בקע טבור הוא מצב בו חלק מהמעי בולט דרך פתח חלש בשרירי הבטן שליד הטבור. זהו מצב שכיח ולרוב הוא אינו מזיק[1].
למרות שהבעיה שכיחה יותר בקרב תינוקות, היא יכולה להופיע גם בקרב מבוגרים. אצל תינוקות, הבקע בולט בעיקר בזמן בכי – זהו סימן קלאסי שעוזר מאוד בזיהוי הבעיה. במרבית המקרים בקע של תינוקות נסגר מעצמו בשנתיים הראשונות לחייהם, אך במקרים מסוימים הבקע נשאר פתוח גם עד גיל חמש ומעלה. בקע טבורי שמופיע בגיל מבוגר הוא בעל סיכון גבוה יותר לצורך בניתוח על מנת למנוע סיבוכים[1].
צילום: shutterstock
בקע טבורי תסמינים
בקע יוצר נפיחות קלה או בליטה רכה ליד הטבור. הבליטה היא בדרך כלל בקוטר שנע בין סנטימטר אחד לחמישה סנטימטרים.
אצל תינוקות רבים הטבור בולט החוצה בזמן בכי. זהו סימן קלאסי של בקע – מצב נפוץ מאד, שברוב המקרים אינו מסוכן. הבליטה עשויה להיעלם בזמן שהתינוק רגוע, או שוכב על הגב.
בקע אצל ילדים בדרך כלל אינו גורם לכאב. בקע שמופיע אצל מבוגרים, לעומת זאת, עלול לגרום לתחושה של אי נוחות בבטן.
סיבות וגורמי סיכון
בזמן ההיריון חבל הטבור עובר דרך פתח קטן בשריר הבטן של התינוק. פתח זה נסגר בדרך כלל לפני הלידה. כאשר השרירים אינם נפגשים באופן מושלם בקו האמצע, נוצר אזור חלש בדופן הבטן, שעלול לגרום להופעת בקע בזמן הלידה או בשלב מאוחר יותר בחיים[2].
אצל מבוגרים, לחץ רב מדי באזור הבטן עלול להוביל למצב של בקע טבורי. הגורמים ללחץ רב מדי יכולים להיות[2]:
השמנת יתר.
הרמה של משאות כבדים.
שיעול כרוני.
הריונות רבים.
נוזל בחלל הבטן (מיימת).
קושי במתן שתן עקב ערמונית מוגדלת.
עצירות ממושכת.
הקאות חוזרות ונשנות.
התופעה נפוצה מאד בקרב תינוקות – במיוחד בקרב פגים ובקרב תינוקות שנולדו במשקל נמוך. הוא מופיע אצל בנים ובנות במידה שווה[1].
בקרב מבוגרים, השמנת יתר או מספר רב של הריונות עלולים להגדיל את הסיכון להתפתחות של בקע טבורי[1].
אבחון ובדיקות
הבקע בדרך כלל מאובחן במהלך בדיקה גופנית על ידי רופא/ה - ניתן לראות ולהרגיש בליטה או נפיחות באזור הטבור. הנפיחות עשויה להיות בולטת יותר כאשר התינוק בוכה והיא יכולה להצטמק או להיעלם כאשר התינוק נרגע או נשען על הגב. במהלך בדיקת הרופא/ה גם ניתן לאבחן האם יש אפשרות לדחוף את הבקע בחזרה לחלל הבטן[2].
בנוסף, יש לבדוק את ההיסטוריה הרפואית כדי לקבוע האם מדובר בבקע כלוא, מצב רפואי חמור שבו נמנעת אספקת דם מהמעי הכלוא, מה שעלול להוביל לנמק אם לא יתוקן בהקדם. מצב זה מצריך הסרה על-ידי כירורג או כירורגית של המעי הפגוע בהקדם[2].
אמצעי אבחון נוספים שבהם יכול/ה הרופא/ה להיעזר הם בדיקות דם, כדי לחפש סימנים לזיהום הנובעים מהמעי החנוק; בדיקות הדמיה כגון אולטרסאונד, MRI או CT, כדי לבחון את המעי מקרוב, בעיקר אם הבקע אינו מצטמק[2].
סיבוכים אפשריים
אצל ילדים, סיבוכים של בקע טבורי הם נדירים. במקרים נדירים רקמות הבטן נלכדות בחוץ ואינן מצליחות להידחק בחזרה פנימה אל תוך חלל הבטן. כתוצאה מכך אספקת הדם לחלק הלכוד של המעי פוחתת ועלולים להיגרם כאב בטבור ונזק לרקמות.
אצל מבוגרים המקרים של לכידה או חסימה של המעי שכיחים יותר. על פי רוב יש צורך בביצוע ניתוח בקע דחוף, על מנת לטפל בסיבוכים אלו.
טיפולים ותרופות
ברוב המקרים, הבקע נסגר בכוחות עצמו עד גיל שנה. יש מקרים בהם הרופא/ה יכול/ה לדחוף את הבליטה בחזרה אל תוך הבטן במהלך בדיקה גופנית.
ילדים מנותחים על פי רוב רק במקרים בהם מדובר בבקע טבורי גדול הגורם כאב, או במקרים הבאים:
הבקע גדל אחרי גיל שנה או שנתיים.
הבקע אינו נעלם אחרי גיל ארבע.
הבליטה נלכדת או חוסמת את המעי.
