בדיקות דם הן שם כללי של מגוון בדיקות רחב מאד שניתן לבצע על ידי לקיחת דוגמית לתוך מבחנה, של דם מהגוף, וסריקתה במעבדה.
בדיקת דם מטרתה לבדוק ערכים של חומרים שונים המצויים בדם, למשל ספירה של מס' תאי הדם, ריכוז המלחים בדם, ורמות שונות של מרכיבי דם המעידים על מצבי חולי שונים, כגון: רמת המוגלובין שיכולה להעיד על אנמיה, רמת תפקודי כליה או כבד שיכולות להצביע על פגם בתפקוד מערכות אלה, רמת סוכר שיכולה להעיד על התפתחות סוכרת, רמות כולסטרול בדם ועוד. בנוסף ניתן ע"י בדיקת דם לזהות גורמים מזיקים שונים הנמצאים בגוף, זאת ע"י לקיחת תרבית מן הדגימה, וחיפוש אחר חיידקים, וירוסים שונים וכו' המסתובבים בזרם הדם.
צילום: shutterstock
מחלות קשורות
מגוון רב מאד של מחלות ניתנות לגילוי ומעקב ע"י בדיקת דם- אנמיה, בעיות קרישה, סוכרת, התייבשות, אי ספיקת כליות, מצבי דלקת, זיהומים שונים, מחלות של הכבד, סרטן הדם, נזק לשריר הלב ועוד.
מתי עושים את הבדיקה
בדיקת דם נעשית לרוב באופן שגרתי, לצורך מעקב בסיסי אחר בריאות האדם, אשר מבצע בדיקה אצל רופא באופן שגרתי. בעזרת בדיקות אקראיות אלה, ניתן לעיתים לגלות מצבי חולי שונים, שלא היו נותנים את אותותיהם לולא הבדיקה למשך זמן רב, וכך מקדימים להם טיפול. בדיקות הדם אשר מבצעים באופן שגרתי כוללות לרוב- ספירת מרכיבי הדם, בדיקת כימיה בסיסית בדם, רמת שומנים וכולסטרול וכן תפקודי כליה וכבד.
בדיקות דם ספציפיות נדרשות לביצוע במצבי מחלה, לשם זיהוי תהליך כלשהו שמתרחש בגוף. מגוון הבדיקות שיבוצעו תלוי בסימנים והסימפטומים שהחולה מציג, למשל- חולה שמגיע עם חום גבוה מאד, יתכן וסובל מזיהום, ותשלח בנוסף לבדיקות הדם השגרתיות גם בדיקה לתרבית דם, במטרה לנסות ולאתר את הגורם המזהם.
אוכלוסיות בסיכון
על נבדקים אשר נגועים במחלות זיהומיות, המועברות דרך הדם, כגון צהבת (הפטיטיס),HIV וכו' ליידע על כך את הצוות הרפואי לפני הבדיקה. מחלות זיהומיות אינן מהוות התוויית נגד לביצוע הבדיקה, אולם על הצוות הרפואי לנקוט באמצעי זהירות למניעת הדבקות.
אופן ביצוע הבדיקה
איך להתכונן לבדיקה
אין צורך בהכנה מיוחדת לבדיקה, אולם לפני ביצוע בדיקת דם שגרתית, יש לרוב לשמור על צום, במשך 12 שעות (מותרת שתיית מים בלבד). הסיבה לכך היא בכדי לאפשר מדידה מדויקת עד כמה שאפשר של הערכים הבסיסיים של החומרים בדם, שכן פירוק המזון בדם עלול להביא לבדיקה שגויה, וערכים מוגברים מהרגיל של סוכר, כולסטרול ועוד. לרוב אין מניעה בלקיחת תרופות, באם ישנן, לפני הבדיקה, אך מומלץ להיוועץ על כך עם הרופא.
