היפרגליקמיה

לסוכרת מסוג 2 קודמת תקופה ארוכה של היפרגליקמיה אי-תסמינית שעלולה להימשך שנים רבות. במצב קדם-סוכרתי זה, רמות הגלוקוז לאחר הארוחות גבוהות במקצת, ואילו רמות הגלוקוז בצום נשארות בדרך כלל בטווח התקין.

פגמים רבים בהפרשת האינסולין ובפעולתו מובילים בהדרגה להיפרגליקמיה ולסוכרת. מחקרים רבים מצביעים על קשר בין רמות גלוקוז גבוהות ובלתי יציבות, ובין הופעתם ושכיחותם של הסיבוכים המאוחרים בסוכרת.

היפרגליקמיה (עודף סוכר בדם) 


אף שאצל רוב חולי הסוכרת שאינם מאוזנים קיימת שכיחות גבוהה יותר של סיבוכים בכלי דם, אצל שליש מחולי הסוכרת שמחלתם אינה מאוזנת אין עדות לסיבוכים בעיניים, למרות שנות סוכרת רבות ורמות גלוקוז בלתי יציבות. רמות גלוקוז גבוהות הן אפוא גורם חשוב, אבל כנראה שאינו יחיד.


קראו עוד:  בדיקת סוכר בדם ופענוח תוצאותיה


הסיבוך הבולט בסוכרת מסוג 1 קשור לסיבוכים מיקרו-ואסקולריים. כל התופעות של מחלת לב וכלי דם - מחלת עורקים כליליים, אירוע במוח ומחלת כלי דם היקפיים - נפוצות יותר בקרב חולי סוכרת מסוג 2. גורמי סיכון קונבנציונליים חשובים לניבוי המחלה הקרדיו-ואסקולרית, אך אינם מהווים הסבר שלם לסיכון-היתר. למחלה, על רקע מחלת הסוכרת, גורמי סיכון ספציפיים למצב הסוכרתי עצמו, כלומר, היפרגליקמיה כגורם מרכזי להתפתחות פגיעה בעין, בכליה ובעצבים.

חשיבות ההיפרגליקמיה כגורם לפגיעה בכלי דם גדולים וכמאיץ של מחלות לב, אינה ברורה עדיין מכיוון שתיקון של ההיפרגליקמיה על ידי תרופות אינו מבטיח הפחתה משמעותית בהיארעות מחלות בלב.

אין ספק כי היפרגליקמיה קשורה בסיכון למחלה בלב (קרדיו-ואסקולרית) בקרב חולי סוכרת, ובקרב אנשים שאינם חולי סוכרת, אך המנגנונים שבאמצעותם מפעילה ההיפרגליקמיה את ההשפעה המזיקה הגורמת למחלה הקרדיו-ואסקולרית אינם נהירים עדיין כל צורכם. למרות זאת לא ניתן להתעלם מהיפרגליקמיה כגורם סיכון קרדיו-ואסקולרי.

היפרגליקמיה כשלעצמה גורמת לירידה בתוחלת החיים עקב עלייה בתמותה הכללית ועלייה בתמותה מסיבה קרדיו-ואסקולרית. הוכח הקשר בין היפרגליקמיה חדה לבין שיעורי תחלואה ותמותה גבוהים במיוחד, וכן נמצא שתיקון היפרגליקמיה במהלך אשפוז ביחידות טיפול נמרץ נשימתי ולב, הביא להורדה של שיעור התמותה ב-40% לערך.

כיום מנסים לשמור את רמות הסוכר בדם קרוב ככל האפשר לתקין, הן במצבים חדים והן בחיי היומיום.