מחלות של בלוטת יותרת המוח

הגורם לגדילה לא מבוקרת של תאים בבלוטת יותרת המוח נותר לא ידוע. קיימים מספר גנים שזוהו במשפחות בהם הייתה נטייה להתפתחות גידולים כאלו. אולם במרבית המקרים לא מדובר בגורם משפחתי גנטי.
 

-           רמות הורמונים וחומרים שונים בדם או בשתן שיכולים להצביע על פגיעה הורמונאלית.

-          הדמייה של המוח באמצעות CT או אם אפשר באמצעות MRI שיכולה להראות את הגידול.

-          בדיקת שדה ראייה שיכולה להצביע על נוכחות של גידול הלוחץ על עצב הראיה.
       

גידולים בבלוטת יותרת המוח אינם נוטים לגדול בצורה משמעותית או להתפשט לאיברים אחרים אבל הם יכולים לגרום לתופעות של:

אובדן ראיה: בלוטת יותרת המוח ממוקמת בדיוק במקום בו עצבי הראיה משתי העיניים נפגשים. לחץ של הגידול על עצבי הראיה גורם לפגיעה בתפקוד שלהם ולאובדן של חלקים משדה הראיה ובמצבים חמורים במיוחד לאובדן ראיה מוחלט.

מחסור הורמונאלי קבוע: הגידול עצמו או כריתה של הגידול יכולה להוביל לפגיעה קבועה בהפרשת ההורמונים מהבלוטה ולצורך בקבלת טיפול הורמונאלי חיצוני.

דימום אל תוך הגידול: מדובר במצב נדיר (pituitary apoplexy) אך חריף ביותר עם סכנת חיים ממשית. הדימום לגידול גורם להופעה של פגיעה מיידית בראיה, כאב ראש חריף ולמחסור מיידי בהורמוני הבלוטה שגורמים לסחרחורת, אי סבילות לקור, הקאות, צמא קיצוני ועייפות. מצב זה דורש טיפול דחוף באמצעות תרופות ולפעמים גם ניתוח.

סוכרת תפלה: מצב זה נגרם בעקבות גידול גדול במיוחד או לאחר כריתה לא מוצלחת של הגידול וגורם לפגיעה בהפרשת ההורמון ADH שאחראי על ספיגת המים מהנוזל המופרש בכליות. מצב זה גורם להפרשה של כמויות גדולות של שתן לעיתים אפילו יותר מ-10 ליטר ביום, ועלול להוביל להתייבשות חמורה.

הטיפול משתנה בהתאם לסוג הגידול, קצב הגדילה שלו, גיל החולה, הגודל הראשוני של הגידול והסימפטומים שהוא גורם לחולה. ההחלטה הטיפולית בדרך כלל נעשית על ידי צוות שכולל רופאים ממספר דיסציפלינות וכולל: אנדוקרינולוג, נוירולוג ונוירוכירורג.

ניתוח: את הניתוח להוצאת הגידול אפשר לבצע באמצעות פתיחה של הגולגולת והגעה אל הגידול מלמעלה, גישה זו נמצאת כיום פחות בשימוש בגלל שיש לה סיבוכים רבים. גישה נוספת היא הגישה הטרנאס- נזאלית (Endoscopic transnasal transsphenoidal approach), בשיטה זו מגיעים אל הגידול דרך האף ללא פתיחה של הגולגולת. בשיטה זו קיימים פחות סיבוכים והסכנה לפגיעה בחלקים סמוכים של המוח נמוכה מאד.

הקרנות: משתמשים בקרינה של קרני X באנרגיה גדולה על מנת להרוג את תאי הגידול. שיטה זו נמצאת בשימוש בחלק מהמקרים לאחר ניתוח לצורך השלמת הטיפול או במצבים בהם אי אפשר לבצע ניתוח בגלל הגודל או המיקום של הגידול.

תרופות: טיפול תרופתי יכול להפחית את ההפרשה המוגברת של ההורמונים מתאי הגידול או להקטין את הגידול. התרופות קיימות בעיקר לגידולים המפרישים הורמון גדילה(somatostatin) או פרולקטין (bromcriptin).

בחלק מהמקרים מסתפקים במעקב בלבד ומעדיפים שלא לטפל בשלב ראשון.