הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות

זו דיאטה או אנורקסיה? אפשר להגיד לה משהו או שזה רק יחמיר את המצב? האם מדובר בשלב שיעבור מעצמו או בבעיה המצריכה טיפול? שאלות אלו, ורבות אחרות, מעסיקות הורים אשר חושדים שילדם או ילדתם המתבגר/ת סובל/ת מהפרעות אכילה.

הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות יכולות לנבוע מגורמים רבים ביניהם לחץ והשפעות סביבתיות, מצוקה רגשית שהמתבגר אינו מצליח לבטא בדרך אחרת וקשיים במסגרת היחסים המשפחתיים עימם מתמודד המתבגר דרך העיסוק באוכל.

מעבר לגורמים לפריצת הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות, ידוע היום שככל שמזהים ומטפלים בהפרעת האכילה בשלב מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי להחלמה.

הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות - כיצד מזהים?

הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות נוטות לא פעם להיות חמקמקות וקשות לזיהוי. ראשית, מתבגרים עסוקים ממילא בדימוי הגוף וההופעה החיצונית, כך שהגבול בין דיאטה הנחשבת נורמאלית להתפתחות של הפרעת אכילה אינו תמיד ברור. כמו כן, מאופיין גיל ההתבגרות בצורך של המתבגר להרחיב את עצמאותו ונפרדותו מההורים, ולכן פוחתת הנטייה לפנות להורים לעזרה ולעיתים המתבגר אף משקיע אנרגיות רבות בהסתרת הפרעת האכילה מעיניהם.

ישנם מספר דפוסי התנהגות שיכולים לעורר חדש לקיומן של הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות:

• שינויים בהרגלי האכילה: המתבגר מאמץ אידיאולוגיות המסבירות את הימנעותו מסוגי מזון רבים, מפתח בררנות יתר, מצהיר שוב ושוב כי אכל בחוץ עם חברים וכן הלאה.

• סימנים גופניים: ירידה במשקל, הפסקת המחזור, הופעת ריח רע מהפה, נשירת שיער.

• הסתגרויות ממושכות בחדר, במקלחת או בשירותים.

• התחברות לקבוצת מתבגרות העוסקות במשקל ודיאטות.

• עיסוק יתר במזון - דיבור רב על אוכל ולפעמים אף עיסוק רב בבישול והכנת מזון עבור אחרים, מבלי שהמתבגר עצמו אוכל ממה שהכין.

• שינוי התנהגותי ורגשי בתחומים שאינם קשורים לאכילה: מצב רוח ירוד, ירידה לימודית, ירידה בעניין החברתי, עצבנות, שינה ממושכת.

הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות - כיצד יש להגיב?

הורים רבים הנתקלים בסימנים מחשידים לקיומה של הפרעת אכילה תוהים כיצד עליהם להגיב והאם כדאי להעלות את הנושא בפני המתבגר/ת. חלקם חוששים כי עצם השאלה "תיתן לה רעיונות", חלקם חוששים מפני תגובה נזעמת על ההתערבות בחיים הפרטיים וחלקם מתקשים להאמין שילדם יסבול מהפרעה כזו. על אף שמתבגרים רבים אכן מגיבים בכעס והכחשה של הבעיה, התעלמות ההורים הרסנית ומסוכנת יותר: המתבגר חש כי הוא רשאי לפגע בעצמו מבלי שאיש יכול לעצור בעדו וההתמכרות להפרעת האכילה הולכת וגדלה.
לכן, כאשר מתעורר חשד לקיומן של הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות חשוב להעלות את הנושא באופן ישיר מול המתבגר ולעמת אותו עם הגורמים שעוררו את החשד. גם אם יכחיש או יגיב בזעם או לעג, חשוב להעביר לו מסר ברור כי תגובתו אינה מספקת וכי בכוונת ההורים להמשיך ולפעול כדי למנוע פגיעה עצמית באמצעות הפרעות האכילה.

הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות - דרכי טיפול

חלק מהמתבגרים יגיבו לפניית ההורה באופן חיובי ויסכימו לקבל עזרה מקצועית. הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות נוטות לבטא קשיים ומצוקות רגשיות מעבר להפרעת האכילה עצמה ולכן נזקקים מרבית המתבגרים לעזרה מקצועית בהתמודדות. טיפול פסיכולוגי מהווה אמצעי התמודדות יעיל ביותר מאחר שהוא מאפשר למתבגר לבטא את מצוקתו הרגשית במילים וכך מפחית את הצורך בהבעת המצוקה דרך דפוסי האכילה. בחלק מן המקרים ילווה הטיפול במפגשים עם דיאטנית אשר תסייע בבניית הרגלי אכילה מאוזנים ובשמירה על משקל גוף תקין. במקרים של הפרעת אכילה קשה וממושכת עשוי העיסוק באכילה להיות אינטנסיבי וקיצוני עד כדי כך שטיפול פסיכולוגי אינו יוכל לשמש כמסגרת התמודדות מספקת. במקרים אלו ניתן לטפל בהפרעת האכילה במסגרות של אשפוז יום או אשפוז מלא המציעות השגחה מקיפה יותר על הרגלי האכילה ומתן טיפול אינטנסיבי.
חשוב לציין כי הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות ניתנות לטיפול גם במידה ומסרב המתבגר לטיפול או מכחיש את קיומה של הבעיה. במקרים אלו, מומלץ לפנות להדרכת הורים בה ניתנים להורים כלים להתמודדות עם המצב, להגנה על המתבגר/ת ולהגברת המוטיבציה שלו לפנות לטיפול.