כלורותיאזיד

תזונה

השימוש בתרופה זו עלול להפחית את כמות האשלגן בגוף. יש להרבות באכילת פירות וירקות טריים. יש להיוועץ ברופא בקשר להורדת צריכת המלח.

הריון

לא ניתן בדרך כלל. אין עדות לסיכון לתינוק, אך התרופה עלולה לגרום לאיבוד יתר של נתרן (מלח) אצל האם.

הנקה

לא ניתן. התרופה עוברת לחלב אם ועלולה להשפיע לרעה על התינוק. מומלץ לא לקחת את התרופה או לא להיניק.

תינוקות וילדים

בטיחות השימוש בילדים ובצעירים מתחת גיל 18 שנה לא נקבעה. מומלץ להיוועץ ברופא.

קשישים

ייתכן שיהיה צורך בהפחתת המינון.

דווח לרופא במקרה של

• מחלת כבד
• מחלת כליה
• שיגדון
• סוכרת
• רמת שומנים גבוהה בדם
• זאבת אדמנתית (lupus)
• נטילת תרופות אחרות

סיכון ממנת יתר

נמוך

סיכון מפיתוח תלות

נמוך

רוב תופעות הלוואי נגרמות בגלל איבוד יתר של אשלגן, וניתן להתגבר עליהן על ידי נטילת תוספות אשלגן. במקרים נדירים עלול להופיע שיגדון אצל אנשים הרגישים לכך, ועלולים להיווצר קשיים באיזון של סוכרת מצורות מסויימות.

פרטי תגובה עם תרופות אחרות

[נוגדי דלקת לא-סטרואידים]: עלולים להפחית את ההשפעה המשתנת של כלורותיאזיד, יש צורך בהתאמת המינון. [תרופות דיגיטאליס]: איבוד-יתר של אשלגן עלול להגביר את תופעות הלוואי של תרופות דיגיטאליס. [קורטיקוסטרואידים]: תרופות אלה גורמות לאיבוד נוסף של אשלגן מהגוף כאשר נוטלים אותן יחד כלורותיאזיד. [ליתיום]: כלורותיאזיד עלול להעלות רמות ליתיום בדם ולהביא לסיכון של תופעות לוואי קשות. [אלכוהול, ברביטוראטים, תרופות נארקוטיות]: תיתכן הרגשת סחרחורת בעיקר לאחר קימה משכיבה לעמידה, כתוצאה מהגברה של ירידת לחץ הדם. [תרופות נוגדות סוכרת]: יש להתאים את מינונן. [תרופות אחרות להורדת לחץ הדם כגון מעכבי ACE]: תיתכן השפעה מצטברת על הורדת לחץ הדם. יש להתאים מינון. רצוי להיזהר בעיקר במנה הראשונה. רצוי להתחיל במנה קטנה ולהעלותה בהדרגתיות. [תרופות להורדת כולסטרול כגון כולסטיראמין, כולסטיפול]: עלולות להוריד את ספיגת התרופה ממערכת העיכול. [תכשירים המכילים סידן]: תיתכן עלייה בריכוזי סידן בדם. תיאזידים מעכבים הפרשת סידן וגורמים להצטברותו בדם. צריכה מוגזמת של תוספות של סידן המצויות בנוגדי חומצה ובמוצרי חלב עלולה לגרום לתופעות לא רצויות הקרויות תיסמונת חלב-אלקאלי. [תרופות נוגדות סוכרת כגון כלורפרופאמיד]: ייתכן צורך בהגדלת מינונן.

השפעת שימוש ממושך

שימוש ממושך בתרופה זו עלול להוביל לאיבוד יתר של אשלגן ולערעור מאזן המלחים האחרים. ניטור: יש לבצע בדיקות דם תקופתיות לניטור תיפקוד הכליות ולבדיקת רמות סוכר, אשלגן, חומצת שתן ומלחים אחרים בדם.