פוליציתמיה משנית

פוליציתמיה מאופיינת בעודף כדוריות דם אדומות. ערכי המוגלובין (החלבון הנושא את החמצן בכדוריות האדומות) והמטוקריט (מדד המבטא באחוזים את הנפח היחסי של כדוריות הדם האדומות מתוך נפח הדם הכללי) גבוהים באופן חריג, יכולים להצביע על קיומו של עודף כדוריות דם אדומות. בדיקת נפח הכדוריות האדומות המבוססת על הזרקת כדוריות דם אדומות המסומנות בחומר רדיואקטיבי נועדה לאבחון פוליציתמיה אמיתית. אם אכן מדובר בפוליציתמיה אמיתית, יש לקבוע אם הפוליציתמיה ראשונית (פ"ו) או מישנית. קיימים מדדים מקובלים לאבחון פ"ו, אולם, התפתחות תאי הדם האדומים בפוליציתמיה מישנית תלויה באריתרופואיטין (הורמון המעורר את לשד העצם לייצר כדוריות דם אדומות) בדם. רמות ההורמון נמוכות באופן קיצוני בפ"ו, אך תקינות או מוגברות כאשר הפוליציתמיה מישנית.

רמות חמצן נמוכות בדם וברקמות הגוף באופן כרוני (היפוקסיה כרונית) גורמות לייצור מוגבר של כדוריות אדומות בלשד העצם. לפיכך, אצל חולים עם מחלת לב כחלונית או הלוקים במחלת ריאות כרונית, אצל אלו עם רמה מוגברת של קרבוקסיהמוגלובין בדם בעקבות עישון מרובה, או החיים בגובה רב, ייתכן מספר מוגבר של תאי דם אדומים. פוליציתמיה מישנית נצפית גם כאשר קיימת רמה מוגברת של ההורמון אריתרופואיטין המופרש על ידי גידולים בריאה, בכבד, בכליה או במוח. לעיתים יש המוגלובין חריג (פתולוגי) עקב פגם תורשתי המתבטא בקשירה חזקה של חמצן ובאי-שחרורו מהכדוריות במעברן ברקמות הגוף.

על מנת להבדיל בין פ"ו לבין פוליציתמיה מישנית על צורותיה, יש צורך בבדיקות הכוללות את רמת החמצון בדם העורקי, רמת קרבוקסיהמוגלובין, וכן בדיקת דימות של הכליות, של הריאות או המוח, ובדיקת רמות ההורמון.