תולעים במעיים הוא זיהום המתבטא בנוכחות של תולעי סיכה דקות ולבנות במעיים. זהו אחד מזיהומי התולעים הנפוץ ביותר בעולם[1].
תולעת סיכה בוגרת היא בדרך כלל באורך של 6-13 מ"מ. התסמין השכיח ביותר של זיהום הוא גירוד אנאלי, במיוחד בלילה, כאשר התולעים נודדות לאזור פי הטבעת כדי להטיל את ביציהן. בזמן הזה נקבות תולעי סיכה מטילות אלפי ביצים בקפלי העור המקיפים את פי הטבעת[1].
תולעים במעיים נפוצות בעיקר בקרב ילדים בגיל בית הספר, והביציות הזעירות מתפשטות בקלות מילד לילד. הטיפול כולל תרופות דרך הפה שהורגות את התולעים, וחיטוי באמצעות כביסה של פיג'מה, מצעים ותחתונים. לקבלת התוצאות הטובות ביותר, יש לבצע טיפול בכל בני הבית1].
צילום: shutterstock | onstockphoto
תולעים תסמינים
התסמינים לתולעים במעיים הם בדרך כלל קלים, לעיתים אף אינם מורגשים כלל. להלן התסמינים הנפוצים[2]:
גירוד אנאלי, במיוחד בלילה - מאחר שתולעי סיכה מטילות את ביציהן סביב פי הטבעת בלילה, הדבר גורם לגירוד ולגירוי. גירוד אנאלי יכול להיות מציק מאוד.
הפרעות שינה - מאחר שהגירוד האנאלי מחמיר בלילה, אנשים הסובלים מזיהום בתולעי סיכה עלולים להיתקל בבעיות שינה, מה שעלול להוביל לירידה בריכוז, עייפות וירידה במשקל.
גירוד בנרתיק - אצל נשים, התסמינים יכולים לכלול גם הפרשות מהנרתיק וגרד באזור הנרתיק.
זיהום בתולעים הוא מדבק מאוד. ההדבקה מתבצעת בדרך כלל בשלבים הבאים[4]:
בליעה או שאיפת ביצי תולעי סיכה. ביצים מיקרוסקופיות אלו נמצאות בדרך כלל על משטחים שבהם נגע אדם עם זיהום.
הביצים נשארות במעי עד שהן בוקעות ומתבגרות.
תולעים בוגרות נקבות עוברות לתוך המעי הגס ויוצאות מהגוף דרך פי הטבעת בלילה. הן מטילות ביצים בקפלי העור סביב פי הטבעת ואז חוזרות למעי הגס. ביצים אלו גורמות לרוב לגירוד ולגירוי.
כאשר האדם עם תולעים במעיים מגרד את האזור הנגוע, הביצים עוברות לאצבעות ומתחת לציפורניים. הביצים יכולות לעבור לכל דבר בו האדם נוגע ולשרוד על משטח כגון בד במשך 2 עד 3 שבועות.
גירוד במהלך הלילה באזור האנאלי מרמז מאוד על תולעים במעיים. האבחנה נעשית על ידי זיהוי תולעת או הביציות שלה – פשוט לבדוק בבית את אזור פי הטבעת של הילד. לפעמים ניתן לראות תולעים על העור ליד פי הטבעת או על תחתונים, פיג'מה או סדינים כשעתיים עד שלוש שעות לאחר ההירדמות[4].
במקרים אחרים ניתן לאסוף ולבדוק ביצי תולעים באמצעות בדיקה שנעשית מיד עם ההשכמה. בדיקה זו נעשית על ידי הנחה של מעין סלוטייפ שקוף על העור סביב פי הטבעת. הביצים נדבקות לסרט וניתן להניחו על שקופית ולהסתכל במיקרוסקופ. בדיקה זו צריכה להיעשות מיד עם ההשכמה בבוקר, לפני רחצה, שירותים או התלבשות[4].
גיל – תולעים נוטים להופיע בילדים בגילים 5 עד 10. הביציות הזעירות מתפשטות בקלות לבני משפחה, למטפלים או לילדים אחרים בבית הספר או בגנים. תולעים במעיים אינן שכיחות בילדים מתחת לגיל שנתיים.
