בדיקת אבחון פסיכודיאגנוסטי (Psychodiagnostic Assessment)

הטיפול התרופתי המקובל כיום להפרעות חרדה כולל, בשלב ראשון, תרופות מקבוצת נוגדי דיכאון וחרדה מסוג SSRI כגון פלוטין או ציפראמיל. המינון הנדרש נע בין המינון המקובל לטיפול בדיכאון ובין מינון של פי 4-3 מכך (למשל, אם המינון של פלוטין לטיפול בדיכאון הוא 20 מ"ג ליום, אז לטיפול בחרדה יידרש מינון של 20 מ"ג עד 80 מ"ג ליום, תלוי במטופל/ת). אותם מינונים נכונים גם לגבי מבוגרים וגם לגבי ילדים. חשוב לשים לב, שמלוא ההשפעה של התרופה ניכר רק לאחר 5 עד 8 שבועות של נטילת התרופה ניטלה במינון המלא. בהתחלה לפעמים מעלים את המינון בהדרגה, כדי להימנע מתופעות לוואי, אך את זמן הטיפול יש לספור החל מהיום בו התחילה הילדה לקחת את המינון המלא. במקרים של יעילות חלקית בלבד עם טיפול ב-SSRI, יש רופאים שמוסיפים מינון קטן של תכשיר נוגד פסיכוזה כגון ריספרדל, לא מפני שהמטופל/ת פסיכוטי, אלא מפני שהוכח במחקרים שתוספת זו משפרת את תגובת המטופל לטיפול נוגד החרדה. במקרים של ילדים שנמצאים בתת-משקל, לפעמים התרופות מסייעות לעלייה במשקל, ובדרך כלל, כאשר הילד במשקל וגובה תקינים, ההתבגרות המינית מופיעה מעצמה ללא צורך בזירוז. במיוחד לגבי נערות (בנות) בגיל הזה, השילוב של חרדות ושל משקל נמוך מעורר חשד לקיומה של הפרעת אכילה, ואני מאד ממליצה לברר זאת ולטפל במידת הצורך. לכל אחת מהתרופות שהזכרת עלולות להיות תופעות לוואי (אך הן לא מופיעות בהכרח), ואי אפשר לחזות מראש את תגובתו של כל מטופל. אציין רק כי אם הניסוי הטיפולי הנוכחי לא יסייע במידה מספקת, ניתן לנסות תכשירים נוגדי דיכאון וחרדה מקבוצות אחרות, למשל תכשירים מקבוצת SNRI, או קבוצת הטריציקלים. כמו כן, כדאי לנסות לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול פסיכולוגי מסוג CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), שיעיל במיוחד לטיפול בהפרעות חרדה, גם בילדים, ומצמצם את כמות ומשך השימוש בתרופות. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

התקפי חרדה מופיעים לעיתים בתקופות של מתח מוגבר בחיים, או לאחר תקופה של עומס רגשי מכל מיני סיבות. בדרך כלל הבעיה נמשכת חודשים בודדים ודועכת מעצמה. במקרים בהם זה נמשך מעבר לכך, מומלץ להיעזר בטיפול, על מנת לקטוע את מעגל הקסמים של ההתקפים והציפייה להתקף נוסף. יתכן שהבעיה תשתפר גם ללא טיפול, אולם אין לדעת מה משך הזמן שזה יארך, ובינתיים ישנה פגיעה ניכרת באיכות החיים ולעיתים גם פגיעה ביכולת התפקוד. הטיפול יכול להיות תרופתי או פסיכולוגי, או שילוב של השניים. התרופות המקובלות כיום כטיפול להפרעות חרדה הם נוגדי דיכאון וחרדה מקבוצת ה-SSRI, כמו רסיטל, פריזמה, סרוקסאט. ההתאמה של תרופה עבורך יכולה להיעשות על ידי פסיכיאטר/ית וגם על ידי רופא המשפחה. התרופות האלו יוצרות הקלה משמעותית בהרגשה רק לאחר נטילה של 3-2 שבועות, ואז מומלץ להמשיך עם התרופה שעזרה למשך מספר חודשים, ולאחר מכן להפסיק בהדרגה את השימוש בה. לעיתים, בשבוע-שבועיים הראשונים של הטיפול מוסיפים כדורי הרגעה, כדי לספק איזושהי הקלה מיידית. לאחר מספר שבועות עם טיפול בתרופה ממשפחת SSRI יש להפסיק באופן הדרגתי, לפי הוראות הרופא, את השימוש בתרופת ההרגעה. טיפול פסיכולוגי מסוג טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (Cognitive Behavioral Therapy או בקיצור CBT), נמצא יעיל לטיפול בהפרעות חרדה במידת יעילות דומה לזו של תרופות, ומובן שיש לו פחות תופעות לוואי. הוא נמצא יעיל במיוחד למניעת הישנות של הבעיה בעתיד. מסיבה זו מומלץ לשקול את האפשרות הזו לצד האפשרות להעזר בטיפול תרופתי. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

