנגעים – עלולים להשאיר סימנים או פיגמנטציה על העור.
יש לציין שאם קיימת אצל המטופל/ת מחלת עור נלווית כמו אקזמה, מומלץ לטפל בה תחילה, משום שהיא עלולה להחמיר את תסמיני המולוסקום או להקשות על הטיפול.
מניעה
כדי להפחית את הסיכון להעברת הנגיף לאחרים, מומלץ להקפיד על ההנחיות הבאות[4]:

היגיינת ידיים - הקפדה על שטיפת ידיים, בעיקר לאחר מגע עם הנגעים.
הימנעות ממגע עם הגבשושיות - אין לגרד, ללחוץ או לגלח את האזור הנגוע. פעולות אלו עלולות להפיץ את הנגיף לאזורים נוספים בעור.
לא לחלוק פריטים אישיים - אין לשתף בגדים, מגבות, מברשות שיער או חפצים אישיים אחרים.
הימנעות ממגע מיני - אם קיימים נגעים באזור איברי המין או בסמוך להם, מומלץ להימנע מקיום יחסי מין עד שהנגעים נרפאים לחלוטין.
כיסוי הגבשושיות בסביבה חברתית - כשנמצאים בקרבת אנשים אחרים, מומלץ לכסות את האזור הנגוע בבגד. בבית, כשהעור חשוף לאוויר, מתאפשרת החלמה טובה יותר. בזמן שחייה, יש להשתמש בתחבושת אטומה למים לכיסוי הנגעים.
טיפולים אלטרנטיביים
מולוסקום טיפול טבעי
הטיפולים הטבעיים אינם מרפאים את המחלה עצמה, אך הם עשויים להקל על תחושות אי נוחות, הגרד או העקצוץ בזמן שהנגעים קיימים. חשוב להבין כי יעילותם משתנה בין אדם לאדם, ורובם מבוססים על ניסיון אישי או מחקרים מצומצמים, ולא בהכרח על ראיות מדעיות רחבות. בכל מקרה, יש להתייעץ עם רופא/ת עור לפני שימוש בטיפולים אלו[8]:

אמבט שיבולת שועל קולואידית - עשוי להקל על תסמינים של גרד ודלקת. ניתן לרכוש את האבקה המוכנה בבתי מרקחת, או לטחון שיבולת שועל רגילה במעבד מזון עד לקבלת אבקה דקה. יש להוסיף כוס אחת של האבקה לאמבט פושר, ולשהות בו במשך 10-15 דקות. לאחר מכן, יש לייבש את העור בעדינות, בטפיחות קלות.
חומץ תפוחים - נחשב לטיפול ביתי נפוץ, אף שאין מחקרים חד משמעיים שמוכיחים את יעילותו נגד מולוסקום. ניתן לטבול צמר גפן בחומץ (או בחומץ עם מעט מים לבעלי/ות עור רגיש) ולמקם אותו על האזור המגורה עם תחבושת למספר שעות. אם מופיעה תגובה חריגה, יש להסיר את התחבושת ולשטוף את האזור במים פושרים.
שמן עץ התה ויוד - שמן עץ התה עשוי להקל על עור מגורה או מודלק. יוד משמש להריגת חיידקים ונמצא בשימוש רחב למצבים עוריים שונים. מחקר שנערך ב-2012 מצא שקרוב ל-90% מהילדים שטופלו פעמיים ביום בשילוב של שמן עץ התה ויוד חוו ירידה ניכרת במספר הנגעים תוך 30 יום. עם זאת, יש לבצע בדיקת רגישות לפני מריחה רחבה, מאחר ששמן עץ התה עלול לגרום לגירוי בעור.
שמן מירטל לימון - במחקר קטן נמצא שהוא יעיל בהפחתת מספר הנגעים. מריחה של תמיסה בריכוז 10%, פעם אחת ליום במשך 21 יום הובילה לירידה של מעל 90% במספר הנגעים בקרב ילדים.
שמן קוקוס - עשוי להרגיע את העור ולמנוע יובש. ניתן להשתמש בו פעם ביום, עדיף לאחר אמבט שיבולת שועל או בשילוב עם שמן אתרי עדין.
חיזוק מערכת החיסון - כאשר הנגעים חמורים או נמשכים זמן רב, ייתכן שמערכת החיסון אינה מתמודדת היטב עם הנגיף. לשיפור תפקוד מערכת החיסון ניתן להקפיד על תזונה מאוזנת, לבצע פעילות גופנית סדירה, להפחית מתחים באמצעות מדיטציה, מיינדפולנס או יוגה, לישון 7–9 שעות בלילה, לבדוק אם יש חסרים תזונתיים או בעיות רפואיות נלוות.
קרם תחמוצת אבץ (Zinc oxide) - נפוץ לטיפול בפריחות עור שונות, כולל תפרחת חיתולים. ניתן לרכוש אותו ללא מרשם בבתי מרקחת, והוא עשוי לסייע בהרגעת העור ובהפחתת גירוי מקומי.
מולוסקום הומאופתיה
יש הטוענים שהומאופתיה היא גישה טיפולית אלטרנטיבית שיכולה להציע דרך עדינה ובלתי פולשנית להתמודדות עם המחלה. עם זאת, הומאופתיה אינה מוכרת כגישה טיפולית מבוססת מדע לטיפול במולוסקום קונטגיוזום, ולא קיימות ראיות מחקריות איכותיות המוכיחות את יעילותה בתחום זה. גופים רפואיים רשמיים בעולם אינם ממליצים על הומאופתיה כטיפול מועדף במחלה זו.