צפיפות – אנשים החיים במקומות צפופים, כמו במוסדות שונים, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח תולעים במעיים.
זיהומים אופייניים של תולעי סיכה אינם גורמים לבעיות רציניות. בנסיבות נדירות, התפשטות כבדה עלולה לגרום לזיהום באיברי המין הנשיים, שכן הטפיל יכול לנוע מאזור פי הטבעת אל הנרתיק ומשם אל הרחם, החצוצרות וסביב איברי האגן. זה יכול לגרום לבעיות כמו דלקת בנרתיק ודלקת של הרירית הפנימית של הרחם (אנדומטריטיס).
תולעים במעיים מטופלות באמצעות נטילת תרופה פומית נגד טפילים שהורגת את התולעים. יש לקחת מנה אחת מיד ומנה נוספת כעבור שבועיים, כדי לוודא שכל התולעים נעלמו. כדי להפחית את הסיכון להדבקה חוזרת, רופאי ילדים ממליצים לטפל גם בבני המשפחה והמטפלים של הילד הנגוע. תופעות הלוואי של טיפול תרופתי נגד תולעים עלולות להיות שלשול, בחילה, הקאות, כאבי בטן, כאבי ראש[2].
מניעה
ניתן למנוע זיהום נוסף של תולעים במעיים בדרכים הבאות[7]:
על כל בני המשפחה לשטוף היטב את הידיים והציפורניים במים וסבון, במיוחד לאחר יציאה מהשירותים, לאחר החלפת חיתולים, לפני הכנת אוכל ולפני אכילת אוכל.
יש להימנע מגירוד באזור האנאלי ומכסיסת ציפורניים.
מומלץ לשמור על ציפורניים קצרות.
להקפיד מקלחת מדי יום.
יש לשטוף את כל הסדינים, המצעים, הפיג'מות ובגדי השינה במים רותחים כדי להרוג כל ביצי התולעים.
חשוב לנקות את מושבי האסלה והסירים באופן קבוע עם חומר חיטוי.
כל בני המשפחה צריכים לקחת את התרופה, גם אם הם חווים תסמינים.
"ד״ר אסתר גנלין הפגינה רגישות רבה ומקצועיות גבוהה. שמחתי לקבל ממנה את ההמלצות שלה ולהיות תחת המעקב שלה.
הקדישה לנו זמן רב מזמנה ויצאנו בתחושה טובה ושאנו בידיים טובות."
תינוק בן שבועיים עם דלקת עינים
לפני יומיים קיבל אנטיביוטיקה בטיפות בשם PhENIMIXIN DRP 10 ml
טרם עבר ויש כמו ירקת בעין שמונעת פתיחה של העין רק לאחר ניקיון עם פס עם מים פושרים מצליח לפתוח .
בעקבות כך לא אוכל טוב במקום 120 רק 60 וקם כל שעה וחצי במקום 3 שעות וקצת פולט .
התופעה של דלקת עיניים בגיל שה שכיחה ונובעת מהצרות מולדת של צינור הדמעות.
הטיפול שקיבלתם הינו מתאים.
לא ניתן לקשר בין העובדה שהילד אוכל בכמויות קטנות לדלקת.
בגלל גילו הצעיר עליו להיות במעקב של רופא הילדים המטפל.
היי, בתי היא בת 14 בריאה ללא מחלות רקע ולא נוטלת תרופות.
לאחרונה בחודשים האחרונים בסוף המקלחת שלה בערב ולאחר שהיא יוצאת ממנה במשך כמה דקות היא מרגישה שהיא עומדת להקיא ולהתעלף. תחושה מזעזעת שהיכ רוצה לבכות מרוב שזה נורא. היא גם מרגישה חולשה בכל הגוף, רואה שחור לפעמים, ולפעמים שטף הדיבור שלה נקטע והיא לא ממש מצליחה לדבר. זה קורה גם כשהמים לא חמים, ואם היכ יושבת זה לפעמים (לא תמיד) נרגע קצת, וחוזר ברגע שקמה.
