בנזאלקוניום כלוריד (Benzalkonium Chloride)

אלדוספירון היא תרופה נוגדת טסטוסטרון, ונמצאה יעילה בטיפול בנשירה. אחת הבעיות הידועות בטיפול מסוג זה היא "הביטואציה", כלומר, בשלב מסויים האפקטיביות של התרופה יורדת ואז מומלץ להעלות מעט את המינון למספר חודשים וכך הלאה, עד שמגיעים למינון של 200 מ"ג. כמובן שיש להיוועץ ברופא שרשם לך את הטיפול, לפני שאת מעלה את המינון על דעת עצמך. בהצלחה! ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד פתח בחלון חדש

נוירומה הוא גידול שפיר שצומח מן הציפוי הסיבי של עצב היקפי, ובדרך-כלל אינו גורם לתסמינים. כאשר הוא מתפתח ממעטפת שורש העצב, הוא גורם כאב ולוחץ על חוט השדרה. שיטת הטיפול המומלצת תלויה בגודל הנוירומה. ניתן לטפל בבעיה על ידי הקרנה לאזור או על ידי הוצאת הגידול בניתוח. שתי האפשרויות כרוכות בסיכונים. בניתוח - דימום, פגיעה בעצב וזיהום. בהקרנה - תופעות הלוואי של ההקרנה. באופן כללי, רצוי לנתח אם מדובר בגידול יחסית גדול, וההקרנה עדיפה כאשר מדובר בנוירומה קטנה. לצערי, לא ידוע לי גודל הגידול אצלך, ולכן לא אוכל לייעץ לכאן או לכאן. נסה לקבל הסבר מהמנתחים מדוע עדיפה שיטה זו או אחרת, וזה יעזור לך להחליט. בהצלחה! ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד פתח בחלון חדש

אנגיוליפומה הוא נגע כלייתי המתגלה בדרך כלל כממצא מקרי בצילומי הדמיה. מחקר יפני שערך בדיקות CT לאנשים אסימפטומטיים גילה אנגיוליפומות ב-0.1% מהם. המחלה אופיינית לנשים בגיל המעבר. כאמור, רבים מן החולים אסימפטומטיים, אך הגידול עשוי לגרום גם לכאבים במותן, גוש נמוש ורגיש ודם בשתן. אנגיוליפומות כממצא יחיד (לעיתים קיימות כמה במקביל) הן בדרך כלל שפירות, וגדלות לאט מאוד (5% בשנה). הסבירות שגידול קטן מ- 4 ס"מ - נמוכה, ובדרך כלל גידולים קטנים כאלה אינם מצריכים התערבות כירורגית. הסיכון בממצאים האלה הם דימום אל חלל הרטרופריטונאום (איזור אחורי בבטן) ופגיעה בתפקוד הכלייתי, אך הסיכון משמעותי במיוחד בגידולים הגדולים. לאנגיוליפומות מראה אופייני ב-CT , המאפשר להבדיל ביניהן לבין גידולים אחרים. בגלל ש-10% ממקרי האנגיוליפומות קשורים למחלה סיסטמית בשם טוברוס סקלרוזיס - לאחר גילוי של גידול כזה מומלצת בדיקת רופא עור, רופא עיניים, נוירולוג וביצוע MRI של המוח. אם הגידול קטן מ-4 ס"מ (כמו במקרה שלך) - מומלץ מעקב בלבד, בעזרת אולטרסאונד תקופתי. במקרה של גידול גדול יותר, סימפטומים או סיבוכים - מומלצת כריתה של הממצא. ד"ר ליה עשת - אינפומד פתח בחלון חדש

לא. פתח בחלון חדש

הטיפול ההורמונלי לנשים בגיל המעבר נועד להקל על הסימפטומים. אפשר לנסות להשתמש בהורמונים בנשים עם סימפטומים של גיל מעבר למרות שיש להן הורמונים משלהן, ויש לעקוב אחרי הסימפטומים ותופעות הלוואי. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד פתח בחלון חדש

