קונדילומה היא מחלת מין המתבטאת ביבלות באברי המין. זהו אחד הסוגים הנפוצים ביותר של זיהומים המועברים במגע מיני, והוא נגרם מסוג אחד לפחות של וירוס הפפילומה האנושי (HPV), נגיף הגורם ליבלות באברי המין[1].
יבלות באברי המין משפיעות על הרקמות הלחות של אזור איברי המין. הן יכולות להיראות כמו בליטות קטנות בצבע העור או בעלות מראה של כרובית. במקרים רבים, היבלות קטנות מכדי שניתן יהיה להבחין בהן.זנים מסוימים של HPV יכולים לגרום ליבלות באברי המין, בעוד שאחרים יכולים לגרום לסרטן. חיסונים יכולים לסייע בהגנה מפני זנים מסוימים של HPV. [1]
וירוס הפפילומה האנושי הוא הווירוס הגורם לסרטן צוואר הרחם. קיימים מעל 100 זנים של וירוס הפפילומה, אך רק כ-40% מהם גורמים לקונדילומות. רוב מקרי הקונדילומות נגרמים על ידי זנים 6 ו-11.
קונדילומה תסמינים
אבחון של קונדילומה נעשה אצל רופאה או רופא עור ומין. יבלות באברי המין מופיעות בגדלים ובצורות שונות. הסימנים הנפוצים ביותר הם[2]:
בליטות קטנות ומפוזרות בצבע עור או מעט כהה יותר.
מקבץ של בליטות שנראות כמו כרובית.
גידולים באזור איברי המין – בולטים או שטוחים וחלקים/מחוספסים.
במרבית המקרים, ליבלות עצמן אין תסמינים אך לעיתים הן עלולות לגרד, לשרוף, לכאוב או לדמם (בעיקר בעת קיום יחסי מין).
לצד כל זאת, המיקום של קונדילומה בגברים וקונדילומה בנשים שונה[1]:
קונדילומה בנשים
על הפות.
על דפנות הנרתיק.
באזור שבין איברי המין החיצוניים לפי הטבעת.
בתעלה האנאלית.
בצוואר הרחם.
קונדילומה בגברים
על הפין.
בכיס האשכים.
בירך / במפשעה.
בפי הטבעת.
הן קונדילומה בנשים והן קונדילומה בגברים יכולה להתפתח גם בפה או בגרון של אדם שהיה לו מגע מיני אוראלי עם אדם נגוע[1].
סיבות וגורמי סיכון
כאמור, הגורם לקונדילומה הוא נגיף הפפילומה, התוקף רקמות ריריות (רקמות אפיתל) המצויות על פני העור, איברי מערכת המין של האישה, פי הטבעת וחלל הפה.
העברת הנגיף מתרחשת לרוב במהלך קיום יחסי מין וגינליים, אנאליים או אוראליים. כיוון שההדבקה מתרחשת באמצעות חיכוך העור, קונדום לא מהווה הגנה מלאה – שכן גם בעת שימוש בקונדום קיים מגע של העור באזור המפשעות שעלול לגרום להדבקה.
שיתוף דברים כמו מגבות, סכו"ם, כוסות או מושבי אסלה.
כיוון ש-80% מאוכלוסיית העולם הפעילה מינית נדבקה בווירוס הפפילומה האנושי, נשים וגברים המחליפים פרטנרים בתדירות גבוהה נמצאים בסיכון רב יותר להידבק, ועליהם להיבדק באופן סדיר.
אבחון ובדיקות
תקופת הדגירה של וירוסהפפילומה יכולה להמשך עד שנה, אך לרוב התסמינים יופיעו לאחר 3 חודשים ממועד ההדבקה.
במקרה שבו יש חשד ליבלות באיבר המין, יש לפנות לרופא/ת עור על מנת לשלול מחלות אחרות, למנוע הדבקה ולקבל טיפול, הניתן על ידי צוות רפואי בלבד.
לא תמיד ניתן לגלות את היבלות. לרוב, היבלות ניתנות לזיהוי רק בעזרת קולפוסקופ (מכשיר אופטי מגדיל). במסגרת הבדיקה, הרופא/ה יכול/ה למרוח חומצה חלשה המלבינה את פני היבלות ומאפשרת זיהוי של נגעים קטנים במיוחד. הטיפול אינו כואב.
על מנת לבדוק את סוג היבלות, לעיתים יש צורך לקחת דגימה מהרקמה (ביופסיה).
