כריתת טחול (Laparoscopic splenectomy)

תשובה: ITP או idiopathic thrombocytopenic purpura היא מחלה שבה, ככל הנראה, יש בדם נוגדנים עצמיים שגורמים לירידת מספר הטסיות. ללא טסיות הסיכון לדימום באיברים הפנימיים עולה מאוד. פעמים רבות המחלה חולפת מאליה, אולם כאשר מספר הטסיות יורד מתחת לכ 30,000 , המחלה נעשית מסוכנת ודורשת טיפול. הטיפול הראשוני הוא בסטרואידים - פרדניזון במינון של 1 מ"ג לק"ג למשך מספר שבועות. בהחלט ייתכן מצב בו אין תגובה לפרדניזון, ואז מומלץ שימוש בסטרואידים במינון גבוה דרך הפה או דרך הווריד ו/או שימוש ב IVIG ו אנטי D. במקרים כרוניים שאינם מגיבים יפה לטיפול התרופתי מטפלים בכריתת הטחול.

תשובה: בבדיקת ההדמיה שביצע בעלך יש שני ממצאים עיקריים. האחד הגדלה של קשריות לימפה, תופעה שנקראת גם לימפאדנופתיה. גם הטחול הוא חלק ממערכת הלימפה. השני הוא הגדלה קלה של הלבלב. הסיבות ללימפאדנופתיה הן רבות מאוד, וכוללות מחלות דלקתיות, זיהומיות, גידוליות ועוד. תוכלי למצוא על כך מידע רב בפורטל אינפומד. הממצא השני הוא הגדלת הלבלב, והיא קלה בלבד. הסיבות העיקריות לכך יכולות להיות מצב אנטומי רגיל ותקין, דלקת או גידול. יתכן שיש קשר בין הגדלת הלבלב וקשריות הלימפה (דלקת או גידול), אך יתכן גם שלא. כדי להגיע לאבחנה יש לעשות בדיקות דם מקיפות, וכנראה שתידרש גם ביופסיה מבלוטת לימפה. ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

תשובה: ITP, או בשמה המלא Immune Thrombocytopenic Purpura, היא מחלה הפוגעת בטסיות, אותם תאי דם האחראים על קרישת הדם. במחלה הגוף מייצר נוגדנים עצמיים כנגד טסיות הדם. הנוגדנים נצמדים לטסית והורסים אותה. כתוצאה מכך מספר הטסיות בדם יורד, מנגנון קרישת הדם נפגע ועלולים להתפתח דימומים פנימיים. התסמינים העיקריים של המחלה הם תופעות דמם. בראש ובראשונה הופעת פריחה בעלת נקודות אדומות בעור וברקמות הריריות ודימומים תת עוריים באזורי מכות וחבלות קלות. כאשר מספר הטסיות נמוך יותר, עלול להתפתח דימום פנימי מהאף, החניכיים, מערכת העיכול ומערכת השתן. סיבוך נדיר אך מסוכן של המחלה הוא דימום תוך מוחי. לעיתים המחלה מתפתחת כתגובה לזיהום או תרופות מסוימות, אך לרוב הסיבה אינה ידועה. ראשית הטיפול כוללת הפסקת תרופה וטיפול בזיהום שאולי גרמו למצב. מטפלים לפי חומרת המחלה ומספר הטסיות. אם המחלה קלה, לא מטפלים. אם יש ירידה יותר משמעותית במספר הטסיות נהוג לטפל בסטרואידים ובנוגדנים דרך הוריד, על מנת למתן את התגובה העצמית של הנוגדנים על הטסיות. אם אין תגובה לנ"ל או המחלה ממושכת, מוצעת הוצאת הטחול בניתוח. כיון שהטחול הוא איבר הכולא בתוכו טסיות רבות, הסרתו גורמת לעלייה במספרן ולשיפור בקרישיות הדם. תרופות כמותרפיות מדכאות מערכת חיסון ניתנות רק אם כל הנ"ל לא הצליח לטפל במחלה. השתלת מוח עצם אינה טיפול במחלה. לקריאה נוספת: http://www.niddk.nih.gov/health/hematol/pubs/itp/itp.htm

תשובה: לתיקון לפרוסקופי של הרניה יש מספר יתרונות בהשוואה לניתוח פתוח: 1. פחות כאב לאחר הניתוח. 2. אשפוז קצר יותר. 3. חזרה מהירה יותר לפעילות רגילה. אולם יש לו גם חסרונות: 1. חזרה של ההרניה וכשלון הניתוח, בשיעור גבוה פי 2 מלאחר ניתוח פתוח. 2. שיעור גבוה פי 10 מניתוח פתוח של סיבוכים קשים של פגיעה בכלי דם, שלפוחית ומעי. החולים הנוטים לסיבוכים הם המבוגרים יותר והבריאים פחות, וזה לא כך במקרה שלך. לגבי ההחלטה, יש להתייעץ עם הכירורג , שכן הצלחת הניתוח תלויה כמובן גם במיומנותו בביצוע ניתוחים מסוג זה.