דם בצואה

תשובה: דימום רקטאלי הינו דימום מפי הטבעת. [29/04/2006]

תשובה: באיזה גיל סבך חלה בסרטן המעי? ככל הנראה, לפי התיאור שלך, אכן מדובר בטחורים, אך מובן שאת זקוקה לבדיקת כירורג שיסתכל לתוך הרקטום לאבחנה מדויקת. אני מבינה את הדאגה שלך שייתכן שמדובר במשהו יותר רציני, במיוחד לאור ההיסטוריה של סבך. אך הבירור אינו מצריך אשפוז. את צעירה, וסרטן המעי מופיע לרוב בגיל מאוחר יותר. למרות הכל, לאור מה שסיפרת על סבך, הייתי ממליצה לך לגשת לכירורג שיציץ פנימה אל תוך הרקטום. אם את אכן סובלת מטחורים, ניתן לטפל בבעיה. כדאי, בנוסף, לעבור בדיקת דם סמוי במצואה לאחר שהדימום יחלוף, אחת לשנה, ובדיקת קולונוסקופיה במקרה הצורך. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: דמם המתחיל כמה ימים לאחר קשירת טחורים הוא תופעה שכיחה למדי. הטחור הקשור בבסיסו בגומיה עובר נמק, ובשלב מסוים הוא ניתק מהרקמה הבריאה ומותיר אחריו כיב, פצע, בדופן המעי. לעיתים כלי הדם בבסיס הכיב אינו סתום בקריש דם ומתחיל לדמם.  ברוב המקרים הדמם פוסק מעצמו, אולם יש מצבים שבהם הדמם אינו פוסק, ואז יש לנקוט פעולה כירורגית לעצירת הדמם. ניתן לבצע פעולת לחץ על איזור הדמם בעזרת מפיות גזה, או אפשר לתפור את כלי הדם עד לעצירת הדמם. חבל שחברך לא ניגש לטיפול רפואי בשלב מוקדם יותר.  אם הדמם פסק, חברך צפוי להתאוששות מהירה. אם הדמם ימשיך, יש לבדוק את מנגנון הקרישה שלו.  לעיתים יש נטייה לדמם עקב חסר גנטי של גורמי קרישה, המתגלה רק בעקבות פעולה כירורגית מהסוג שעבר החבר שלך.   ד"ר נחום ורבין מומחה לכירורגיה כללית

תשובה: בשאלתך אתה שואל על שני נושאים. אנסה לתת ההסבר על כל אחד מהם. דימום בצואה. דם בצואה הוא מצב שאינו תקין (פתולוגי) שיש לבררו. דם בצואה יכול להיות בצבע שחור, אם מקורו במערכת העיכול העליונה והוא הספיק לעבור עיכול בצינור העיכול; או אדום, אם מקורו מהמעי הגס, חלקו הסופי של צינור העיכול. מקור הדם יכול להיות גם מאזור פי הטבעת, למשל באדם הסובל מפיסורה, פצע באזור פי הטבעת. פרטים חשובים נוספים הם כמות הדם בצואה, ואם היציאה הדמית מלווה בכאבי בטן. יש סיבות אפשריות רבות לדימום טרי בצואה. הסיבות השכיחות הן פיסורה בפי הטבעת, טחורים פנימיים, מחלת סעיפים (דיברטיקולוזיס), טראומה (פציעה) מקומית, מחלות מעי דלקתיות (מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית), זיהומים שונים במערכת העיכול ועוד. העובדה שגם לפני כשנה סבלת מדימום בצואה מעידה על בעיה כרונית: זיהום כרוני, דלקת כרונית, טחורים או פציעה מקומית. אדם המדמם ממערכת העיכול צריך לעבור בירור יסודי, ואכן, ברובם הכמעט מוחלט של המקרים, בירור מקיף מזהה את מקור הדימום. הבירור כולל בדיקת צואה לטפילים, קולונוסקופיה (בדיקת המעי הגס), לעיתים נחוצה גם בדיקת צורך בגסטרוסקופיה (בדיקת הקיבה והתריסריון) או בדיקה באמצעות קפסולה הנבלעת על ידי הנבדק ומכילה בתוכה מצלמה המצלמת את כל צינור העיכול מבפנים. לאחר זיהוי סיבת הדימום מחליטים על טיפול מתאים. בדיקת קולונוסקופיה. כאמור, בבדיקה זו מסתכלים, באמצעות סיב אופטי המוחדר דרך פי הטבעת, על המעי הגס. בודקים בה אם ישנה פתולוגיה כלשהי במעי הגס, כגון כיבים, דלקת, פוליפים, גידולים, פצעים וכדומה. מלבד זיהוי הפתולוגיה ניתן גם לקחת ביופסיה(דגימת רקמה), אם יש בזה צורך. הואיל והמעי הגס של האדם מלא תמיד בצואה, לפני הבדיקה יש להכין את המעי הגס, כלומר לנקותו. ניקוי המעי הגס מבוצע על ידי שתיה של חומר אותו תקבל, הגורם לשלשול מימי רב ומנקה את המעי. קיימים שני תכשירים הניתנים כיום, לא אכתוב כעת פרטים עליהם, אך התוצאה שהם משיגים דומה (תוכל לקרוא על כך עוד כאן). בעבר, בבוקר הבדיקה היו מבצעים חוקן, אולם כיום מרבית הגסטרואנטרולוגים המבצעים את הבדיקה מסתפקים בהכנה על ידי החומר המשלשל בלבד. את הבדיקה עושים תוך כדי טשטוש הנבדק. בדרך כלל משתמשים בחומר הרדמה קל המוביל לשינה עמוקה וגורם לכך שהנבדק כלל לא יזכור כלל את הבדיקה. הואיל והבדיקה נעשית בטשטוש, אין צורך לחשוש. החלק הפחות נעים בבדיקה הוא כאמור ההכנה, ניקוי המעי, בה הנבדק משלשל במשך מספר שעות. בשעות אלה כדאי להיות בבית. ייתכנו סיבוכים בבדיקה, אולם הם נדירים ביותר. הסיבוכים האפשריים הם דימום (בעיקר אם בוצעה ביופסיה) או קרע של המעי. זהו סיבוך קשה, אולם נדיר מאד. בשל העובדה שמדובר באירוע שני של דימום, למרות שהבדיקה אינה נעימה, בעיקר ההכנה לבדיקה, ולמרות האפשרות לסיבוכים, אני ממליץ לך לעבור אותה על מנת להגיע לאבחנה, ובהתאם לכך לטיפול המתאים לך. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד