סרקומות ברחם

הטיפול היחיד אשר יעילותו אינה מוטלת בספק הוא ניתוח לשם כריתת הנגע הממאיר. הניתוח כולל לרוב כריתת רחם וכריתת שחלות. הערך של כריתת קישריות הלימפה שנוי במחלוקת, ותלוי בעיקר בשלב שבו אובחנה המחלה.
הטיפול בקרינה יעילותו שנויה במחלוקת. באופן כללי, סרקומות אינן מגיבות לטיפול בקרינה, אם כי נראה שהטיפול בקרינה מצמצם את שיעור ההישנות המקומית של הגידול לאחר הניתוח הראשוני.
הוצעו מספר מישלבים של תרופות כימותרפיות כטיפול בסרקומות. מישלבים אלה כוללים על פי רוב את התרופות הבאות: אדריאמיצין, ציספלטין והיפוספמיד. בכל הסדרות שתוצאותיהן דווחו נצפתה תגובה חלקית בלבד לטיפולים אלו.
ערכו של הטיפול התומך בנשים אשר עברו ניתוח מיטבי, עדיין לא הוכח בסדרות גדולות. עם זאת מסתמן יתרון במתן כימותרפיה (אדריאמיצין וציספלטין) תומכת, בשלב המחלה הממוקמת לאחר ניתוח ראשוני.
פרוגנוזה: הפרוגנוזה של סרקומות גרועה. הגורם הפרוגנוסטי החשוב ביותר הוא מידת ההתפשטות של הגידול בעת הניתוח הראשוני: אם המחלה ממוקמת ברחם בלבד, סיכויי ההישרדות לחמש שנים הם כ-50%. כאשר המחלה מפושטת וחדרה אל מחוץ לרחם, סיכויי ההישרדות לחמש שנים פוחתים, ויורדים אל מתחת ל-20%. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשיעורי ההישרדות או בסיכויי ההישנות בין הסוגים השונים של סרקומות על פי בדיקתם המיקרוסקופית.

נוהגים לסווג את הסרטן של גוף הרחם על פי מקור התאים הממאירים:
- ממאירויות הומולוגיות - תאים שמקורם רק מגוף הרחם;
- ממאירויות הטרוגניות - תאים שמקורם הראשוני אינו מגוף הרחם.
לסיווג על פי המראה המיקרוסקופי אין משמעות מעשית לא לאבחון, לא לטיפול ואף לא לפרוגנוזה של סרקומות.
מקובל לסווג את הממאירויות של שריר הרחם לשלוש קבוצות על פי המראה המיקרוסקופי השולט:
- ליומיוסרקומה (Leiomyosarcoma): גידולים אשר מקורם מתאי שריר חלק של הרחם. גידולים אלו מהווים כ-30% מכלל הסרקומות, והופעתם שכיחה בגילאים 55-45.
- גידול של משתית האנדומטריום (Endometrial stromal tumor): גידולים אשר מקורם ברקמת החיבור של ציפוי חלל הרחם. גידולים אלו מהווים עד 25% מכלל הסרקומות, והופעתם שכיחה בגילאי 55-40.
- גידולים מזודרמיים מעורבים (Mixed mesodermal tumor): גידולים שמעורבים בהם תאי שריר, רקמת חיבור ותאים שמקורם אינו בגוף הרחם. גידולים אלו מהווים עד 60% מכלל הסרקומות ושכיחים יותר בגיל מבוגר.