תולעים במעיים הוא זיהום המתבטא בנוכחות של תולעי סיכה דקות ולבנות במעיים. זהו אחד מזיהומי התולעים הנפוץ ביותר בעולם[1].
תולעת סיכה בוגרת היא בדרך כלל באורך של 6-13 מ"מ. התסמין השכיח ביותר של זיהום הוא גירוד אנאלי, במיוחד בלילה, כאשר התולעים נודדות לאזור פי הטבעת כדי להטיל את ביציהן. בזמן הזה נקבות תולעי סיכה מטילות אלפי ביצים בקפלי העור המקיפים את פי הטבעת[1].
תולעים במעיים נפוצות בעיקר בקרב ילדים בגיל בית הספר, והביציות הזעירות מתפשטות בקלות מילד לילד. הטיפול כולל תרופות דרך הפה שהורגות את התולעים, וחיטוי באמצעות כביסה של פיג'מה, מצעים ותחתונים. לקבלת התוצאות הטובות ביותר, יש לבצע טיפול בכל בני הבית1].
צילום: shutterstock | onstockphoto
תולעים תסמינים
התסמינים לתולעים במעיים הם בדרך כלל קלים, לעיתים אף אינם מורגשים כלל. להלן התסמינים הנפוצים[2]:
גירוד אנאלי, במיוחד בלילה - מאחר שתולעי סיכה מטילות את ביציהן סביב פי הטבעת בלילה, הדבר גורם לגירוד ולגירוי. גירוד אנאלי יכול להיות מציק מאוד.
הפרעות שינה - מאחר שהגירוד האנאלי מחמיר בלילה, אנשים הסובלים מזיהום בתולעי סיכה עלולים להיתקל בבעיות שינה, מה שעלול להוביל לירידה בריכוז, עייפות וירידה במשקל.
גירוד בנרתיק - אצל נשים, התסמינים יכולים לכלול גם הפרשות מהנרתיק וגרד באזור הנרתיק.
זיהום בתולעים הוא מדבק מאוד. ההדבקה מתבצעת בדרך כלל בשלבים הבאים[4]:
בליעה או שאיפת ביצי תולעי סיכה. ביצים מיקרוסקופיות אלו נמצאות בדרך כלל על משטחים שבהם נגע אדם עם זיהום.
הביצים נשארות במעי עד שהן בוקעות ומתבגרות.
תולעים בוגרות נקבות עוברות לתוך המעי הגס ויוצאות מהגוף דרך פי הטבעת בלילה. הן מטילות ביצים בקפלי העור סביב פי הטבעת ואז חוזרות למעי הגס. ביצים אלו גורמות לרוב לגירוד ולגירוי.
כאשר האדם עם תולעים במעיים מגרד את האזור הנגוע, הביצים עוברות לאצבעות ומתחת לציפורניים. הביצים יכולות לעבור לכל דבר בו האדם נוגע ולשרוד על משטח כגון בד במשך 2 עד 3 שבועות.
גירוד במהלך הלילה באזור האנאלי מרמז מאוד על תולעים במעיים. האבחנה נעשית על ידי זיהוי תולעת או הביציות שלה – פשוט לבדוק בבית את אזור פי הטבעת של הילד. לפעמים ניתן לראות תולעים על העור ליד פי הטבעת או על תחתונים, פיג'מה או סדינים כשעתיים עד שלוש שעות לאחר ההירדמות[4].
במקרים אחרים ניתן לאסוף ולבדוק ביצי תולעים באמצעות בדיקה שנעשית מיד עם ההשכמה. בדיקה זו נעשית על ידי הנחה של מעין סלוטייפ שקוף על העור סביב פי הטבעת. הביצים נדבקות לסרט וניתן להניחו על שקופית ולהסתכל במיקרוסקופ. בדיקה זו צריכה להיעשות מיד עם ההשכמה בבוקר, לפני רחצה, שירותים או התלבשות[4].