בזמן האחרון זה נהיה יותר גרוע. חוץ מזה בזמן האחרון חווה מדי פעם מין תחושת סחרור ורואה שחור כשקמה מכיסא שישבתי עליו הרבה זמן. הייתה לה פוביה מדם ותגובה כזו כשרואה דם (רק בלי הקטע של קושי בדיבור) וגם כשעשתה חיסון או בדיקת דם, אבל זה כבר עבר לה וכבר מספר (קטן) של שנים שזה לא קורה.
בנוסף, היא מתארת שצד אחד בגוף לפעמים חלש ולפעמים שניהם חלשים. גם כיושבת בזמן שזה קורה זה לא עוזר ולא מקל. הדבר הזה קורה גם יותר מ10 דקות כל פעם ובמהלכו או בסופו יש כאב ראש חד.
אשמח לדעת מה דעתך ומה צריך לעשות, האם זה משהו רציני? האם צריך לגשת לבדיקה? האם זה קשור למשהו לבבי או מוחי?
תודה!
ילדה בת 1.3 חיובית בבדיקת צואה ל- חיידק e.coli 0157.
שלשולים מרובים, ללא דם בצואה אך עם תפרחת קשה.
רופאת און ליין נתנה אנטיביוטיקה ואז התקשרה להגיד שלא להשתמש באנטיביוטיקה כדי לא להחמיר את המצב.
מה עושים במקרה כזה?
האם מותר להקל על השלשולים עם טסקטן כאשר ישנו החיידק?
על פי הנחיות משרד הבריאות, חל איסור מוחלט לתת דבש לתינוקות מתחת לגיל שנה. הסיבה לכך היא חשש מבוטוליזם, מחלה קשה הנגרמת מרעלן המופרש על ידי חיידק קלוסטרידיום בוטולינום המצוי בדבש, אשר מערכת העיכול של תינוקות אינה בשלה להתמודד עמו.
: חיידקי הבוטוליזם עלולים להתפתח במעי התינוק, להתרבות ולייצר רעלנים מסוכנים, דבר שעלול להוביל לשיתוק שרירים, קשיים בנשימה ובבליעה.
האיסור כולל דבש גולמי, דבש אפוי, מבושל או כחלק ממוצרים אחרים (כמו עוגות), שכן נבגי החיידק עמידים לחום גבוה.
בכל מקרה של מתן בטעות מומלץ שהתינוק יבדק ע"י רופא הילדים המטפל..
שלום רב,
הבן שלי בן שמונה חודשים. כבר שבועיים עם וירוס. מלא בליחה ושיעול.
בתחילת הוירוס הוא היה עם חום 40 ל24 שעות. מאז כמעט כל יום הוא מעלה חום(38.2+) רק בערב/לילה. מקבל תרופה להורדת חום והכל חוזר להיות בסדר.
לא היה לו קול וכבר התחיל לחזור.
הייתה לו צואה שחורה חלק מהשבוע, אבל כל פעם קצת ביום.
הבדיקות דם הצביעו על חוסר ברזל.
ביום ראשון נעשה בדיקות צואה.
ימים שלו עולה לו חום 24 שעות הוא הולך למעון, ובלילה שוב מעלה חום.
אני כמעט לא מודדת לו חום במהלך היום כי הוא ממש במצב רוח טוב, וגם אם יש לו חום הוא לא מרגיש חם, אז אני לא יודעת אם יש חום בכלל. רק בלילה החום מביא אותו לעצבנות.
הוא אוכל שילוב של מוצקים ומטרנה.
אני לא מצליחה להבין את העליות חום רק בלילה. יכול להיות שזה עדיין וירוס? הגיוני שרק בלילה?
אשמח לעזרה, אני כבר אבודה לחלוטין.
חיפוש רופאים
בדיקות
מונחים
כתבות ומחקרים
ערוצי תוכן
מחשבונים
מבנדאזול (ורמוקס)
תולעי סיכה
א-בטא ליפופרוטאינמיה
תשובת מומחה
דלקת עיניים