מבוגרים מומלץ בדרך כלל לנתח על מנת למנוע סיבוכים – במיוחד במקרים שבהם הבקע גדל, או שהוא גורם לכאב.
במהלך ניתוח בקע, הכירורג או הכירורגית יוצרים חתך קטן בבסיס הטבור. הרקמות הבולטות מוחזרות אל תוך חלל הבטן, והפתח בדופן הבטן נתפר לסגירה. רוב האנשים מסוגלים לחזור הביתה שעות ספורות לאחר הניתוח ולחזור לשגרה מלאה תוך שבועיים עד ארבעה שבועות. הישנות של בקע טבורי היא בלתי סבירה.
מניעה
מבוגרים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בקע אם הם סובלים מהשמנת יתר או שהם עברו ניתוח המחליש את דופן הבטן.במידה ואת/ה סובל/ת מבעיה זו, ניתן למנוע את החמרת המצב על ידי הימנעות ממאמץ, אי הרמת משאות כבדים והימנעות מכל דבר שמפעיל לחץ על הבקע[3].
"נכנסתי לחדרו בדיוק בזמן שנקבע, היה מאוד קשוב ולא התעסק במחשב בזמן שהסברתי את הבעיה... כמו שאר הרופאים. הרגשתי נוח לדבר, הרגשתי שקשוב אלי, מבין אותי, וסבלני אלי. רופא מצויין וגם מנצ'."
"רופא מצויין אין על הרופא הזה!! בפעם הראשונה שהגעתי אליו, הגעתי מהמלצה הייתי אצל רופאה אחרת עם הבן שלי עם בעיה נתנה לי אבחון שגוי וטיפול ממש שגוי החלטתי להגיע לד״ר אייל המקסים מאוד הרגיע אותי נתן אבחון שונה ואכן צדק!! ממליתה בחום להגיע אלין גם מאילת."
שאלה: אם יש נוזל מימי באשך האם חובה לבצע ניתוח ?? אם לא עושים ניתוח האם זה מסכן את הבריאות ??
תשובה: הצטברות נוזל באשך הקרויה גם הידרוצלה, מצביעה בדרך כלל על פגם מולד שהינו פתח שנשאר בין שק האשכים לבטן. לאחר גיל הינקות, מומלץ לבצע ניתוח לסגירת הפתח מחשש לבקע (הרניה) וכליאה של לולאת מעי בפתח הצר. לפרטים- http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/ency/article/000518.htm
שאלה: אני בן 24. בתחתית שני האשכים שלי יש משהו לא חלק, לא ברור לי אם זה וריד או גוש או משהו דומה. אין לי כאבים או נפיחות. גם יכול להיות שצבע הזרע שלי פחות בהיר מהרגיל. בנוסף, לאחרונה התחלתי להרים משקל כבד בעבודה, באופן קבוע. האם זה יכול להיות גוש סרטני?
תשובה: אי אפשר לענות על שאלתך מכיוון שלא ברור מהו הממצא החשוד. הרמת משקל כבד עלולה לגרום לבקע (הרניה) היכול להופיע בכמה אזורים במפשעה ולגרום כאבים או אי-נוחות. לעיתים ניתן למשש את הבקע, אך יש להיבדק על ידי כירורג כדי לקבל אבחנה מדויקת יותר. ייתכן כי מדובר בווריד מורחב באשך, וריקוצלה, אך גם מצב זה בדרך כלל מלווה בכאבים ואינו דו-צדדי. התסמין הנפוץ ביותר של סרטן האשכים הוא נפיחות ורגישות בשק האשכים, ולעיתים כאבי בטן תחתונה, ולכן זה לא מתאים למקרה שלך. ייתכן כי מה שאתה ממשש הוא יותרת האשך או ציסטה שפירה, אך כדי לקבל אבחנה מדויקת אמליץ לך לפנות לבדיקת כירורג. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד
התסמין העיקרי לבקע טבורי הוא בליטה רכה מעל לעור הטבור. בקע טבורי בדרך כלל אינו כואב או מזיק. בקע טבורי בדרך כלל קיים מלידה אולם ייתכן שלא יובחן מיד. בקע לרוב אינו ניתן להבחנה לפני שגדם חבל הטבור נופל, דבר שקורה לרוב כמה ימים עד כמה שבועות אחרי הלידה.
גודלו עשוי לנוע מקוטר של סנטימטר אחד עד ארבעה סנטימטרים, אולם רק לעתים נדירות עובר גודל של שני סנטימטרים.
ניתן לדחוף (להשקיע) אותו לתוך הבטן.
לרוב ניתן להבחנה במיוחד כאשר ילדכם עומד, או מתאמץ במהלך פעילויות רגילות כמו בכי, שיעול או תנועת מעיים. לרוב היא בולטת פחות מכל בעת שילדכם שוכ\ת בשקט על גבו או גבה.
שאלה: כיצד ניתן לדעת אם יש HERNIA ? האם ישנם סימפטומים מיוחדים ודרכים לגלות זאת ללא בדיקה אצל רופא?
תשובה: הרניה היא מקום של חולשה בדופן הבטן שקשה בדרך כלל לגלות אותה ללא בדיקת רופא, אלא אם כן היא כה גדולה ובולטת או שמסתובבת וגורמת כאבים עזים. הבדיקה קצרה מאוד ואינה כואבת, והיא חשובה, שכן הטיפול הוא ניתוחי ברוב המקרים. הרופא המתאים ביותר לגשת אליו לבדיקה הוא רופא כירורג.