המנגיומה היא גידול שפיר של כלי הדם הבנוי מסבך של כלי דם דקים (ורדידים) מורחבים. זהו הגידול השכיח ביותר בילדות, המופיע בכ-10%-5% מהילדים בגיל שנה. המנגיומה נמצא בשכיחות מוגברת אצל בנות (פי 3 יותר מהבנים), פגים, וילדים שנולדו לאימהות שעברו דגימת סיסי השיליה בזמן ההריון.
ההמנגיומות, מופיעות לרוב כבר בשבוע הראשון לחיים, כ-60% מופיעות באזור הראש והצוואר, 25% באזור הגוף, ו-15% באזור הגפיים.
המנגיומה תסמינים
ניתן לסווג את ההמנגיומות לפי עומק הופעתן לארבעה סוגים:
המנגיומות עור שטחיות – מופיעות כבליטה אדומה המזכירה בצורתה תות שדה. זו ההמנגיומה הנפוצה ביותר. הנגע האופייני עשוי להופיע כבר בלידה, או תחילה להראות ככלי דם מרובים, התבהרות של העור, או מעין סמני חבלה, שלאחר מכן יתפתחו למיצג של נגע אדום בוהק ובולט על פני העור.
המנגיומות תת-עוריות או המנגיומות עמוקות - מאופיינות כבליטה תת-עורית בצבע כחול בהיר.
המנגיומות עם מרכיב עורי (אדום) ומתחתיו מרכיב תת-עורי.
המנגיומות באיברים פנימיים כגון כבד, מוח, מעי, ריאות ולשון.
בדרך כלל, ההמנגיומה גדלה במהירות במשך שלושה-תשעה חודשים בתקופה שאחרי הלידה. לרוב, אחריה תבוא תקופת של יציבות שמסתיימת בהצטמקות איטית של הגידול (שלב שנמשך 18 חודשים עד 10 שנים). כך ייעלמו לחלוטין 30% מההמנגיומות עד גיל שלוש, 50% עד גיל חמש, ו-90%-70% עד גיל שבע.
לרוב הילדים יש המנגיומה בודדת, ב-20% מהמקרים ייתכנו שתי המנגיומות. הופעת המנגיומות מרובות היא נדירה, ובמקרים כאלה גדל הסיכוי לקיום המנגיומה באיבר פנימי. נדיר שהמנגיומה תופיע באיבר פנימי בגוף ללא הסתמנות גם בעור.
המנגיומות מופיעות גם במבוגרים. בכבד הן נחשבות לגידול השפיר השכיח ביותר, אשר מתגלה לרוב במקרה, בביצוע סקירת בטן.
סיבות וגורמי סיכון
התופעה נפוצה יותר בקרב בנות, פגים, תינוקות עם משקל לידה נמוך, והריון בגיל מתקדם.
הסוגים השונים של המנגיומה נגרמים מסיבות שונות, למרות שהסיבה המדויקת להתפתחותם אינה ברורה. לדוגמא, המנגיומות בילודים נגרמות משגיאות בהתפתחות של מערכת כלי הדם שקוראת בזמן ההתפתחות העוברית, אך במקרים רבים, האירוע שגרם לשגיאה זו אינו מזוהה. חלק מההמנגיומות מתפתחות לאחר פגיעה, אך האם הפגיעה אכן יכולה להיות הגורם להמנגיומה היא דבר לא מוכח. ישנן נשים אצלן מתפתחות המנגיומות בזמן ההיריון, אשר נעלמות לאחריו. וכן ישנן המנגיונות המקושרות בהפרעות גנטיות.
אבחון ובדיקות
את רוב ההמנגיומות ניתן לאבחן על פי ההסתמנות בלבד, ללא צורך בבירורים נוספים. במידת הצורך, ניתן להדגים את ההמנגיומות באמצעות אולטרסאונד, טומוגרפיה מחשבית (CT) ותהודה מגנטית (MRI).
סיבוכים אפשריים
הסיבוכים בעקבות המנגיומה נדירים וכוללים דימום מהנגע, התכייבות המלווה בכאב ומותירה בעקבותיה צלקת או זיהום. דימום עצמוני הוא נדיר. אין צורך להגביל את הילד בפעילות גופנית. המנגיומות במקומות חיוניים, כגון עפעף, דרכי נשימה או אוזן, עלולות להפריע לראייה, לנשימה או לשמיעה, ובאלו חשוב לטפל.
המנגיומות ענק עלולות לגרום לירידה ניכרת במספר טסיות הדם המלווה בתופעות דמם.
טיפולים ותרופות
כיום הטיפול המקובל ביותר להמנגיומה הוא טיפול בפרופנולול. בשנת 2008 התגלה כי תרופה להורדת לחץ דם בשם פרופרנולול, נמצאה כיעילה לטיפול בהמנגיומות ומאז היא התרופה המקובלת ביותר לגידול שפיר זה. אופן הפעולה של התרופה על הנגע אינו לחלוטין ברור, אך ככל הנראה ישנו קשר לפעולת כיווץ כלי דם ועיכוב יצירת חלבון המזרז צמיחה של כלי דם.
