דיזנטריה היא זיהום במעיים הגורם לשלשול המכיל דם או ריר. שלשול הוא עלייה במספר היציאות (לרוב מעל 3 ביממה) או ירידה במוצקותן, דהיינו צואה רכה או מימית. דיזנטריה נובעת מנזק לרירית המעי, לרוב עקב זיהום מקומי מחיידקים חודרניים או מרעלנים שהם מפרישים. הזיהום חודר דרך הפה באמצעות מזון או מים מזוהמים.
ישנם שני סוגים עיקריים של דיזנטריה:
דיזנטריה בצילרית (או שיגלוזיס) - נגרמת בעיקר על ידי חיידק השיגלה, אך גם ע״י חיידקים נוספים (סלמונלה וקמפילובקטר). זהו הסוג הנפוץ בישראל.
דיזנטריה אמבית - נגרמת על ידי אמבה (טפיל חד תאי) הנקראת Entamoeba histolytica, שנמצאת בעיקר באזורים טרופיים.
דיזנטריה בצילרית ואמבית הן מחלות מדבקות ביותר וניתן להעבירן אם צואה של אדם נגוע נכנסת לפיו של אדם אחר. מצב זה יכול לקרות אם מישהו הסובל מהזיהום לא שטף את ידיו לאחר שהתפנה לשירותים ואז נגע באוכל, במשטחים או באדם אחר.
קיים גם סיכוי להידבקות באמצעות מין אנאלי או אנאלי-אוראלי.
במדינות מתפתחות עם תברואה לקויה, צואה נגועה עלולה לזהם את אספקת המים או המזון, במיוחד מזון לא מבושל קר.
סימפטומים
מלבד השלשול הדמי או הרירי, תסמינים נוספים של דיזנטריה יכולים לכלול:
זיהומים מסוגים שונים יכולים לגרום לדיזנטריה. בישראל זיהומים מחיידקים הם הגורמים השכיחים ביותר, ובעיקר חיידקי השיגלה והסלמונלה. לעיתים הנזק ברירית המעי נגרם לא על ידי החיידקים עצמם, אלא על ידי רעלנים (טוקסינים) שהם מפרישים. הידבקות באמבות נדירה בישראל, אך שכיחה בקרב נוסעים לאזורים כמו מקסיקו, ארצות דרום אמריקה, הודו ואפריקה. יש להדגיש כי שלשול דמי, ממושך לרוב יכול להיגרם גם ממחלות שאינן זיהומיות.
קבוצות סיכון הם אנשים במקצועות מסוימים, בהם עובדי בריאות ואנשים העובדים בתעשיית המזון, אנשים הזקוקים לעזרה בהיגיינה אישית וילדים צעירים מאוד. הזיהום בדרך כלל משפיע על קבוצות הנמצאות במגע, כמו למשל במשפחות, בתי ספר ומשפחתונים.
אבחון ובדיקות
אבחון של דיזנטריה מתבצע על ידי בחינת כלל התסמינים מהם סובל החולה. ניתן לבצע גם בדיקות צואה שמטרתן לזהות נוכחות של תאי דם לבנים וזיהוי של הפתוגן שגרם למחלה לצורך בחירת הטיפול האנטיביוטי.
סיבוכים אפשריים
הסיבוך השכיח ביותר של דיזנטריה הוא התייבשות שמסכנת את חייו של חולה ללא טיפול. עם זאת, קיימים סיבוכים נוספים שעלולים להתרחש במחלה חמורה, בהם ניקוב מעיים, הרחבה של המעי הגס (Toxic mega colon), פרפורציה של המעי, זיהום של הדם (ספסיס), פרכוסים, אי ספיקת כליות ודלקת מפרקים.
טיפולים ותרופות
דיזנטריה לרוב עוברת מעצמה לאחר שלושה עד שבעה ימים, ולכן בדרך כלל אין צורך בטיפול.
עם זאת, חשוב לשתות הרבה נוזלים ולהשתמש בתמיסות רפואיות להחזרת נוזלים במידת הצורך, כדי למנוע התייבשות.
משככי כאבים ללא מרשם כמו אקמול, יכולים לעזור בהקלה על כאבי הבטן והחום. יש להימנע מתרופות נגד שלשולים, כמו לופרמיד, מכיוון שהן עלולות להחמיר את המצב.
יש להישאר בבית לפחות 48 שעות לאחר האירוע האחרון של השלשול, כדי להפחית את הסיכון להעביר את הזיהום לאחרים.