כל עוד יש חשד לקונדילומה מומלץ להימנע מקיום יחסי מין וגינליים, אנאליים או אוראליים, גם אם מוגנים, על מנת למנוע הדבקה.
סיבוכים אפשריים
נגיף הפפילומה יכול לגרום לסרטן צוואר הרחם, כולל סרטן הפות, סרטן הנרתיק, סרטן הפין וסרטן פי הטבעת. HPV יכול גם לגרום לסרטן בחלק האחורי של הגרון, כולל בסיס הלשון והשקדים.לעתים קרובות לוקח לסרטן שנים, אפילו עשרות שנים, להתפתח לאחר שאדם חלה ב-HPV. חשוב לציין שקונדילומה וסוגי הסרטן שצוינו לעיל נובעים מסוגים שונים של HPV.[4] עם זאת, ממחקר דני עולה שגברים ונשים הסובלים מקונדילומה הם בעלי סיכון מוגבר בטווח הארוך לסרטן פי הטבעת-איברי המין וסרטן הראש והצוואר[5].
בנוסף, חלק מהחולים מדווחים על דיכאון, חוסר חשק מיני וחשש מדחייה או דחייה ממשית על ידי הפרטנר עקב התחושות הקשות שעולות בגלל המחלה. לבסוף, קיים סיכוי קטן שתינוק שנולד דרך תעלת לידה המכילה את הנגיף יפתח יבלות על מיתרי הקול ולאורך קנה הנשימה. היבלות עלולות להתפתח חודשים ואף שנים לאחר הלידה, ובכוחן לגרום לחסימה של דרכי הנשימה.
טיפולים ותרופות
ישנן דרכים רבות לטפל בקונדילומה - חלקן כוללות שימוש בתרופות, חלקן כוללות פרוצדורות להסרה. גם לאחר טיפול, ייתכן שהיבלות יחזרו תוך מספר שבועות או חודשים. הסיבה לכך היא שטיפול ביבלות אינו בהכרח מסלק לחלוטין את הנגיף (HPV) הגורם ליבלות. חלק מהתאים בעור איברי המין ובנרתיק נראים רגילים אך עלולים להיות נגועים בווירוס. אין כיום טיפול שיכול להיפטר לצמיתות מנגיף הפפילומה האנושי בכל התאים הנגועים, אך ברוב המקרים הגוף ייפטר מהנגיף ומהיבלות באמצעות מערכת החיסון בתוך כשנתיים. בכל מקרה, יש להיוועץ עם רופא/ת עור לצורך טיפול בקונדילומה[6].
הטיפול מותאם לכמות היבלות, למיקום שלהן, למצבים בריאותיים מסוימים (כגון הריון ומחלות המשפיעות על מערכת החיסון) ולהעדפות של הרופא/ה. הטיפולים התרופתיים המקובלים הם:
אימיקימוד (אלדרה) - משחה המגבירה את התנגודת החיסונית של הגוף כנגד הנגיף.
תמיסת פודופילוטוקסין (קונדילוקס) 0.5% - מניחים על היבלת באמצעות אפליקטור ושוטפים אחרי מספר שעות.
חומצה טריכלורואצטית (TCA) - חומר מעכל (קאוסטי) המונח בזהירות על קצה היבלת במינון נמוך. תוך 30 שניות היבלת תלבין, תופיע תחושת בעירה חזקה למשך 30-15 דקות ולאחר מכן היבלת תנשור. החומצה למעשה הורסת את רקמת היבלת.
מומלץ להימנע מקיום יחסי מין מכל סוג עד להחלמה מלאה של היבלות שכן קיים סיכוי גבוה להדבקה. בנוסף, כיוון שהחיכוך שנגרם בעת קיום יחסי מין עלול לגרום לדלקת אזורית, הימנעות מיחסי מין תזרז את ההחלמה.
נמצא כי יעילות הטיפול ומהירות ההחלמה מוגברים יותר בקרב אנשים לא מעשנים, גם אם נמנעים מעישון בתקופת הטיפול בלבד.
דרך נוספת לטפל בקנדילומה היא באמצעות טיפולים כירורגיים – טיפולים שמסירים את היבלת (כריתה) וטיפולים שהורסים (מקפיאים, שורפים) את היבלת. חלק מהטיפולים הכירורגיים יכולים להיעשות במרפאה, בעוד שאחרים נעשים בחדר הניתוח. טיפולים כירורגיים נחשבים בטוחים בהריון, ויומלצו במקרים הבאים[6]:
יבלות שאינן מגיבות לטיפול רפואי.
