דחיסת צואה

שליטה בהתרוקנות המעיים (צאייה) מתייחסת ליכולת השליטה הרצונית להטיל צואה. השליטה מותנית בפעולה תקינה של סוגרי פי הטבעת, בקולטני חישה תקינים ברקטום ובפי הטבעת ובמאגר צואה תקין ברקטום (חלחולת). התרוקנות מחייבת קואורדינציה של מנגנוני רפלקס רבים. הצטברות צואה ברקטום היא תוצאה של דחיסת צואה במשך מספר ימים. כאשר נמשכת אצירת הצואה, צואה נוזלית דולפת ועוברת דרך פי הטבעת. אם מצב זה נמשך, נמתחות הדפנות והרקטום מתרחב.

דחיסת צואה מתרחשת בעיקר בקרב ילדים בגיל בית ספר ובקרב קשישים. אצל מחצית מהילדים הסוגר של פי הטבעת מתכווץ בעת הטלת צואה במקום שיהיה רפוי. זו תופעה נרכשת ורצונית אך תת-הכרתית והיא תוצאה של הרגלים לקויים הקשורים בהטלת צואה, כגון עיכוב מסיבות חברתיות או רתיעה מכאב הכרוך בהטלת צואה, על רקע ניסיון קודם. ילדים עלולים להתלונן על כאב בטן ועל חוסר מנוחה מלווה בעצירות. לעיתים קרובות מזונם של ילדים חסר סיבים תזונתיים. ההורים מתעלמים מהעצירות משום שהילד אינו מתלונן ביוזמתו. מאוחר יותר, מופיעה דחיסת צואה המתבטאת באי-שליטה על הטלתה.

בקרב קשישים דחיסת הצואה מתרחשת בעיקר אצל אלו המוגבלים בתנועה, נוטלים תרופות, לוקים במחלות נירולוגיות או בעלי הרגלי תזונה לקויים.

ד"ר מרק באר גבל

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007