אופן ביצוע הבדיקה
באופן שגרתי, בדיקת דם מבוצעת כאשר זרוע הנבדק מושטת הפוכה על גבי משטח ישר או שולחן. הבודק מהדק רצועת גומי סביב החלק העליון של הזרוע, על מנת לעצור עד כמה שניתן ובאופן זמני את זרימת הדם ביד, בכדי למנוע דליפה מוגברת של דם מאזור הדקירה. לאחר מכן, הנבדק מתבקש לכווץ את כף היד עד כמה שניתן, פעולה שמסייעת לבודק במציאת כלי דם טוב ללקיחת הדגימה, לרוב וריד באזור המרפק או האמה. לעיתים לוקחים את הדגימה מאזור גב כף היד. כאשר מאתרים וריד שנראה מתאים בגודלו, מחטאים את האזור ע"י מטלית ספוגה באלכוהול ודוקרים את הוריד ע"י מחט דקה, שמחוברת למבחנה, למזרק או ל"פרפרית" בדיקה. הפעולה מעט לא נעימה וגורמת לכאב קל בשל הדקירה. בהמשך הבודק שואב את כמות הדם הרצויה, בהתאם למס' מבחנות הבדיקה (מס' המבחנות הנדרש משתנה בהתאם לכמות וסוג הבדיקות המבוקשות מהמעבדה). בסיום השאיבה, מוצאת המחט בזריזות מן הוריד, ויש ללחוץ מייד על אזור הדקירה (ע"י מטלית), בכדי למנוע היווצרות שטף דם באזור. המבחנות נלקחות למעבדה לצורך בדיקה. לעתים יש צורך בניסיון דקירה שני או שלישי,זאת במידה ולא מצליחים לחדור לכלי הדם, או שלא מצליחים להוציא את כמות הדם הרצויה בפעם הראשונה. נדרשת סבלנות כלפי הבודק, שכן פעולה זו אינה תמיד פשוטה, אולם לרוב לוקחת כ-5-10 דק'.
אחרי הבדיקה
ניתן להפסיק ללחוץ על אזור הבדיקה לאחר כ-2-3 דק' או כאשר פוסק הדימום. לרוב מתפתח שטף דם קל באזור הדקירה, שחולף תוך מס' ימים ואינו דורש טיפול. לעיתים נדירות עלול להתפתח שטף דם משמעותי, כואב ונפוח באזור הדקירה, ויש לדווח על כך לרופא, על מנת לשלול זיהום באזור הוריד (פלביטיס), אשר דורש טיפול בחבישות חמות מס' פעמים ביום. הסיכון שקיים בבדיקת דם נובע מדגימה במחט נגועה בזיהומים, ולכן יש להימנע עד כמה שניתן מלבצע בדיקות דם במדינות עולם שלישי, ובאזורים בעולם בהם תנאי ההיגיינה אינם מוקפדים במלואם. במרפאות ובבתי החולים בארץ כל המחטים הן חד פעמיות.
פענוח תוצאות
יש לציין כי לעתים ישנן טעויות מעבדה, וכי כאשר ישנן תוצאות שחורגות מן הנורמה בצורה יוצאת דופן ושלא תואמות למצב החולה, יש לחזור על הבדיקה שנית.
לגבי פירוש המונח דיכאון, על הסימפטומים של הפרעה זו, ועל דרכי הטיפול המומלצות, תוכל לקרוא במילון המונחים של אינפומד, וכן במדריך האבחון והטיפול העצמי של אינפומד: http://www.infomed.co.il/takeCare/symp85.asp
השילוב של סרוקסאט, שהיא תרופה ממשפחת התרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין, או SSRI, יחד עם ריטלין, מעלה את רמת תרופת ה- SSRI בדם. לא מצאתי בספרות הרפואית שהתרופה סרוקסאט עצמה משרה עייפות, אך תופעת לוואי זו היא תופעה שעלולה לגרום דווקא התרופה ריטלין. יתכן שהעייפות מקורה גם במצבך הבסיסי. עליך לעבור גם בדיקות דם בסיסיות, כולל ספירת דם, ברזל, ויטמינים ותפקודי בלוטת התריס, על מנת לשלול סיבות אפשריות אחרות לעייפותך, שאינן התרופות שאת נוטלת. בברכה, ד"ר טלי צרנוביצקי - אינפומד
מינון הריטלין המתאים לאדם נקבע לפי מימדיו ובעיקר לפי התגובה הקלינית. לאחרונה עדכן משרד הבריאות את ההנחיה לגבי המנה המקסימלית היומית המותרת של ריטלין, וזו עלתה ל-120 מ"ג ליום. לפני כן היא היתה 90 מ"ג ליום, כפי שציינת. לגבי האכילה, ישנה תופעת לוואי של ירידה בתיאבון במשך השעות שבהן הריטלין פעיל. זה לא אומר שאכילתך חיבת להיות לא מסודרת ולא בריאה! בימים שבהם אתה נוטל את הריטלין 3 פעמים ביום, כדאי לתכנן מראש ולמצוא מה הזמנים שבהם כן תוכל לשלב ארוחות מסודרות הכוללות מזון בריא. ההחלטה אם ליטול ריטלין רגיל 3 פעמים ביום או תכשיר ארוך טווח פעם אחת ביום צריכה להתבצע בהתייעצות עם הפסיכיאטר המטפל. בקבלת ההחלטה יש להתחשב בגורמים הבאים: נוחיות הנטילה, צרכיך האינדיבידואליים (מה השעות שבהן אתה נדרש להתרכז במהלך היממה? מתי אתה מעדיף להיות מסוגל לאכול? האם נטילת הריטלין בשעות מסוימות פוגעת באיכות השינה שלך?), וכן, בנושא העלות, כיוון התרופה קונצרטה יקרה באופן משמעותי מהתכשיר של 4 שעות. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
אתייחס ראשית לתפקודי בלוטת התריס שהבאת. לא ציינת אמנם יחידות מדידה, אבל אוכל לומר כי תפקודי בלוטת התריס שלך תקינים. ערך ה- TSH צריך להיות בטווח שבין 0.35 לבין 5.5 ואילו F T4 בטווח שבין 10 לבין 25. תוכלי לראות זאת באינדקס הבדיקות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/medTest4.asp?tID=53
כן, יש מידע רב על טיפול בריטלין למבוגרים. קשיי ריכוז הם בעיה נפוצה, אך חשוב לזכור שקושי בריכוז יכול להיות סימפטום של בעיות ושל הפרעות רבות ושונות, ורק חלק מן הסובלים מקשיי ריכוז אכן לוקים בהפרעת קשב וריכוז. טיפול בריטלין לאדם שאינו סובל מהפרעת קשב וריכוז יכול להיות בלתי יעיל ואפילו למסוכן, בהתאם לסיבה הגורמת את קשיי הריכוז אצלו. לדוגמה, אם קשיי הריכוז נגרמים מבעיה נוירולוגית כגון אפילפסיה, או מחלה אחרת, הטיפול בריטלין עלול להחמיר את הבעיה הרפואית. גם בבעיות פסיכיאטריות מסוימות שגורמות הפרעה בריכוז כגון דיכאון, חרדה או סכיזופרניה, השימוש בריטלין בהחלט עלול להחמיר את הבעיה וממש לא לעזור. אי לכך, אף רופא לא יוכל לתת לך ריטלין ללא שעברת אבחון אצל פסיכיאטר או אצל נוירולוג. רק לרופאים משני תחומי המומחיות האלו יש סמכות להמליץ על טיפול בריטלין. רופא משפחה לא יוכל לתת לך מרשם לתרופה זו ללא המלצה מפסיכיאטר או מנוירולוג. נכון שאין חובה לקחת ריטלין באופן יומיומי ורציף כמו תרופות אחרות. אפשר ליטול את הטיפול רק בעת הצורך, כאשר נדרש ריכוז. הפרעות ראייה כתוצאה משימוש בריטלין הן נדירות. אין בעיה עבור מי שנקבעה אצלם אבחנה של הפרעת קשב בלבד ליטול ריטלין בנהיגה. המינון ההתחלתי ייקבע על ידי הרופא המטפל לפי נתוניך האישיים. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