לא תמיד יש צורך לראות את רופא/ת המשפחה כשיש דיזנטריה, מכיוון שהמחלה נוטה לעבור תוך כשבוע. עם זאת, כדאי לראות את רופא המשפחה אם הסימפטומים חמורים או שהם לא מתחילים להשתפר לאחר מספר ימים. יש ליידע את הרופא/ה על נסיעות לחו״ל לאחרונה.
אם התסמינים חמורים או מתמידים, רופא/ת המשפחה עשוי/ה להמליץ על טיפול אנטיביוטיקה קצר מועד. אם יש דיזנטריה קשה מאוד, ייתכן שיהיה צורך באשפוז בבית חולים למשך מספר ימים.
דיזנטריה היא מחלה מדבקת ביותר וניתן להעביר אותה אם האדם החולה אינו נוקט באמצעי הזהירות הנכונים. ניתן להפחית את הסיכון ללקות בדיזנטריה על ידי:
שטיפת ידיים עם סבון ומים חמים לאחר השימוש בשירותים ובאופן קבוע לאורך כל היום.
שטיפת ידיים לפני טיפול, אכילה או בישול של אוכל.
הימנעות מחלוקת מגבות.
כיבוס בגדי האדם נגוע במים רותחים.
אם מתוכננת נסיעה למדינה בה קיים סיכון גבוה ללקות בדיזנטריה, מומלץ:
לא לשתות את המים המקומיים, אלא אם קיימת ודאות שהם נקיים. אחרת, יש לשתות מים מבקבוקים. אם המים אינם סטריליים, ניתן להרתיח אותם במשך מספר דקות או להשתמש בחומר חיטוי כימי או מסנן.
מומלץ להימנע מניקיון השיניים במי ברז.
יש להימנע מהוספת קרח במשקאות.
מומלץ להימנע מאכילת מפירות או ירקות טריים שלא ניתן לקלף לפני האוכל.
יש להימנע מאוכל ושתייה שנמכרו על ידי רוכלים, למעט משקאות בפחיות או בבקבוקים אטומים כהלכה.
שאלה: בני, בן שנה, נמצא שלושה שבועות בגן ילדים, ומתוכם, במשך שבועיים היה חולה עם חום מאוד גבוה (שפעת, דלקת אוזניים וצרות אחרות - כל פעם 40 מעלות חום). ביום חמישי האחרון עלה החום מעל 40 מעלות והבעיה אובחנה כדלקת אוזניים. לאחר שהטיפול האנטיביוטי לא עזר חזרנו
תשובה: כאשר ילד מתחיל לבקר בגן, הוא נחשף להרבה מאוד מחלות ילדים שלא היה נחשף אליהן בבית, ולכן מאוד שגרתי שילד בגן חולה. לפעמים ישנם הפרשי זמן בין המחלות, ולעיתים הן באות אחת אחרי השנייה, תלוי בחשיפה. מובן שחשוב בכל פעם לבדוק מה מקור המחלה ולטפל בהתאם. סביר להניח, למרות שלא דווח על עוד מקרים מהגן, שבנך אכן בנך נדבק בגן הילדים. גם אם אין כעת ילד חולה, יתכן שהיה, והוא עדיין מפריש את החיידק בצואה, ומספיק שפעם אחת לא שוטפים ידיים כמו צריך כדי להדביק את האחרים. דיזנטריה היא זיהום של המעי שנרכש באמצעות מזון או ממים מזוהמים, וגורם לכאבי בטן ולשלשול המלווה בדם, מוגלה וריר. הסוגים השכיחים ביותר של דיזנטריה הם דיזנטריה אמבית ודיזנטריה בצילרית. הטיפול כולל תרופות אנטיביוטיות ושתייה מרובה. גם את עלולה להידבק בדיזנטריה, ולרוב אין לכך השלכות על העובר אם המחלה היא קלה וחולפת, אך בכל זאת, חשוב להיות במעקב. לגבי מחלות זיהומיות אחרות, חשוב שגם בנך בנך וגם את תהיו במעקב, שכן לכל מחלה יש השפעה שונה על מהלך ההריון. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד
שאלה: אני בן 71. לפני כחודש וחצי, במהלך ארוחה, חשתי בקיבתי. רצתי לשירותים, הרבה לא יצא, ומאז לא יכולתי להתנתק מהשירותים במרבית היום. עברתי קולונוסקופיה, והממצאים הראו שיש לי דלקת כרונית, לפי הרופא. אבחנתו הייתה שכל חיי אצטרך לקחת מטרוג'יל 3 פעמים ביום ועו
