אורטיקריה (סרפדת, חרלת)

גורמים רבים מיוחסים לפריחה אלרגית שנקראת אורטיקריה (חרלת):

• זיהומים עלולים להוות מקור לפריחה בעור: זיהום בשקדים, במערות האף (בסינוסים), בכיס המרה, בשלפוחית השתן, בכליות, וזיהומים גינקולוגיים, עלולים לגרום להתקפים חדים וכרוניים. בילדים הלוקים בהתקפים חדים על רקע של זיהומי גרון מחיידק סטרפטוקוק, נגיפים כמו נגיף הפטיטיס B, הפטיטיס C, או EBV - יכולים אף הם לגרום לאורטיקריה. יש צורך לשלול זיהומים מטפילים, בעיקר נוכחות של תולעים במערכת העיכול. טיפול בחיידק הליקובקטר פילורי שבמערכת העיכול גרם לריפוי החרלת במספר מקרים.

• חומרים מסוימים הנשאפים באוויר (Inhalants), כגון קרדית אבק הבית, נוצות ועוד, יכולים לגרום להתקפים אצל חולים מסוימים.

• גידולים: בעיקר לימפומה ולוקמיה גורמים לאורטיקריה כרונית במבוגרים, אם כי נדירים ביותר.

• אלכוהול: תואר גם הוא כגורם לאורטיקריה אך לעיתים רחוקות.

• מזון: הגורם השני בשכיחותו. שוקולד, צדפות, אגוזים, בוטנים, עגבניות, תותים, מלונים, שום, בצל, גבינה, חזיר, תבלינים ותוספי מזון שונים עלולים לגרום להתקפים חדים ונשנים. לשם אבחון, מנסים במהלך שבועות ספורים דיאטה המבוססת על הוספה הדרגתית של מרכיבי מזון, מרכיב אחד בכל פעם, עד שמגלים את הגורם לבעיה.

• גירויים פיזיקליים גורמים ל-20% לערך מכלל מקרי האורטיקריה. גירויים אלו כוללים שריטת העור (Dermatographism), מאמץ גופני, לחץ נפשי ועלייה בטמפרטורת הסביבה, חשיפה לקור, חשיפה למים, חשיפה לשמש, רעד (ויברציה) על פני העור או הפעלת לחץ מכני.

בדמם של שליש מהחולים שמחלתם כרונית קיימים נוגדנים עצמיים (המכוונים כלפי מרכיבים בגוף), שנקשרים לקולטנים על פני תאי פיטום, וגורמים להפעלתם ולשחרור של היסטמין, ובכך גורמים לאורטיקריה. ב-14% ממקרי האורטיקריה הכרונית נמצא קשר לנוגדנים עצמיים נוספים נגד מרכיבי בלוטת התריס.

אנגיואדמה, בצקת, יכולה ללוות כאמור את החרלת (סרפדת) או להופיע בפני עצמה. קיימת אנגיואדמה על רקע תורשתי או נרכשת, הנושאת לעיתים פגם בחלק ממערכת המשלים, שהיא חלק חשוב ממערכת החיסון. חסר זה גורם לשחרור חומרים שמחוללים בצקת קשה. אנגיואדמה נרכשת קשורה לעיתים נדירות לגידולים של קשריות הלימפה או לסרטן דם.

הסיבות העיקריות לתגובת אנפילקסיס, תגובה אלרגית חמורה, הן תרופות (בעיקר פניצילין), עקיצות דבורים ומזון. תרופות מהוות את הגורם השכיח ביותר ופניצילין הוא הידוע והשכיח מכולן. עם זאת יש לזכור שכל תרופה עלולה לגרום לכך, לדוגמה תרופות שונות לטיפול ביתר לחץ דם, וכן תרופות נוגדות כאב שניטלות בתדירות גבוהה בלי מרשם הרופא .

אנשים שנמצאים בסיכון להתקפי סרפדת הם אנשים שסובלים מאלרגיה המתבטאת בהסתמנויות אחרות, וכן אנשים שסבלו בעבר מהתקף סרפדת או שיש להם במשפחה אנשים שסבלו מסרפדת.

