יש להבדיל בין שטף דם עורי, שברוב המקרים מעיד על חבלה שטחית בעור, לבין שטפי דם אחרים, הנחשבים למורכבים יותר ונקראים "דמם".
ברוב המקרים, שטף הדם העורי, ההמטומה, יהיה סגול וייהפך לחום עם חלוף הזמן. שינוי הצבע מעיד על תהליך ההחלמה הנוצר מפירוק הדם וההמוגלובין, וזהו חלק מתהליך פיזיולוגי תקין.
מכיוון ששטף הדם גורם לדלקת אזורית, בנוסף לשינוי הצבע האופייני שטף הדם עלול להיות נפוח, אדום וכואב.
חלק משטפי הדם עלולים לגרום לסימפטומים אופייניים. כך למשל, שטף דם בציפורן עלול להיות כואב מאוד כיוון שלשטף הדם אין אפשרות להתרחב והוא יוצר לחץ על העור שמתחת לציפורן.
בנוסף, שטף דם ברגל עלול להתאפיין ב"ירידה" של שטף הדם בגלל כוח המשיכה.
במידה ושטף הדם הופיע ללא חבלה, ייתכן שהוא מעיד על מצבים הדורשים בירור רפואי. לדוגמא, שטף דם בבטן המלווה בתסמינים נוספים כגון כאבי בטן, עלול להעיד על דלקת בלבלב (2).
דוגמא נוספת לשטף דם הנגרם לרוב שלא מחבלה, הוא שטף דם במוח. המטומה במוח תתבטא בכאבי ראש חמורים, המלווים לעיתים בבחילה, הקאות , בלבול ואובדן הכרה, קושי פתאומי בהנעת גפה ועוד. מצב זה עלול להיגרם כתוצאה מקריעת כלי דם או כתוצאה מחבלה, וברוב המקרים יעיד על שבץ.