ראשית, ללא קשר לתחושות הגופניות, את מעידה כי את בדיכאון וחשה מצוקה נפשית, לכן חשוב מאוד כי תפני לעזרה של איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. גם אם קשה לך להביא את עצמך לעשות זאת, אזרי כוח או בקשי עזרה מאדם קרוב וממשי את ההפניה לפסיכיאטר. הסיכויים גבוהים כי הוא יוכל לעזור לך להרגיש טוב יותר. בהחלט ייתכן כי הכאבים הגופניים שאת חשה קשורים במצב הנפשי, למרת שתמיד קיים סיכוי שזהו משהו רפואי. לא ציינת כמה זמן עבר מביצוע הבדיקות עד ששבת לחוש ברע. אם לא עבר זמן רב, והכאבים מוכרים לך, ייתכן כי תוכלי להמתין מעט ולהתרכז בצד הנפשי. אם הכאבים עדיין לא יחלפו לאחר מכן, חזרי לבירור הרפואי. בברכה, ד"ר מיכל רסנר - אינפומד

אין כל מניעה או סיכון בנטילה בו-זמנית של פלוטין יחד עם חומצה פולית. במחקרים על בעלי חיים נמצא סיכון מעט גבוה יותר למומים בלב בעת בנטילת פלוטין, אך הסיכון הזה לא נמצא כאשר בדקו אוכלוסיה של נשים שנטלו פלוטין מול אוכלוסיית נשים שלא נטלו תרופות: בשתי הקבוצות נמצא אותו שיעור של מומים בלב. עם זאת, לנשים הנוטלות פלוטין במהלך ההריון מומלץ לבצע מעקב הכולל בדיקת אקו לב של העובר במהלך ההריון. בשל החשש לחזרה של המצוקה הנפשית שבעטיה התחלת את הטיפול התרופתי, ובשל החשש כי תחול החמרה במצבך הנפשי במהלך ההריון, מצב העלול לפגוע גם ביכולת להיכנס להריון (הנפגעת בתקופות של חרדה או דיכאון) וגם בהתפתחות העובר, שבהמשך גם יכולות להיות לו השלכות על יכולתך לטפל ברך הנולד, אני ממליצה בחום לא להפסיק את הטיפול, ולהמשיך להיות במעקב פסיכיאטרי מסודר במיוחד בתקופה זו של חייך. אני מצרפת קישור לתשובה מפורטת לגבי תרופות פסיכיאטריות בהריון: http://www.infomed.co.il/questions/q_082508_4.asp