קיימות מחלות שהחולים בהם סובלי בשכיחות גבוהה יותר מסרפדת כמו חולי זאבת, לימפומה וחולים הסובלים מהפרעות בבלוטת המגן.

את הסרפדת עצמה ניתן לאבחן על פי המראה האופייני או על פי סיפור המקרה במידה והפנייה נעשית לאחר שחלפו התסמינים. 

במצבים בהם הסרפדת חוזרת, יש צורך באבחנה של הגורם לתגובה האלרגית החריפה. האבחנה נעשית על ידי שימוש במגוון רחב של אלרגנים נפוצים אותם מזריקים לעור או על ידי חשיפה ממושכת לאלרגן בעזרת שימוש במדבקה המכילה את האלרגנים. החומרים שאליהם האדם רגיש יגרמו לתגובה אלרגית מקומית אותה ניתן לזהות וכך לאפיין מהו האלרגן אליו האדם רגיש.

לאחר זיהוי האלרגן האדם יכול להימנע במידת האפשר מחשיפה לאלרגן וכך למנוע אירועים חוזרים .

באורטיקריה כרונית יש מקום לבדוק נוכחות של נוגדנים בדם נגד בלוטת התריס, בעיקר כשאין תגובה טובה לטיפול. אבחון אורטיקריה או אורטיקריה הנגרמת מגירוי פיזיקלי מתבצע על ידי הפעלת הגירוי המתאים והדגמת התפרחת. אבחון של אנגיואדמה תורשתית נקבע לפי בדיקות של רמת המשלים ומרכיביו.

ככל שהחרלת או הסרפדת נמשכת זמן רב יותר ללא מציאת סיבה ברורה, יש צורך בבירור מקיף יותר לשלילת גורמים נדירים.

באורטיקריה הנגעים נשארים עד 24 שעות. לאחר שאלה נעלמים מופיעים נגעים באזורים אחרים בגוף. אם נגעים נשארים קבועים במקום מסוים יש לחשוב על אבחנות אחרות ולשקול לבצע ביופסיה של הנגע.

מלבד תחושת הגרד במצבים נדירים סרפדת חריפה עלולה להתפתח לכדי מצב של קשיי נשימה ואף לאיבוד הכרה. כמו כן עלול להתפתח כחלק מהתגובה האלרגית החריפה, שוק אנאפילקטי. במצב זה יש היצרות של דרכי הנשימה עד לחוסר יכולת לנשום יחד עם נפילה חדה של לחץ הדם. מצבים אלו דורשים התערבות רפואית מידית .

אם ידוע על גורם ספציפי לאורטיקריה, הטיפול הטוב ביותר בפריחה אלרגית הוא הימנעות מחשיפה אליו.

אם הגורם אינו ידוע, בעיקר במצב כרוני, אפשר לטפל בתרופות מסוג אנטי-היסטמינים בזמן ההתקף או לתקופה ממושכת יותר. במקרים קשים, בעיקר באנגיואדמה, מוסיפים טיפול בסטרואידים. באנפילקסיס, החולה מטופל באדרנלין בהזרקה תת-עורית, ואחר כך מאושפז לקבלת טיפול תומך על פי מצבו .

לאחר ההתקף ניתן לבצע את הפעולות הבאות שיקלו על התסמינים:

• מקלחת קרה.

• לבישת בגדים לא צמודים שלא עשויים מצמר או מחומר מגרד אחר.

• קומפרסים קרים באזורים בהם מופיעה הסרפדת.

הפחתת החשיפה לאלרגן יעילה למניעת התקפי סרפדת. כמו כן מומלץ לשים לב מתי מופיעים ההתקפים על מנת לאמץ שינויים באורח החיים למניעת מצבים שעלולים להוות טריגר להתקף.

ניתן להתייעץ עם הרופא לגבי טיפול קבוע בנוגדי היסטמין למניעת התקפים .