בדיקת כלורידים בדם (CHLORIDES SERUM)

כלור הוא אחד מהמלחים בדם אשר צריכים להיות במאזן בין פנים לחוץ התא (בנוסף לאלקטרוליטים נתרן, אשלגן וביקרבונט). המאזן ביניהם שומר על רמות חומצה-בסיס בתא. כלור הוא האניון (בעל מטען שלילי) העיקרי של התא, כאשר רובו המוחלט (88-90%) נמצא מחוץ לתא, בעוד שמיעוטו (10-12%) נמצא בתוך התא, ותפקידו לאזן את מטענו החיובי של הנתרן כך שהאיזון החשמלי של התאים ישמר[1].

צילום: shutterstock

מטרת הבדיקה

הבדיקה נועדה לבדוק האם רמות הכלור נמצאות בטווח התקין, שכן הן מאזנות את מטענו החשמלי החיובי של הנתרן, וזאת על מנת לבדוק האם מאזנו החשמלי של התא נשמר. כמות הכלור בדם משקפת את האיזון בין הכלור אותו הגוף מאבד בדרכים שונות - בהפרשה בצואה או בשתן, או דרך העור בהזעה - לבין הכלור שנכנס לגוף מהמזון אותו הגוף צורך. כך ישנה אינדיקציה למצב מאזן הנוזלים והמינרלים בגוף, דבר המשפיע על מאזן החומצה-בסיס בגוף וזאת עקב כך שהמאזן תלוי ברמות המלחים השונים בדם[1].

מחלות ומצבים בריאותיים שאותם הבדיקה יכולה לזהות

עודף כלוריד יכול להיגרם עקב התייבשות, אי ספיקת לב, אי ספיקת כליות חריפה[2], הפרשת יתר של אלדוסטרון[3] (הגורם להצטברות מינרלוקורטיקואידים בגוף - חומרים הגורמים לצבירת מלחים מוגברת), נטילת תרופות (מתילדופה, פנילבוטזון, אסטרוגנים),חמצת מטבולית ובססת נשימתית (הפרעות הקשורות לחוסר איזון בחומציות בגוף)[1].

חסר בכלוריד יכול להיגרם עקב איבוד מוגבר של יוני הכלוריד וזאת בגלל מספר סיבות: הקאות[4], שלשולים, תרופות משתנות, הזעת יתר עקב חום גבוה או פעילות מאומצת, כוויות, בססת מטבולית, חמצת נשימתית, חוסר בהפרשת אלדוסטרון[3], הפרשה מוגברת של ההורמון ADH אשר גורם לצבירת נוזלים מוגברת בגוף דבר הגורם לכך שריכוז הכלור בגוף יורד[1].

במצבי חמצת מטבולית תהיה עלייה ברמת הכלור עד 10 meq/L  מעל הנורמה.

במצבי בססת מטבולית תהיה ירידה ברמת הכלור עד  meq/L8  מתחת לנורמה.