אזורים גדולים של יבלות, בהם טיפול רפואי לבדו לרוב אינו מספק.
קריותרפיה – שימוש בחומר כימי כדי להקפיא את היבלת. הטיפול יכול להיעשות במרפאה ולרוב אינו מצריך הרדמה כלשהי. הטיפול עלול לגרום לכאב במהלך ההליך, ולתופעות לוואי אחרות כגון גירוי בעור, נפיחות, שלפוחיות וכיבים.
זרם חשמלי - כריתה באמצעות אנרגיה חשמלית כדי לשרוף יבלות. הטיפול נעשה בדרך כלל בחדר ניתוח באמצעות הרדמה מקומית למניעת כאבים.
לייזר – שימוש באנרגיית אור אשר גורמת להרס היבלות. טיפול בלייזר מצריך הכשרה ספציפית וציוד מיוחד. הטיפול נעשה באמצעות הרדמה מקומית למניעת כאבים, והוא מומלץ במקרים של יבלות מרובות הפזורות על שטח גדול. הסיכונים של הליך לייזר הם צלקות, כאבים ושינוי גוון העור (בדרך כלל לבהיר יותר).
כריתה ניתוחית - כריתה על-ידי ניתוח להסרת היבלת. רוב האנשים מטופלים בחדר ניתוח באמצעות הרדמה או אלחוש כדי למנוע כאבים. לעיתים רחוקות, כריתה גורמת לכאב, צלקות וזיהום.
מעקב אחר קונדילומה כאמור, היעלמות יבלות לא בהכרח מעידה על היעלמות הנגיף. אם היבלות חוזרות בדרך כלל תוך שלושה עד שישה חודשים מהטיפול, יש לחזור לרופא/ה. קונדילומה חוזרת שכיחה יותר אצל אנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת (כגון סוכרת, HIV, תרופות מסוימות)[6].
מניעה
מומלץ לא לקיים יחסי מין בזמן טיפול בקונדילומה. כמו כן, ניתן למנוע את המחלה על ידי הימנעות משיתוף צעצועי מין[3].
אנשים פעילים מינית יכולים להפחית את הסיכון לקנדילומה באמצעות שימוש בקונדומים – קונדוםלא מהווה אמצעי הגנה מלא מפני הדבקה בנגיף, כיוון שכל עוד מתקיים מגע של עור בעור תיתכן הדבקה. עם זאת, קונדום עשוי להפחית את הסיכון.
קבלת חיסון נגד HPV יכולה למנוע מאדם להידבק בסוגים מסוימים של הנגיף, כולל אלו שעלולים לגרום ליבלות באברי המין או לסרטן[7]. קיימים שלושה חיסונים המאושרים לשימוש בישראל עבור בני ובנות 9-26. החיסונים בעלי יעילות גבוהה והם מגנים מפני מספר זנים. במקרים מיוחדים ניתן לחסן גם עד גיל מאוחר יותר[8].
שאלה: לפני כחודשיים גיליתי כי יש לי יבלות שכנראה נגרמו מהידבקות בווירוס הפפילומה. עברתי טיפול של צריבה בלייזר ולאחר חודש וחצי באתי לביקורת, והרופא אמר שיש עדיין כמה יבלות נוספות ושאצטרך לעשות טיפול המשך. האם בזמן שעדיין יש לי יבלות זה בסדר לקיים יחסי מין
תשובה: הקושי להבין אינו בעיה שלך, אלא נעוץ בסגולותיו המיוחדות של הנגיף, ובחוסר ההבנה שלנו אותו ואת התנהגותו עד הסוף. כל עוד יש חשד שהנגיף נמצא בגוף (ובדרך כלל יש אסוציאציה טובה בין הימצאות יבלות לבין הימצאות נגיף חי), מומלץ להשתמש בקונדום, אם כי יש לזכור כי קונדום אינו מהווה הגנה מלאה מפני הדבקה בנגיף זה. הנגיף עלול להמשיך להימצא בגופך גם לאחר הסרת היבלות. באנשים עם מערכת חיסון תקינה, עשוי הנגיף להיעלם מהגוף תוך 6 עד 24 חודשים. בבדיקות השגרה הנעשות כיום לא ניתן לדעת אם הנגיף נעלם או שמא הוא עדיין שוהה בתאי הגוף. לגבי העברה במין אוראלי - יכולה להיות העברה, אבל הסיכוי שתהיה העברה ובעקבות כך מחלה הוא קטן. כאשר ילדים לוקים ביבלות בגרון ובמיתרי הקול, הדבר מתרחש בדרך כלל כיוון שהם נדבקו בזמן המעבר בתעלת הלידה. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני
שאלה: לאחרונה, לאחר קיום יחסי מין, גיליתי שבן זוגי נושא את נגיף הפפילומה כבר תקופה של 6 שנים. יש לו יבלות שהולכות ובאות. כעת יש לו יבלות והוא הלך לרופא עור כדי לטפל בהן שוב. קיימנו יחסי מין עם קונדום וקיימנו יחסי מין אוראליים. אני לא יודעת מה לעשות עכשיו ל
שאלה: לבעלי יש 6-7 יבלות על איבר המין מזה כשנה. לאחרונה אובחן כי מדובר בקונדילומה. לי עצמי יש יבלת אחת בפי הטבעת. קיבלנו מהרופא משחת אלדרה למריחה עבור בן זוגי, וברצוני לדעת האם גם אני יכולה למרוח את המשחה על היבלת שיש לי. בנוסף לכך אנחנו בהריון בחודש ה
תשובה: יש לטפל בנגעי הקונדילומה לפני הלידה, כי במעבר בתעלת הלידה עשויה לחול הדבקה של היילוד. אין להשתמש במשחת אלדרה בהריון. עדיף במקרה שלך לטפל בצורה אחרת, לדוגמה הקפאת הנגעים ע"י חנקן נוזלי אצל רופא עור.
שאלה: לאחר ניתוח קוניזציה, בעקבות אבחנה של CIN 3, האם שימוש בקונדום על ידי בן זוג חדש שאינו נושא את וירוס הפפילומה, יגן עליו מהידבקות בפפילומה?
תשובה: קונדום אינו מספק הגנה מושלמת נגד וירוס הפפילומה. חשוב מאוד מיקום היבלת. אבל לאחר קוניזציה בה מוסרים הנגעים, הסיכוי להידבקות נמוך. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
ווסת אחרונה בתאריך 24.02 קיבלתי אחרי 40 יום
כבר יומיים יש לי כאבים חזקים בפטמות כמו של הריון וקצת כאבים שמדמים מחזור אבל ממש עדינים
יכול להיות שקיים הריון והיה לי ביוץ מוקדם?
שלום, אני כבר מזה שנה וחצי נוטלת גלולות יאז
והמחזור שלי תמיד היה מסודר ותמיד ידעתי מתי אני אמורה לקבל, החודש המחזור מאחר לי עדיין ב4 ימים מצב שלא קרה לי מעולם
חששתי ועשיתי בדיקת היריון הבוקר ויצא שלילי מה שכן שיש לי את התסתמינים לקבל מחזור כבר שבועיים עם כאבי גב וראש שזה התסמינים הקבועים שלי אבל המחזור מאחר האם יש סיבה לדאגה? האם יש צורך ללכת לרופא נשים? תודה
היי עשיתי בדיקת ביופסיה לרירית הרחם לא יצאה תקינה רשום ah/ein גובל באופן נקודתי באנדוקרצינומה אנדומרטידית figo דרגה 1 ישנם מקודים זעירים החשודים עבור אנדומרטיודדרגה 1 רירית הרחם אנדוקרצינומה דגימה נוספת מומלצתעם ריפוי רירית הרחם לאבחנה סופית. האם בבדיקת המשך שהופנתי לעשות ביופסית גרידה בהרדמה יש סיכוי שיצא נקי או שהביופסה הזאת היא חד משמעית? ואם כן מה הטיפול בשלב 1?תודה רבה
היי זאת התשובה שהתקבלה התבקשתי לעבור בדיקה נוספת בהרדמה של גרידה שתשלח לביופסיב האם יש סיכוי שהיא תצא תקינה וזה טעות או שחד משמעית יש משהו ממאיר? Ah/ein גובל
האם לחץ דם לא מאוזן משפיע עם כניסה להיריון?
בעקבות ביקור אצל רופאת היריון בסיכון הוחלף כדור. אך לחצי דם עדיין סביב 160/100. מי שמחליט על שינויים זה רופא נשים או נפרולוג