גיל – תולעים נוטים להופיע בילדים בגילים 5 עד 10. הביציות הזעירות מתפשטות בקלות לבני משפחה, למטפלים או לילדים אחרים בבית הספר או בגנים. תולעים במעיים אינן שכיחות בילדים מתחת לגיל שנתיים.
צפיפות – אנשים החיים במקומות צפופים, כמו במוסדות שונים, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח תולעים במעיים.
זיהומים אופייניים של תולעי סיכה אינם גורמים לבעיות רציניות. בנסיבות נדירות, התפשטות כבדה עלולה לגרום לזיהום באיברי המין הנשיים, שכן הטפיל יכול לנוע מאזור פי הטבעת אל הנרתיק ומשם אל הרחם, החצוצרות וסביב איברי האגן. זה יכול לגרום לבעיות כמו דלקת בנרתיק ודלקת של הרירית הפנימית של הרחם (אנדומטריטיס).
תולעים במעיים מטופלות באמצעות נטילת תרופה פומית נגד טפילים שהורגת את התולעים. יש לקחת מנה אחת מיד ומנה נוספת כעבור שבועיים, כדי לוודא שכל התולעים נעלמו. כדי להפחית את הסיכון להדבקה חוזרת, רופאי ילדים ממליצים לטפל גם בבני המשפחה והמטפלים של הילד הנגוע. תופעות הלוואי של טיפול תרופתי נגד תולעים עלולות להיות שלשול, בחילה, הקאות, כאבי בטן, כאבי ראש[2].
מניעה
ניתן למנוע זיהום נוסף של תולעים במעיים בדרכים הבאות[7]:
על כל בני המשפחה לשטוף היטב את הידיים והציפורניים במים וסבון, במיוחד לאחר יציאה מהשירותים, לאחר החלפת חיתולים, לפני הכנת אוכל ולפני אכילת אוכל.
יש להימנע מגירוד באזור האנאלי ומכסיסת ציפורניים.
מומלץ לשמור על ציפורניים קצרות.
להקפיד מקלחת מדי יום.
יש לשטוף את כל הסדינים, המצעים, הפיג'מות ובגדי השינה במים רותחים כדי להרוג כל ביצי התולעים.
חשוב לנקות את מושבי האסלה והסירים באופן קבוע עם חומר חיטוי.
כל בני המשפחה צריכים לקחת את התרופה, גם אם הם חווים תסמינים.
שלום, יש לי גן ילדים 0-3. עד שנה שעברה, רופאים היו שולחים ילדים לגן עם אישור רק כשכל הפצעים התייבשו והחלימו. כיום, ילדים חוזרים לגן עם אישור רופא כאשר עדיין יש להם שלפוחיות מלאות נוזל. הטענה שכל עוד הילד ללא חום וחיוני אפשר להחזיר לגן. אשמח לדעת מה נכון? הם עדיין מדביקים והורים אחרים חוששים.
מחלת הפה והגפיים הינה מחלה וירלית שנמשכת עד 10 ימים בד"כ. כל עוד הילד עם חום ועם סימני מחלה כדוגמת פצעים בפה וריור מוגבר הוא מדבק. המחלה אופיינית בד"כ לילדים עד גיל 5 אבל מוצאים בשכיחות נמוכה יותר גם בילדים מבוגרים יותר ובני נוער. יש לציין כי ניתן לחלות יותר מפעם אחת. מבוגרים עלולים גם להידבק אך המחלה תהיה קלה יותר.
שלום רב. הילדה שלי בת 11 היא כבר 10 ימים משתעלת שיעול יבש שגורם לה לחנק נהיית אדומה והקאות לפעמים מספר הקאות ביום לפעמים פעם אחת גם בלילה זה קורה. הינו אצל רופא ילדים עשינו צילום חזה יצא תקין. היינו אצל אצל אף אוזן גרון , לא ראה שום בעיה. חשוב לי לציין שלפני כ 13 ימים נפלה נחבלה ביד עשתה גבס ללא שבר. אני כבר לא יודעת מה לחשוב מאוד מודאגת . איזה עוד בדיקות חשוב,שנעשה ? מה זה יכול להיות? זה נראה כמו בעיה,שקשורה לקיבה. תודה רבה מראש.
ילד בן שנתיים וחצי. הרופאה בטיפת חלב אמרה כי הילד נראה לה חיוור ושלחה לבדיקות דם. בבדיקות דם התגלה כי פריטין מתחת לנורמה. 15. הרופאה נתנה לנטול ברזל פריפיל. כעבור חודש חזרנו על הבדיקות עדיין ללא הטבה. הרופאה המשיכה את הברזל לעוד חודשיים סהכ שלושה חודשים. הברזל עלה מעל הנורמה 33. כעבור חודשיים חזרנו על הבדיקות עקב תלונות של הילד על עייפות וחיוורון. הפריטין ירד מתחת לנורמה 13. הברזל וההמוגלובין תקינים. מה יכולה להיות הסיבה? מה צריך לעשות
רמת פריטין משמשת מדד לרמת ברזל שנאגרת בגוף " מאגרי ברזל". ירידה ברמת הפריטין מצביעה על דילול מאגרי הברזל. דילול מאגרי הברזל יביא בהמשך לירידה ברמת ההמוגלובין. לכן ההמלצה במקרים של רמת פריטין נמוכה למרות ההמוגלובין התקין לתת תוסף ברזל. המינון המומלץ לגילאי 1-3 שנים הינו 15 מ"ג ליום. מומלץ כמובן לתת גם תזונה עשירה בברזל. ישנן מאכלים המפחיתים ספיגת ברזל כדוגמת: קפה, תה, שוקולד, קולה ומוצרי חלב לכן רצוי לא לתת מאכלים אלו בסמיכות ללקיחת הברזל. ישנן גם מחלות המפריעות לספיגת ברזל כדוגמת צליאק, מחלות מעי דלקתיות . הייתי ממליץ בנוסף למעקב השגרתי לבצע ברור מעמיק מבחינת בעיות ספיגה ובהמשך לשקול ייעוץ עם המטולוג ילדים.
הוסף תגובה
פריטין נמוך
נטלי25/05/2025 | 16:15
ילד בן 3. מזה שנתיים הילד עם פריטין נמוך. לוקח גם טיפות ברזל. אשר מעלות קצת את הפריטין אך לא לרמה הנדרשת. המוגלובין תקין. כעת לאור ירידת מינון של הברזל עי הרופאה הפריטין שלו 12. הרופאה הפסיקה לו לגמרי את הברזל כעת. לדבריה הכל בסדר ושאר הבדיקות תקינות ואין צורך במשהו נוסף. אני יודעת כי עכשיו עם הפסקת הברזל רמת הפריטין תרד עוד. אני מודאגת מה עליי לעשות?
לנכד שלי היתה דלקת בגרון .. כתוצאת לואי של הדלקת הופיע לו הרגל שלא לבלוע את הרוק. הוא אוגר את הרוק וכל דקה צריך לירוק או להרטיב ת הבגדים. בזמן שהוא אוגר הוא מתקשה לדבר . גם הגננת שמה לב. ההרגל נמשך מעל לשבוע ולא עוזר כלום. לא לשכנע אותו לבלוע ולא שום שכנוע אחר לבלוע לאט לאט. ההרגל גם מקשה עליו חברתית. יש לציין שכאשר הוא אוכל אין שום בעיה של בליעה. ניסינו לתת לו מסטיק. זה עוזר לכמה דקות אבל אז הוא בולע את המסטיק אז גם זה לא פתרון. מה עושים. למי פונים. זה מכניס את כל הסביבה ללחץ. הוא כבר התחיל לדבר עם הידיים כמו אילם. תודה. סבתא מודאגת
אני מודה לך על פנייתך. לפי התיאור והעדר בעיה בבליעת מזון, ניתן לשלול בעיה גופנית. בכל אופן מומלץ להיבדק ע"י רופא שיניים. לגבי הריור רצוי גם להיבדק ע"י מרפאה בדיבור. בהעדר ממצאים לא ניתן לשלול בעיה הדורשת ייעוץ פסיכולוגי.