דלקת כבד

דלקת הכבד היא תהליך המתאפיין בדרגות שונות של הסננת הכבד על ידי תאים דלקתיים ממערכת החיסון, ובהרס של תאי רקמת הכבד עצמה. דלקת הכבד מסווגת לפי הזמן שהיא נמשכת (חדה כשהיא נמשכת פחות מ-6 חודשים, או כרונית), לפי התבנית הפתולוגית שלה ולפי הגורם לה.

ברשימה מפורטים הגורמים העיקריים העלולים להביא לפגיעה בכבד המתבטאת בדלקת הכבד. יש מספר רב של מזהמים העלולים לגרום לדלקת הכבד, אולם במרבית המקרים הגורם הוא זיהום מנגיפים, לרוב נגיפי הפטיטיס A, B, C, D, E. זיהומים נגיפיים אחרים שכיחים פחות ועוד פחות שכיחים מזהמים כחיידקים, כפטריות וכטפילים.

נזק רעלני לכבד עלול גם הוא לגרום לדלקת הכבד. אלכוהול הוא הרעלן השכיח ביותר מקבוצה זו, ודלקת כבד אלכוהולית היא חלק מהמחלה האלכוהולית של הכבד.

תרופות רבות יכולות לגרום לדלקת הכבד כגון פאראצטמול (Paracetamol) ואיזוניאזיד (Isoniazide). כן ייתכן נזק לכבד בשל חשיפה לרעלים שונים, כגון ממיסים אורגנים (פחמן ארבע-כלורי), ופטריות רעל.

לאחרונה מיוחסת חשיבות רבה לשינוי שומני לא אלכוהולי כסיבה משמעותית לדלקת כבד כרונית ולצמקת הכבד. הפרעה חדה באספקת הדם לכבד יכולה לגרום לדלקת (Ischemic hepatitis), וגם לגודש בכבד בשל אי-ספיקת הלב או תסמונת באד-כיארי. מחלות מטבוליות הגורמות לצמקת הכבד כגון מחלת וילסון, המוכרומטוזיס וחסר באלפא-1-אנטיטריפסין, יכולות להתבטא גם כדלקת כבד כרונית.

דלקת כבד במנגנון אוטואימוני יכולה להופיע בפני עצמה או במסגרת מחלות מערכתיות (כגון סרקואידוזיס).  לאחר השתלת כבד יכולה להופיע דלקת הכבד כביטוי לדחיית השתל או במסגרת הישנות המחלה הראשונית. מחלות דרכי מרה הגורמות בדרך כלל לצהבת חסימתית עלולות לכלול לעיתים גם מרכיב של דלקת הכבד. לעיתים מלווה דלקת הכבד מחלות מעי דלקתיות וכן את מחלת הכרסת (Celiac).

סוג ייחודי של דלקת הכבד הוא דלקת כבד גרגירומתית (Granulomatous hepatitis) המתאפיינת בהדגמת גרגירומות בביופסיה מהכבד. דלקת כבד גרגירומתית עלולה אף היא להיגרם על ידי מזהמים (לדוגמה חיידק השחפת), על ידי מחלות אוטואימוניות (כסרקואידוזיס), ממחלת קרוהן או כתגובה לתרופות או מחלה ראשונית של הכבד.

דלקת הכבד יכולה להסתיים בהחלמה מלאה, אך יכולה גם להתפתח לאי-ספיקה סוערת של הכבד, בצמקת הכבד ובדלקת כרונית בדרגות שונות. מהלך המחלה וסיכויי ההחלמה מושפעים הן מהגורם המחולל והן ממצבו הבסיסי של החולה: גילו, מצבו החיסוני, הריון ומחלות נלוות. כך לדוגמה מחלימים באופן מלא וללא טיפול רוב החולים שלקו בדלקת הכבד בשל נגיף הפטיטיס A, כ-0.4% עלולים למות מאי-ספיקת הכבד (בעיקר בקבוצת הגיל המבוגר), אולם אין למחלה צורה כרונית. לעומתם, בין 50% ל-90% מהחולים בדלקת הכבד בשל נגיף הפטיטיס C ילקו בדלקת כבד כרונית אם לא יטופלו.

ד"ר ירון רוטמן

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007