דימום לאחר הבלות (Postmenopausal bleeding)

סימפטומים

הדימום יכול להופיע בצורות שונות. לעיתים באפיון של וסת רגילה, ולעיתים נראה הדימום כהפרשה חומה מועטה על הפד והוא מופיע לסירוגין.

סיבות וגורמי סיכון

הסיבות העיקריות לדימום שלאחר הבלות:
בבירור דימום שלאחר הבלות יש לבצע תשאול מקיף ולשלול דימום ממקור שאיננו מאיברי המין של האישה. יש לזכור שפתח הנרתיק ממוקם סמוך לפי הטבעת ולפתח השופכה, ולכן יש לוודא כי הדימום איננו ממקור מערכת השתן או ממערכת העיכול.
ב-90% מהמקרים מקור הדימום בבעיה שפירה (לא ממאירה) באיברי המין הנשיים. הסיבות העיקריות השפירות לדימום שלאחר הבלות כוללות:
א. נטילת תרופות שמכילות הורמונים: נטילת התרופות המכילות אסטרוגן מלווה לעיתים בדימום לא סדיר. כיום, שיעור הנשים הנוטלות תרופות אלה נמוך יותר מבעבר;
ב. דלדול (אטרופיה) במערכת המין הנקבית: עם ההתבגרות רקמות הנרתיק מאבדות את הגמישות, ודימום יכול להופיע במיוחד לאחר קיום יחסי מין;
ג. גידולים שפירים כמו פוליפים בצוואר הרחם יכולים להתבטא בדימום.
ב-10% מהמקרים מדובר בסיבות הקשורות במחלות ממאירות או טרום-ממאירות:
א. סרטן בצוואר הרחם: זהו גידול ממאיר בצוואר הרחם שסיבתו נגיף התוקף את התאים בצוואר הרחם. הדימום אופייני לאחר קיום יחסי מין, אך יכול להופיע גם באופן עצמוני. למחלה זו יש מצבים טרום-ממאירים היכולים להימשך שנים רבות ובמהלכן עלולים להופיע דימומים בלתי סדירים.
ב. סרטן גוף הרחם: גידול ממאיר זה הוא השכיח ביותר במערכת המין הנשית. הדימום מופיע בשלבים מוקדמים של המחלה ולכן יש ערך רב לפנייה אל רופא מוקדם ככל האפשר. ככל שהמרחק בין הפסקת הווסת לבין הופעת הדימום גדול יותר, כך גדל הסיכוי שסיבת הדימום היא סרטן גוף הרחם.

אבחון ובדיקות

הדרכים לאבחון הסיבה לדימום:
א. בבדיקה ובהסתכלות קפדניות ניתן לאתר את מקור הדימום: פוליפים או דלדול (אטרופיה) קשה;
ב. הסתכלות על צוואר הרחם והתקנת משטח לבדיקה (PAP smear) הן הדרכים לאבחן בעיה שמקורה בצוואר הרחם;
ג. בדיקת רירית הרחם והשחלות באמצעות על-שמע דרך הנרתיק. בדיקה זו יעילה לקבלת מידע חשוב לגבי תקינות רירית הרחם או לחילופין אטרופיה;
ד. התקנת ביופסיה מרירית הרחם בעזרת צינורית פלסטיק (פיפל) לקבלת מידע מהימן לגבי תקינות הרירית;
ה. אם לאחר כל הבדיקות לא נמצאה סיבה לדימום והוא אינו חדל, יש לבצע היסטרוסקופיה, בדיקה באמצעות סיב אופטי המוחדר לחלל הרחם. בוחנים אותו היטב ודוגמים אזורים הנראים חשודים.
לסיכום, דימום שלאחר הבלות הוא תסמין שכיח וחשוב. ברוב המקרים מדובר בסיבה על רקע שפיר. ב-10% מהמקרים מדובר במחלה ממארת.
אבחון וטיפול מהירים יכולים ברוב המקרים להביא להחלמה שלמה של האישה.