במרבית המקרים הטיפול יהיה מקומי בעזרת ג'ל או טיפות. במקרים מורכבים יותר רופא עור ילדים יבחר לטפל באופן סיסטמי באמצעות סירופ פרופרנולול - כאשר הטיפול הראשון ניתן בהשגחה במסגרת אשפוז יום ילדים בבית חולים.
לעיתים ייעשה טיפול משלים בעזרת לייזר לשיפור מראה העור לאחר נסיגת ההמנגיומה.
הטיפולים שהיו מקובלים עד לפני מספר שנים היו מתן סטרואידים, זריקות אינטרפרון, טיפול בקור (Cryosurgery), או כריתה בניתוח.
מניעה
אין כל הוכחה לקשר בין התפתחות של המנגיומות לבין גורמי תעסוקה מסוימים או חשיפה לכימיקלים כלשהם, ואף לא לקרינה. בנוסף, לא ידוע על מאכלים מסוימים, תרופות או פעילות כלשהי בזמן הריון שיכולה לגרום להתפתחות של המנגיומה בילודים.
"אמא שלי חולת דמנציה, ולפני 4 חודשים התחלנו(האחים) תהליך של קליטת מטפלת. הדבר לא היה פשוט, ולא היה לי מידע או תשובה לשאלות שעלו לנו, האחים לבעיות שהיו.. וכאן, מצאתי את יפעת ברקת - פשוט מלאך שנחת לי מהשמיים, ונתנה לי את המצפן לאירוע, וכיוונה אותי איך לעשות, מה לעשות ואיך להגיב למקרים מול אמא והמטפלת. הליווי היה כמה חודשים, והיא היתה שם 24/7. תמיד ענתה ותמיד הקשיבה ונתנה עצה תודה לדרך. אין ספק שהיא הגיעה בזמן הנכון, וזה עזר לי ולאחים שלי להתסכל על התהליך בצורה מקצועית ולא רגשית, ויפעת היתה חלק משמעותי בתהליך"
שאלה: אמי עברה בדיקת סונר של הבטן עליונה. הממצאים: כבד בגודל ומרקם תקין, כיס מרה עם אבן בקוטר 2.2 ס"מ. דרכי המרה אינן מורחבות. הודגם לבלב חלקי בשל גזים במעיים, הודגם טחול בגודל ומרקם תקין, נמצאה ציסטה בגודל 0.1 ס"מ. נמצאו מוקדים היפרקוגנים ב
תשובה: המנגיומות הן הגידול השפיר השכיח ביותר בכבד, אשר נמצא בעיקר בנשים, ולרוב מתגלה בבדיקה אקראית. אבחנת המנגיומה נעשית במספר דרכים: בדיקת CT, בדיקת MRI עם חומר ניגוד, מיפוי תאי דם אדומים או אנגיוגרפיה כבדית. האם הבדיקה אליה נשלחה אימך היא מיפוי תאי דם אדומים? יתכן שאימך לא תוכל לעבור CT עם חומר ניגוד בגלל רגישותה ליוד, ולכן הרופא שלח אותה למיפוי תאי דם אדומים. בנוסף, מיפוי תאי דם אדומים יעשה את האבחנה בין המנגיומה לבין תהליך תופס מקום (ממאירות). להלן קישור לדף מידע רלוונטי. תמצא שם הסבר מפורט על מיפוי תאי דם אדומים: http://www.clalit.org.il/soroka/Content/Content.asp?CID=6&u=546
שאלה: לאור תלונה שלי על כאבי בטן מזה שנה ועלייה דרסטית במשקל ללא שינוי בהרגלי האכילה, נשלחתי לאולטרסאונד איברים. ממצאיו היו - תהליכים אקוגניים באונה הימנית של הכבד, ודרישה למעקב כעבור שלושה חודשים. כל שאר האיברים נראו תקינים במרקמם ובגודלם. מה המשמעות ?
תשובה: יתכן שמדובר בהמנגיומות . אנא קראי כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_020503_7.htm
שאלה: אני בן 40. לפני כחצי שנה עברתי ניתוח לתיקון בקע סרעפתי ותיקון ריפלוקס (על שם ניסאן). לפני הניתוח עברתי אולטרסאונד של הבטן והכל היה מושלם. כחצי שנה לאחר הניתוח עברתי בדיקת אולטרסאונד בטן נוספת, אך הפעם נמצאה המנגיומה בכבד בגודל 2 ס"מ. האם המנתח
שאלה: בבדיקות CT נמצאו ציסטה זעירה של הכבד באונה השמאלית, וציסטה בגודל 33 מ"מ בתחתית הכבד. יותר מאחור "מודגמת הסתיידות אליפטית תוך-כבדית בקוטר 12.8 מ"מ". האם זו סיבה לדאוג?
תשובה: ציסטות הן על פי רוב ממצא שפיר שאינו מהווה סיבה לדאגה. לגבי ההסתיידות - לא ניתן לעמוד על טיבה לפי בדיקת CT בלבד. אינני יודעת מהן המחלות מהן אתה סובל ועל איזה רקע בוצעה הבדיקה. לפיכך מוטב אם תתייעץ עם הרופא המטפל שלך לגבי המשך הבירור והמעקב. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
פרופראנולול (דרלין, פרולול) 
CT, סי טי 
טיפול תרופתי 
צרעת 
