סרטן הוושט

בדיקת הבחירה היא החדרת סיב אופטי גמיש שבקצהו מצלמת וידיאו (אנדוסקופיה) המאפשרת הסתכלות בדרכי העיכול העליונות. דרגת הממאירות (Stage) היא המשתנה הפרוגנוסטי החשוב ביותר והוא נקבע על ידי רמת הפלישה של הגידול לאיברים סמוכים, על סמך מעורבותן של קישריות הלימפה האזוריות, ועל פי מציאותם של גרורות מרוחקות.
הדירוג נקבע בעזרת על-שמע אנדוסקופי הקובע את מידת החדירה של הגידול. טומוגרפיה מחשבית (CT) מסייעת לקבוע אם קישריות הלימפה מעורבות, ולחשוף אתרים מרוחקים שאליהם התפשטה המחלה. לאחרונה הוכנס גם מיפוי מיוחד (PET) לצורכי אבחון, והוא מוערך כיום ככלי יעיל להערכת פיזור הגרורות.

החלופות הטיפוליות בחולה זה הם מעקב צמוד, ניתוח או טיפול פוטודינמי, טיפול שנמצא עדיין בגדר ניסיון.
ניתוח הוא עדיין טיפול הבחירה אך גם אם הגידול נכרת בשלמותו רק מיעוט (25%-20%) יירפא לחלוטין.
עקרונות הניתוח הם: כריתת הגידול עם חלקי הוושט הסמוכים, עם קישריות הלימפה הסמוכות, והתקנת תחליף מהקיבה או מחלקי מעי. דרכי הגישה לאזור הניתוח שונות, דרך הבטן העליונה, ולעיתים גם דרך בית החזה.
באזור השליש העליון של הוושט שבו שכיחות הגידול קטנה יותר, יש העדפה לטפל בקרינה.
בשנים האחרונות נבחנו מספר דרכי טיפול במישלב. התוצאות של כימותרפיה לפני הניתוח נבדקו בשתי עבודות אקראיות במאות חולים והתוצאות לא היו חד-משמעיות.
בגידולים קטנים וממוקדים ניתן להשיג בדרך זו שליטה והארכת חיים ניכרת ב-15%-10% מהמקרים.
המישלב של קרינה עם כימותרפיה, יעיל מעט יותר מקרינה בלבד, אך הערך של תוספת ניתוח לחולים אלה לעומת ניתוח בלבד עדיין נלמד.
המישלב הכימותרפי הנפוץ ביותר בטיפול בחולים עם שאתות הוושט הוא של תרופות 5-Fluorouracil הניתן בהזלפה מתמשכת, עם Cisplatinum.
בעשור האחרון נמצאו תרופות נוספות היעילות נגד שאתות, כגון אלה ממשפחת הטקסנים, וכן Irinotecan. יעילות שילובם בטיפול נמצאת בבדיקה.