פרוורסיה

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הניח כי המיניות היא אחד הכוחות המשמעותיים המניעים את האדם ומעצבים את אישיותו. המיניות הבוגרת האידיאלית, לטענתו, היא מיניות גניטלית: מיניות המבוססת על הנאה מקיום יחסי מין מלאים בין שני בוגרים הטרוסקסואלים.

עם זאת, פרויד זיהה כי מרבית האנשים נהנים גם ממגעים מיניים שאינם גניטליים טהורים (כמין אוראלי). לדבריו, המיניות הבוגרת מבוססת על מרכיבי המיניות הילדית - דחפים פטישיסטיים, הומוסקסואליים, סדיסטים ומזוכיסטים וכן הלאה, המתבטאים במינון מסוים במיניות הנורמטיבית הבוגרת. לטענת פרויד, דחפים אלו אינם בעייתיים כל עוד קיימת גם יכולת להפיק הנאה ממיניות גניטלית.

כאשר האגו אינו בשל דיו, אין הוא מצליח לווסת את הדחפים המיניים והאדם סובל מפרוורסיה (סטייה מינית) ומבטא דחפים מיניים לא בוגרים באופן לא הולם וללא עכבות. לדוגמא, אדם הסובל מפרוורסיה עשוי ליהנות הנאה מינית ממציצנות, חשיפת איברי מינו בציבור וכן הלאה.