סכיזופרניה היא שם שכולל בתוכו קבוצה גדולה ומגוונת של מצבי הפרעה נפשית. ברובם המכריע של המקרים המאובחנים נכון, מדובר במחלה כרונית שאין הבראה מלאה ממנה. המחלה מתאפיינת בכך שבתקופות של החמרה (המכונה "החמרה פסיכוטית") מופיעים סימפטומים כמו פחדים, מחשבות חריגות, שינויי מצב רוח קיצוניים ועוד, ובין תקופת החמרה אחת לשנייה האדם מסוגל לקיים אורח חיים שיגרתי. לאדם שהיתה לו בעבר החמרה פסיכוטית, נטילת תרופות בהמשך החיים נחוצה כטיפול מונע. ידוע כיום כי כל החמרה פסיכוטית נוספת עלולה לגרום נזק למוח לטווח הארוך ולגרום לירידה בתפקוד, אשר לעיתים איננה ניתנת לשחזור. לכן, לאור הסיכון הזה, הפסקה מוחלטת של הטיפול התרופתי היא החלטה כבדת משקל. אני ממליצה להתייעץ עם פסיכיאטר/ית שמכיר את ההיסטוריה האישית שלך ושל מחלתך. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

צר לי לשמוע את תיאור הדברים. ריספרדל היא תרופה בעלת תופעות לוואי רבות. תופעות הלוואי שלה במערכת העצבים כוללות עצבנות, דיכאון, פסיכוזה, אפתיה, הזיות, אופוריה, אי יציבות רגשית. אני חושבת שייתכן שתופעות הלוואי שאת מתארת נובעות משימוש בתרופה. לא מצאתי כי קונצרטה גורמת לתופעות לוואי דומות, ולא מצאתי אינטרקציה בין תרופות אלו מבחינה זו. הייתי מציעה לך לשקול את הרווח בתוספת הטיפול הנוכחי לעומת הפסקתו עד לביקורת הנוירולוג המטפל. עוד על התרופות תוכלי למצוא באינדקס התרופות של אינפומד. בהצלחה! ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד

המידע שקיבלת אינו נכון. המחלה ממשיכה כל החיים, וללא טיפול, יש סיכון שהאפיזודות שלה יהיו תכופות יותר, וקשות יותר. עם הגיל יש נטייה לפתח יותר אפיזודות דכאוניות ופחות אפיזודות מניות, לכן, יתכן שמבחינת הסובבים, החולה נראה יותר רגוע, אך מבחינת החולה עצמו, דיכאון הוא מצב של סבל רב ביותר. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

טיפול אלטרנטיבי כרוך במגוון של שיטות הכוללות כל דבר מתזונה והתעמלות ועד התניה נפשית ושינויים באורח החיים. חלק מאלה נמצאו יעילות לטיפול בדיכאון. דוגמאות לטיפולים אלטרנטיביים כוללות דיקור סיני, דמיון חזותי מודרך, כירופרקטיקה, יוגה, היפנוזה, ביו-היזון, תראפיית ניחוחות, הירגעות, טיפולים צמחיים, עיסוי ורבים אחרים.

מחלות העלולות להוביל לדיכאון הן לרוב קשות, כרוניות ו\או סופניות. כאשר מחלה גורמת לדיכאון, בדרך כלל קיים כאב מתמשך או שינוי פתאומי באורח החיים.

דיכאון גורם למחלה בדרך אחרת. כמו מתח נפשי, הוא עלול להחליש את המערכת החיסונית (תאים המעורבים בלחימה במחלות ובשמירה על בריאותנו), דבר שיהפוך את הסובל לפגיע יותר להצטננויות ושפעת. לעתים קרובות קיימים כאבים ללא כל סיבה ברורה. קיומו של דיכאון עלול גם לגרום למחלה להימשך זמן רב יותר ולתסמינים להיות חמורים יותר, אולם טבעה האמיתי של ההשפעה של דיכאון על מחלות, במונחים של מחלות קשות, טרם הוגדר על ידי המדע עד תומו.

התופעה שאת מתארת מוכרת ונפוצה ונגרמת בדרך כלל על ידי לחץ נפשי. לפעמים אפילו לא מודעים למצב הנפשי שבו נמצאים, אך הגוף מגיב באיתות של קוצר נשימה. הלחץ יכול להיגרם מעומס בעבודה, מקשיים בחיים האישיים, ומכל דבר בסביבה שמשפיע עלייך. נסי לבחון אם את אכן נתונה ללחץ כזה. אם את עדיין חוששת, את יכולה לפנות לרופא המשפחה לשלילת גורמים אחרים. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד