איטמות מעי

איטמות המעי נקבעת כבר בסקירת מערכות מוקדמת של העובר, בשבוע ה-14, 16, על סמך ריבוי מי שפיר, והרחבה ניכרת של לולאות המעי קריבנית לחסימה.
לאחר הלידה, ניתן לבסס את האבחנה בצילום רנטגן של הבטן. על פי צילום לאחר חוקן בריום ניתן לשלול את האפשרות של איטמות מלווה במעי הגס. כך גם את האפשרויות האחרות הנמצאות באבחנה מבדלת ביילודים עם חסימת מעיים ותסמינים קליניים דומים, כמו מחלת הירשפרונג (סבב של המעי הדק) וחסימת המעי על ידי מקוניום (Meconium ileus). מחלה זו מופיעה בעיקר אצל ילודים עם מחלת לייפת כיסתית (Cystic fibrosis).

הטיפול, ללא יוצא מן הכלל, הוא בניתוח המתבצע מייד לאחר ביסוס האבחנה כדי למנוע סבל מיותר של המעי ואפשרות של נקב בלולאת המעי החסומה והמורחבת.
נקב של המעי ודלקת של הצפק יביאו בהכרח לעלייה משמעותית בתחלואה לאחר הניתוח ויעלו את הסיכוי לתמותה.
בניתוח כורתים את לולאת המעי המורחבת הקרובה לאיטמות ומרחיבים את לולאות המעי קצה לקצה.
בכל מקרה, על המנתח לוודא באופן מוחלט שאין איטמות מעי נוספת מרוחקת לאיטמות הראשונה.
במקרה של איטמות התריסריון אין לבצע כריתה. לכן הניתוח יתבצע על ידי העברת לולאת מעי דק וחיבורה קרוב לחסימה, תוך מעקף החסימה, או חיבור צד לצד של דופן התריסריון מהאזור הקרוב לרחוק יותר של החסימה.
אצל ילודים בשלים עם אורך מעי תקין תוצאות הניתוח מצוינות, פחות מאחוז אחד מיילודים אלה,
ילקו בבעיה בתר(לאחר)-ניתוחית. בטווח הרחוק, לא צפויים להם קשיים בספיגה, או הפרעה בגדילה ושגשוג.
אצל תינוקות עם איטמות מעי ואורך מעי קצר מהרגיל תקופת ההסתגלות יכולה להיות ארוכה יותר וזאת ביחס ישיר לאורך המעי. יילודים אלה צפויים ללקות בעתיד בקשיים מסוימים בספיגת מזון, פיגור בשגשוג וריבוי צואה. במקרים קיצוניים, שבהם אורך המעי קצר במיוחד (בין 40-20 ס"מ), נדרשת הסתגלות של מספר שנים. במידה ולא מושגת הסתגלות כזאת, יש אפשרות של הארכת המעי בניתוח ייחודי.
במקרים קיצוניים ניתן לשתול מעי בילדים אלה.