תשובה: מטרוג'יל (מטרונידאזול) היא אנטיביוטיקה המטפלת בין היתר בדיזנטריה (אמבות במעי), ג'יארדיאזיס ומחלות דלקתיות של המעי. ההגדרה "דלקת" היא כללית מדי, ואינני מבינה במדויק במה מדובר. המחלות שהזכרתי מצריכות טיפול באנטיביוטיקה למספר ימים ולא לכל החיים. ישנן מחלות מעי בהן טיפול ארוך במטרונידאזול נמצא יעיל, אך הן מאובחנות בגיל צעיר יותר, וקשה לי להאמין שזה המקרה אצלך. לא אוכל להמליץ לך לא לקחת את הטיפול כיוון שאינני בקיאה בפרטים. תוכל לשוב לרופא, לדווח לו על מצבך כעת ולבקש הסבר נוסף. כמו כן, אם אינך חש בנוח עם הטיפול שהוצע לך, תוכל להיוועץ ברופא נוסף. אני מצרפת דף מידע על התרופה באינפומד http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=160
עשיתי קעקוע במכון שהמליצו עליו, כאשר ניגשתי למקעקעת על המגש היה ניילון עם חומרים ממטופל קודם. מקעקעת שמה כפפות חדשות וניקתה את המגש ועם אותם כפפות פרסה ניילון חדש בשבילי. ביקשתי להחליף ות הכפפות אבל לא ניילון. המחט הייתה חד פעמית והמכשיר היה אטוף. לא נראו סימני דם על הניילון, מה שנגע בגופי זה נייר שהושפרץ עליו חומר חיטוי בסיום הקעקוע. האם כאן יש סיכוי להידבק בהפטיטיס ומתי ניתן לעשות בדיקות. לא מחוסנת להיפטיטיס ב
מזה שבועיים אני עם שילשולים, בחילות, רצון להקיא, סחרחורות...הרופא טען שזה ויראלי אבל זה פשוט לא עוזב אותי. אני קמה עם בחילות קשות ורצון להקיא בכל בוקר, שללתי קורונה והריון.. הכאבי בטן קשים מאד מאד..לאן כדאי לי לפנות?
שלום רב במסגרת mri שבוצע לבת 76 במצב טוב עקב ציסטה לא פשוטה בכליה (שהתבררה כתקינה- בוסניאק2) נכתב: לבלב תקין במרקמו ובמבנהו. לא הודגמה הרחבת צינור הלבלב. ציסטה זעירה בגוף הלבלב בקוטר כ 2 מילימטר (סדרה 801 חתך 1) יכול להתאים לipmn צידי מה המשמעות? האם מסוכן? מצריך טיפול? תודה רבה.
שלום דבורה, עניתי בהרחבה לגבי ציסטות בלבלב בתשובתי למעלה לליאת. ציסטה בקוטר 3 מ"מ היא זעירה ואין לה משמעות (ואולטראסאונד אינו כלי הדמיה טוב לאבחן ציסטות בלבלב). אפשר לבצע MRI בעוד שנה למעקב. בריאות שלמה, אייל הירש
שלום ליאת, ציסטות לבלביות עולות בשכיחותן עקב העליה בביצוע הדמיות. רובן המכריע מתגלות במקרה. למעשה ניתן לראות ציסטות לבלביות ב40-50% מהMRI שמבוצעים למטרה אחרת. ישנן ציסטות דלקתיות, ציסטות ללא פוטנציאל ממאירות וכאלה עם פוטנציאל ממאירות. הסיבה שבכל זאת מייחסים חשיבות לציסטות לבלביות היא שלחלקן יש פוטנציאל ממאירות, למשל IPMN, MCN. הסיכון לא ברור וככל הנראה קטן. במקרים של חשד מאוד גבוה או עם גורמים מחשידים אחרים אפשר לבצע ניקור של הציסטה עם בדיקת אולטראסאונד אנדוסקופי (EUS) ושאיבת הנוזל שלה על מנת להשיג נוזל ותאים לאבחנה: - גודל ציסטה מעל 1.5 ס"מ - ממצא מוצק בתוך הציסטה - הרחבה של צינור הלבלב - סיפור משפחתי של ממאירות לבלב - תסמינים משוייכים לציסטה (כאבי בטן עליונה חדשים) אם הציסטה לא מקיימת את התנאים הנ"ל אפשר לעקוב אחריה לאחר שנה עם MRI ובהמשך כל תקופה של מספר שנים. לא ברור לגמרי כמה המעקב הזה נחוץ בציסטות כל כך זעירות. בכל מקרה, פה מדובר בציסטה בקוטר של 2 מ"מ שלא אפשרי לנקר, לכן אפשר לשקול מעקב בהמשך עם MRI בעוד שנה לבדוק אם גדלה משמעותית, או להתעלם. בריאות שלמה, אייל הירש