קלפטומניה

Kleptomania

המומחים של Infomed מסבירים:

[1]
קלפטומניה היא הפרעה נפשית הכרוכה בחוסר יכולת לעמוד בפני דחף לגנוב חפצים שבדרך כלל אין לגונב אותם צורך בהם. לעתים קרובות יש לחפצים שנגנבו ערך מועט או שאדם יכול להרשות לעצמו לקנות אותם.

קלפטומניה היא סוג של הפרעה של שליטה בדחפים. יש קושי בשליטה עצמית רגשית או התנהגותית, ולכן קשה לעמוד בפיתוי או בדחף העוצמתי לבצע מעשה קיצוני שעלול להזיק לאדם המבצע אותו או למישהו אחר.

אנשים רבים הסובלים מקלפטומניה חיים בבושה, מסתירים את ההפרעה, ולא פונים לקבלת טיפול נפשי. ההפרעה יכולה להוביל לקשיים אישיים, משפטיים, משפחתיים ותעסוקתיים.
למרות שאין תרופה לקלפטומניה, טיפול תרופתי ופסיכותרפיה יכולים להקנות מיומנויות להתמודדות עם הדחפים ולסיים את מעגל הגניבה הכפייתית.

בחורה הסובלת מקלפטומניה מכניסה לק לכיסה בחנות

צילום: shutterstock | Monthira

עובדות על קלפטומניה

[2]

קלפטומניה היא הפרעה נדירה מאוד. בעוד שגניבות מחנויות הן יחסית שכיחות, קלפטומניה מופיעה רק בכ-0.3%-0.6% מהאוכלוסייה הכללית.
קלפטומניה מתחילה בדרך כלל בגיל ההתבגרות, אך יכולה להתרחש גם בילדים או מבוגרים.
קלפטומניה נפוצה פי 3 בנשים מאשר גברים.
למרות שקלפטומניה מסווגת כהפרעת שליטה בדחפים, מחקרים מראים שיש להפרעה זו תכונות משותפות להפרעות התמכרות (סמים, הימורים) ו-OCD.
אנשים עם קלפטומניה נוטים לסבול גם מהפרעות נפשיות אחרות כגון דיכאון וחרדה. מחקר הראה שבקרב קלפטומנים קיימים תסמיני דיכאון חמורים יותר, רמות גבוהות יותר של מתח ומספר הפרעות פסיכיאטריות.

קלפטומניה תסמינים
התסמין העיקרי של קלפטומניה הוא פעולה מתוך דחף או צורך שאי אפשר לעמוד בפניו לגנוב חפץ או חפצים. זה כרוך לעתים קרובות באחד או יותר מהדברים הבאים[3]:

הפריטים אינם נגנבים מכורח נסיבתי או בגלל ערכם.

יש מתח או ציפייה לפני הגניבה, ומיד לאחר המעשה ישנה הנאה, הקלה או רגשות חיוביים אחרים.

לאחר דעיכת הרגשות החיוביים, בדרך כלל תורגש אשמה, בושה או חרטה.

חלק מהקלפטומנים/ות זורקים, נותנים או תורמים את החפצים גנובים. נדיר שהם יאגרו חפצים גנובים, יחזירו אותם בסתר או שישלמו עבורם.

הגניבה אינה מתוכננת, וקלפטומן/ית עושה זאת לבד.

מרבית הקלפטומנים/ות הנשואים מסתירים זאת מבני/ות זוגם.
סיבות וגורמי סיכון
עדיין לא ידוע מה גורם לקלפטומניה, אך ישנן השערות לגבי חוסר איזון באזור הדחף של המוח אשר אחראי למצב. להלן כמה פקטורים שיכולים להשפיע על הרצון לגנוב[4]:

מערכת האופיואידים של המוח - בניגוד לגניבה פלילית, שבה הגניבה נעשית בגלל הערך של הדברים, קלפטומניה היא מצב פסיכולוגי. כאשר המערכת האופיואידית של המוח אינה מאוזנת, נוצר דחף עז לגנוב המלווה בחרדה, בעוררות ובמתח.

התמכרות - גניבה יכולה לגרום למוח לשחרר חומר שנקרא דופמין, המעורר תחושות נעימות שמעודדות לעשות זאת שוב ושוב.

בעיות בסרוטונין - סרוטונין הוא כימיקל טבעי במוח שעוזר לווסת מצבי רוח ורגשות. כאשר רמות הסרוטונין אינן מאוזנות, הדבר עלול לפתח התנהגויות אימפולסיביות.

בעיות נפשיות - דימוי עצמי נמוך, קנאה, דיכאון, הפרעות אכילה ולחץ חברתי, יכולים ליצור חלל רגשי, וכדי לפצות על כך ניתן להפיק הנאה מגניבה.

היסטוריה משפחתית – בקרב אנשים עם הורה או אח/ות עם הפרעת OCD, קלפטומניה או התמכרות לסמים, קיים סיכון גדול יותר לפתח קלפטומניה.

הפרעה נפשית אחרת – במקרים רבים, אנשים עם קלפטומניה סובלים גם מהפרעה או ממחלת נפש אחרת כגון הפרעת חרדה, הפרעה דו קוטבית, הפרעת אכילה, הפרעת אישיות או התמכרות.
אבחון ובדיקות
לפי ה-DMS-5 (המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות) הקריטריונים לאבחון קלפטומניה הם[5]:

אי יכולת לשלוט בדחף לגנוב חפצים שאינם נחוצים או בעלי ערך.

תחושת המתח גוברת לפני ביצוע הגניבה.

הנאה, סיפוק או הקלה יורגשו מיד לאחר ביצוע הגניבה.

הגניבה אינה נובעת מנקמה, כעס או כתגובה להזיה.

הגניבה אינה נובעת בשל הפרעת התנהגות, אפיזודה מאנית או הפרעת אישיות אנטי-חברתית.
סיבוכים אפשריים
כאשר ההפרעה אינה מטופלת כראוי, קלפטומניה עלולה לגרום לסיבוכים חמורים ואף לסכן חיים. מלבד ההשלכות החברתיות, המשפטיות והכלכליות הפוטנציאליות, קלפטומניה עלולה להוביל להפרעות ולמחלות נפש אחרות. הנה כמה מן הסיבוכים האפשריים של קלפטומניה[6]:

מעצר ו/או כליאה.

הרס של מערכות יחסים.

אובדן תעסוקתי ובעיות כלכליות.

חשיפה לאלימות.

דיכאון.

שימוש ו/או התמכרות לסמים.

מחשבות אובדניות ואף ניסיונות התאבדות.
טיפולים ותרופות
אין טיפול ספציפי לקלפטומניה, אך פסיכיאטרים/ות נוהגים להמליץ על שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה[7]:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) - סוג של טיפול בפסיכותרפיה שעוזר לשנות את המחשבות וההתנהגויות כגון שליטה בדחפים, פיתוח מנגנוני התמודדות, זיהוי והימנעות מטריגרים, ניהול מתח, טיפול בבעיות פסיכולוגיות בסיסיות ועוד.

תרופות – במקרים מסוימים יומלץ על תרופות SSRIs (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים), אשר מעלים את רמות הסרוטונין במוח. עם זאת, לאנשים עם הפרעות נפשיות אחרות ייתכן שיומלץ על מייצבי מצב רוח, או תרופות המפחיתות דחפים באנשים הסובלים מהתמכרויות.
מניעה