נושא היתרונות והחסרונות שבנטילת גלולות למניעת הריון הוא נושא סבוך ומורכב המהווה בסיס למחקרים ומאמרים אינספור. אנסה לסקור בקצרה את החסרונות והיתרונות שבנטילת גלולות למניעת הריון. בראש ובראשונה חשוב להדגיש שבעצם מניעת ההריון, מונעות הגלולות את תחלואה ותמותה בהיקף עצום, מכיוון שבתהליכי ההריון והלידה יש שיעור גבוה של תחלואה ותמותה. מובן שעל ידי מניעת הריון, נכסכות פרוצדורות פולשניות מיותרות כמו גרידה ועוד. יתרונות נוספים של שימוש בגלולות למניעת הריון הם סדירות של המחזור צמצום התסמינים הקדם-וסתיים (PMS) צמצום הסיכוי לחלות בסרטן השחלות, שהוא סרטן אגרסיבי במיוחד צמצום הסיכוי לחלות הבסרטן רירית הרחם מניעת היווצרות ציסטות בשחלות שיפור צפיפות העצם עם זאת, מובן שיש חסרונות לשימוש בגלולות, אך חשוב לזכור שהגלולת מהדור החדש מכילות מינונים נמוכים יותר של הורמונים, ועל כן גם ה"נזק" לרוב מופחת. החסרונות העיקריים של שימוש בגלולות למניעת הריון הוא גידולי כבד שפירים קרישיות יתר (בעיקר בנשים מעל גיל 35 ובנשים מעשנות עלייה מסויימת (כ-10%) בשיעור מקרי סרטן צוואר הרחם, אם כי חשוב מאוד להדגיש שהסיבה העיקרית לסרטן זה היא וירוס הפפילומה. כלומר, לא ניתן לומר שיש קשר ישיר בין נטילת הגלולת לבין הופעת הסרטן, אך לגלולות יש תרומה מסויימת לתהליך. לגבי סרטן השד, בעבר הדעה הרווחת היתה שאצל נשים הנוטלות גלולות באופן קבוע שכיחות סרטן השד מעט גבוהה יותר. מצד שני, בעקבות מחקרים רבים, הועלתה הסברה שהגלולות מגבירות את שכיחות הציסטות בשדיים ובכך למעשה תורמות לגילוי מוקדם של סרטן השד. עם זאת, לאחרונה פורסמו מספר מחקרים השוללים קשר בין התפתחות סרטן השד לבין נטילת גלולות. לסיכום, כפי שאת רואה, כמו לכל דבר, לנטילת גלולות יש יתרונות רבים לצד חסרונות. אין סיבה לבהלה ואין צורך להפסיק את נטילת הגלולות אם את עדיין זקוקה להן, שכן בסיכום כללי נראה שהיתרונות עולים על החסרונות הפוטנציאליים. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד פתח בחלון חדש

התרופה ציפרלקס, כמו כל התרופות מקבוצת ה- SSRI, עלולה לגרום לתופעת לוואי של פגיעה בתפקוד המיני, ובייחוד לתופעה של עיכוב בהגעה לאורגזמה. ישנם הבדלים אינדיבידואליים בין אדם לאדם מבחינת התגובה לתרופה, ולעיתים מעבר לתרופה אחרת ממשפחת ה- SSRI (למשל מציפראמיל לציפרלקס) משפר את המצב. אם התופעה מציקה, אני ממליצה לשקול החלפת תרופה לתכשיר נוגד דיכאון שאינו SSRI, ואשר פחות משפיע על התפקוד המיני. למשל, כדאי לנסות טיפול בתכשיר מקבוצת ה- SNRI, כגון Efexor או Ixel, או תכשיר בשם רמרון או מירו. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית פתח בחלון חדש