הסיבה השכיחה ביותר לרמת קליום (אשלגן) גבוהה בדם היא טעות מעבדתית הקשורה באופן לקיחת הדם, לכן חשוב לחזור על הבדיקה. האם ביצעת את הבדיקה מספר פעמים ואכן רמת האשלגן גבוהה? רמת אשלגן גבוהה עלולה להיות דבר מסוכן ולגרום בין היתר להפרעות בקצב הלב ולהפרעות עצביות. חשוב לברר האם ישנה סיבה מאחורי העלייה הזו - אולי לקיחת תרופות מסוימות, בעיות בכליות, הרס רקמה ועוד. לעיתים הסיבה לרמת אשלגן גבוהה טמונה במזונות עתירי אשלגן. אם עברת בירור ולא נמצאה סיבה לרמת האשלגן הגבוהה, מוטב שתשתדלי להימנע ממזונות עשירים באשלגן כגון פירות הדר, בננות, אבוקדו, חלב, מלח ללא נתרן ועוד. תוכלי לשוב לרופא המשפחה ולהתייעץ איתו אם יש לו הצעות נוספות, בהתאם לבירורים שכבר עברת ולתרופות שאולי את נוטלת. יש מידע רב על הנושא באינפומד, תוכלי לאתר אותו בעזרת מנגנון החיפוש. להלן כמה תשובות, באחת מהן תמצאי קישור לרשימה של כמויות האשלגן במזונות השונים. http://www.infomed.co.il/questions/q_062506_6.htm
ערך גבוה של אימונוגלובולינים מסוג g מתרחש במגוון מצבים. הקל שבהם הוא זיהום חריף או כרוני, או מחלה דלקתית כרונית. זהו ילד בן 4 ובריא בדרך כלל (לא ציינת בעיה רפואית בשאלה), ובכל זאת יש לחשוב על מצב זה. מיאלומה נפוצה (multiple myeloma) נדירה מאוד לפני גיל 40, ולכן לא סביר כי בכך מדובר. לצורך האבחנה יש לקבוע שיש מעל 10% תאי פלסמה במוח העצם (נדרשת בדיקת מוח עצם לשם כך), נגעים ליטיים בעצמות, ורכיב חלבוני מונוקלונלי (נקרא M component) בסרום או בשתן, כלומר עדות לייצור של נוגדן מאותו הסוג - שבט של תאי פלסמה המייצרים באופן בלתי מבוקר את אותו הנוגדן כך שרמתו עולה בדם וכן מופרש בשתן. החלבון בשתן נקרא Bence-Jones. יש גם סוגים אחרים של מיאלומה שאינם מערבים את מוח העצם, ושכיחים יותר בצעירים. רכיב ה- M (שבט נוגדנים מונוקלונאלי) נמצא גם בסוגים שונים של לימפומה ולויקמיה. יש לערוך בירור הכולל בדיקות דם, אלקטרופורזה של חלבוני הסרום, בדיקות הדמיה ואולי אף בדיקת מוח עצם. אין בשאלה די מידע כדי להתקדם. עליכם להיות במעקב של רופא ילדים או המטולוג ילדים על מנת לערוך את הבירור הנדרש. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד
ידוע כי מינוציקלין גורם לעייפות יתר, וככל הנראה, לאור בדיקות הדם התקינות, זהו הגורם לעייפות. ניתן לטפל בפצעי בגרות בסוגים שונים של אנטיביוטיקות, וכמובן שגםנ בתכשירים ומשחות אחרות. אם העייפות לא חולפת, כדאי לפנות לרופא המטפל כדי לבחון אפשרות טיפולית אחרת. עוד מידע על התרופה תוכלי לקבל באינדקס התרופות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=161
האם את סובלת מכאבי בטן? שלשולים? ירידה במשקל? אצל אנשים שלא אוכלים בשר אכן רואים לעתים קרובות יותר רמות נמוכות של ברזל וויטמין B12, כי מקורם הוא בעיקר מן החי. ה-MCV הנמוך מעיד על חסר ברזל. מכיוון שאת מציינת שאת אוכלת בשר בכמות מספקת, ייתכן שאת סובלת מבעיית ספיגה, מה שגורם גם לרמות הנמוכות של הטריגליצרידים. עוד סיבה היכולה לגרום לרמות נמוכות של טריגליצרידים היא פעילות יתר של בלוטת התריס. אם הבעיה שלך אינה בעיית ספיגה, ניתן להעלות את רמת הברזל על ידי אכילת מאכלים עשירים בברזל, כמו בשר, כבד, מאכלי ים, פירות יבשים, ירקות בעלי עלים ירוקים. עישון, השמנת יתר והמעטה בפעילות גופנית יכולים לתרום לרמה הנמוכה של ה- HDL, "הכולסטרול הטוב". כדאי לפנות לרופא המשפחה ולגסטרואנטרולוג להמשך בירור. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד