בקע טבורי

בקע יוצר נפיחות קלה או בליטה רכה ליד הטבור. הבליטה היא בדרך כלל בקוטר שנע בין סנטימטר אחד לחמישה סנטימטרים.

אצל תינוקות רבים הטבור בולט החוצה בזמן בכי. זהו סימן קלאסי של בקע – מצב נפוץ מאד, שברוב המקרים אינו מסוכן. הבליטה עשויה להיעלם בזמן שהתינוק רגוע, או שוכב על הגב.

בקע אצל ילדים בדרך כלל אינו גורם לכאב. בקע שמופיע אצל מבוגרים, לעומת זאת, עלול לגרום לתחושה של אי נוחות בבטן.

בזמן ההיריון חבל הטבור עובר דרך פתח קטן בשריר הבטן של התינוק. פתח זה נסגר בדרך כלל לפני הלידה. כאשר השרירים אינם נפגשים באופן מושלם בקו האמצע, נוצר אזור חלש בדופן הבטן, שעלול לגרום להופעת בקע בזמן הלידה או בשלב מאוחר יותר בחיים[2].

אצל מבוגרים, לחץ רב מדי באזור הבטן עלול להוביל למצב של בקע טבורי. הגורמים ללחץ רב מדי יכולים להיות[2]:

• השמנת יתר.
• הרמה של משאות כבדים.
• שיעול כרוני.
• הריונות רבים.
• נוזל בחלל הבטן (מיימת).
• קושי במתן שתן עקב ערמונית מוגדלת.
• עצירות ממושכת.
• הקאות חוזרות ונשנות.

התופעה נפוצה מאד בקרב תינוקות – במיוחד בקרב פגים ובקרב תינוקות שנולדו במשקל נמוך. הוא מופיע אצל בנים ובנות במידה שווה[1].

בקרב מבוגרים, השמנת יתר או מספר רב של הריונות עלולים להגדיל את הסיכון להתפתחות של בקע טבורי[1].

הבקע בדרך כלל מאובחן במהלך בדיקה גופנית על ידי רופא/ה - ניתן לראות ולהרגיש בליטה או נפיחות באזור הטבור. הנפיחות עשויה להיות בולטת יותר כאשר התינוק בוכה והיא יכולה להצטמק או להיעלם כאשר התינוק נרגע או נשען על הגב. במהלך בדיקת הרופא/ה גם ניתן לאבחן האם יש אפשרות לדחוף את הבקע בחזרה לחלל הבטן[2].

בנוסף, יש לבדוק את ההיסטוריה הרפואית כדי לקבוע האם מדובר בבקע כלוא, מצב רפואי חמור שבו נמנעת אספקת דם מהמעי הכלוא, מה שעלול להוביל לנמק אם לא יתוקן בהקדם. מצב זה מצריך הסרה על-ידי כירורג או כירורגית של המעי הפגוע בהקדם[2].

אמצעי אבחון נוספים שבהם יכול/ה הרופא/ה להיעזר הם בדיקות דם, כדי לחפש סימנים לזיהום הנובעים מהמעי החנוק; בדיקות הדמיה כגון אולטרסאונד, MRI או CT, כדי לבחון את המעי מקרוב, בעיקר אם הבקע אינו מצטמק[2].

אצל ילדים, סיבוכים של בקע טבורי הם נדירים. במקרים נדירים רקמות הבטן נלכדות בחוץ ואינן מצליחות להידחק בחזרה פנימה אל תוך חלל הבטן. כתוצאה מכך אספקת הדם לחלק הלכוד של המעי פוחתת ועלולים להיגרם כאב בטבור ונזק לרקמות.

אצל מבוגרים המקרים של לכידה או חסימה של המעי שכיחים יותר. על פי רוב יש צורך בביצוע ניתוח בקע דחוף, על מנת לטפל בסיבוכים אלו.

ברוב המקרים, הבקע נסגר בכוחות עצמו עד גיל שנה. יש מקרים בהם הרופא/ה יכול/ה לדחוף את הבליטה בחזרה אל תוך הבטן במהלך בדיקה גופנית.

ילדים מנותחים על פי רוב רק במקרים בהם מדובר בבקע טבורי גדול הגורם כאב, או במקרים הבאים:

• הבקע גדל אחרי גיל שנה או שנתיים.
• הבקע אינו נעלם אחרי גיל ארבע.
• הבליטה נלכדת או חוסמת את המעי.

מבוגרים מומלץ בדרך כלל לנתח על מנת למנוע סיבוכים – במיוחד במקרים שבהם הבקע גדל, או שהוא גורם לכאב.

במהלך ניתוח בקע, הכירורג או הכירורגית יוצרים חתך קטן בבסיס הטבור. הרקמות הבולטות מוחזרות אל תוך חלל הבטן, והפתח בדופן הבטן נתפר לסגירה. רוב האנשים מסוגלים לחזור הביתה שעות ספורות לאחר הניתוח ולחזור לשגרה מלאה תוך שבועיים עד ארבעה שבועות. הישנות של בקע טבורי היא בלתי סבירה.

מבוגרים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בקע אם הם סובלים מהשמנת יתר או שהם עברו ניתוח המחליש את דופן הבטן. במידה ואת/ה סובל/ת מבעיה זו, ניתן למנוע את החמרת המצב על ידי הימנעות ממאמץ, אי הרמת משאות כבדים והימנעות מכל דבר שמפעיל לחץ על הבקע[3].