תסמונת מכת קור

רוב נפגעי הקור לוקים בפגיעות קור שטחיות בלבד, ללא היפותרמיה המסווגות על פי חומרתן לשלפוחיות קור, רגלי חפירות ולקפיאת רקמות.

שלפוחיות קור (Chilblain), מופיעות מחשיפה לסירוגין או חשיפה ממושכת לטמפרטורה מעל לנקודת הקיפאון, בצירוף לחות גבוהה. הן מופיעות על גב האצבעות, כפות ידיים או כפות רגליים באזור מוגבל, נפוח, חם, אדום ומגרד. בהמשך מתפתחת שלפוחית מכאיבה או התכייבות. התופעה יכולה להיעלם תוך ימים מספר, אך לעיתים קרובות נותר נגע בלתי כואב שצבעו אדום כהה או סגול. אדם שנפגע חייב לנקוט מישנה זהירות שכן, סף רגישותו לקור יורד וסיכוייו להיפגע גבוהים יותר.

רגלי חפירות (Trench foot), פגיעת קור המתאפיינת בנזקים בעור, בכלי הדם ההיקפיים, בעצבים ובשרירים. האיברים שנפגעים בעיקר הם הרגליים, ומכאן נגזר שם הפגיעה הנגרמת עקב חשיפה ממושכת (מעל 12 שעות) לטמפרטורות שבין 10-0 מעלות צלזיוס. במקרים רבים, מתלווים לחשיפה שהייה ברטיבות, לחות ממושכת, חוסר תזונה, תשישות והתייבשות. גורמים אלה, מביאים לירידה בזרימת הדם לגפיים, לירידה בחמצון הרקמות, להגדלת חדירות כלי הדם ולהיווצרות בצקות.

מצב זה מתאפיין באיברים קרים, חסרי דופק, בעלי גוון עור חיוור או סמוק. החולה מדווח על תחושת "צמר גפן". בבדיקת התחושה בולטת ירידה או היעדר תחושה, של כאב, חום ורטט. תחושת המיקום של כל האיברים במרחב (הפרופריוצפטיבית) שמורה בדרך כלל.

עם חימום הגף מופיע שלב זרימת הדם, המתאפיין בעור חם, סמוק ויבש. שלב זה, נמשך שבוע עד עשרה שבועות, מלווה בהיווצרות שלפוחיות המכילות נוזל דמוי דם וכאבים בעלי אופי של בעירה, דקירות, עקצוצים או כאבים מופשטים ועזים. הכאבים נוטים להחמיר בלילה, בעת חימום הגף ובהנמכתו. הכאבים בשיאם בשבוע הראשון ויורדים בעוצמתם במשך שבועיים עד שישה שבועות. באזורים שלקו מהפגיעה, העור נוטה לנשור בצורת כפפה.

לאחר שיא ה"שלב ההיפראמי", חוזרת טמפרטורת העור וצבעו לתיקנה, לצד נסיגת הבצקות וירידה בעוצמת הכאבים. במקרי "רגלי חפירות" קלים, ההחלמה אורכת שבועיים עד חמישה שבועות. במקרים קשים, נמשך תהליך ההחלמה 12-3 חודשים.

מטפלים במצב זה על ידי חימום הגף הפגוע על ידי השרייתו במים בטמפרטורה של 42-40 מעלות צלזיוס למשך 30-20 דקות, שלוש-ארבע פעמים ביום. אין לחבוש את הגף, יש להקפיד על ייבושו לאחר תהליך החימום. על החולה לשכב במיטה תוך הקפדה על סביבה עקרה. במהלך השלב ההיפראמי ניתן להקל על ידי הגבהת הגף ומתן נוגדי כאבים.

קפיאת רקמות (Frost bite), נגרמת עקב חשיפת האיבר לטמפרטורה שמתחת לנקודת הקיפאון. הקפיאה נובעת מחשיפה לאוויר קר ו/או ממגע חלקי גוף חשופים עם עצמים קרים. מגע יד לשניות ספורות במתכת בטמפרטורה של - 10 מעלות צלזיוס. יכול לגרום לקפיאת רקמה. חומרת הנזק ועומקו יהיו ביחס ישר לטמפרטורה ולמשך זמן החשיפה.

הפתופיזיולוגיה של קפיאת הרקמות כוללת גבישי קרח חוץ-תאיים ונזק מכני, בריחת מים מהתאים עקב עלייה בריכוז חלקיקים בנוזל, נזקים בכלי דם המביאים לירידה בזרימת דם ובחמצון לרקמות.

הקפיאה עלולה להופיע בארבע דרגות חומרה שונות שאינן יכולות להיקבע בבירור בטרם חומם האיבר הפגוע:

1. הדרגה הראשונה, מאופיינת בעור בעל גוון כחול-אדום, חם ויבש, מייד לאחר החימום. החולה מדווח על הרגשת שריפה ותוך מספר שעות מתפתח כאב עמוק. נוצרת בצקת הנעלמת תוך חמישה עד עשרה ימים. מספר ימים לאחר מכן, מתחיל העור להידלדל. למרות ההחלמה, הנפגע עלול לסבול מכאבים חזקים, הפרעת תחושה והעור יישאר רגיש לקור.

2. הדרגה השנייה, מאופיינת בסימנים שתוארו בדרגה הראשונה עם ירידה בתחושת מגע, והופעת שלפוחיות, או בועות תוך שש עד שתיים-עשרה שעות, אשר נוטות להתייבש וליצור גלדים תוך עשרה עד עשרים וארבעה ימים. עם היפרדות הגלדים, נחשף עור עדין ודק שנוטה להינזק בקלות.

3. הדרגה השלישית, מאופיינת בהיווצרות נמק עור והתכייבויות. תהליך הריפוי ממושך (כחודשיים) ועלול להיות מלווה בזיהום הפצעים ובהתפשטות הנמק לשכבות עמוקות יותר.

4. הדרגה הרביעית, מאופיינת בהיווצרות נזק מהעור ועד לעצם. עם חימום האיבר מופיע בעור גוון סגול-אדום-כחול. בבדיקת האיבר בולט חוסר התחושה, לרוב ללא בצקות ושלפוחיות. תוך חודש מופיע בעור קו הגבלה ותוך חודשיים-שלושה, הקו מעמיק עד לעצם. במקרים המלווים בזיהום מישני, חלה התפשטות בשטחי הנמק. האזורים הפגיעים ביותר הם קצות הבהונות והאצבעות.

הטיפול בקפיאת רקמות הוא חימום האיבר הקפוא באמבט מים בטמפרטורה של 42 מעלות צלזיוס. מידת הפשרת האיבר נמדדת על ידי הופעת גוון עור אדום-סגלגל, חזרת התחושה (בדרך כלל, כאב), והיעלמות נוקשות הרקמות.

ד"ר דניאל מורן
פרופ' אבי ליבנה

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007