ליפומה היא גוש שומני הצומח לאט מתחת לעור - בין העור לשכבת השריר החיצונית. ליפומה נוטה להרגיש בצקית ולזוז בקלות בלחיצת אצבע קלה. זהו אינו סרטן ולרוב גוש זה אינו מזיק. בדרך כלל ליפומות מתגלות בגיל העמידה, ויש אנשים עם יותר מליפומה אחת[1].
גוש הממוקם ממש מתחת לעור. ליפומות מופיעות בדרך כלל בצוואר, בכתפיים, בגב, בבטן, בזרועות ובירכיים.
גוש רך ובצקי למגע, אשר זז בקלות בלחיצת אצבע קלה.
ליפומה היא בדרך כלל גוש קטן. הקוטר שלה הוא לרוב פחות מ-5 ס"מ, אך הוא יכול לגדול.
לפעמים ישנו כאב. ליפומות יכולות להיות כואבות אם הן גדלות ולוחצות על העצבים הסמוכים או אם הן מכילות כלי דם רבים.
ליפומות יכולות להיווצר גם בתוך שרירים או איברים פנימיים, אבל זה פחות נפוץ. במקרים אלו הליפומה עלולה לגרום לכאב או להגביל תנועת שרירים. בכל מקרה, במידה ומבחינים בגוש או בבליטה על הגוף, יש לפנות לכירורג/ית כדי שיבדוק ויאשר שמדובר בליפומה שאינה מזיקה, או שיש צורך בבדיקות נוספות[5].
סיבות וגורמי סיכון
כאמור, הסיבה לליפומות לרוב אינה ידועה, אך לחלק מבני משפחה יש נטייה גנטית לפתח אותן. גורמים אפשריים נוספים לליפומה הם[6]:
רופא/ה מתחום הכירורגיה יכול בדרך כלל לאבחן ליפומה באמצעות בדיקה גופנית. ייתכן שיהיה צורך בבדיקת הדמיה כגון אולטרסאונד, MRI או CT כדי לקבוע אם מדובר בליפומה או בציסטה. בדיקות אלו גם יכולות לעזור לזהות את מיקומה של הליפומה, כמה היא עמוקה, אם יש לה כלי דם ואם היא לוחצת על עצבים או על רקמות אחרות. במקרים אחרים, ייתכן שיהיה צורך בביופסיה כדי לאשר שהליפומה אינה סרטן. במהלך הליך זה, הרופא/ה לוקח דגימה מהליפומה ושולח אותה למעבדה לבדיקה[7].
סיבוכים אפשריים
רוב הליפומות קטנות ואינן גורמות לסיבוכים, אך הן עלולות לגרום לסיבוכים אם הן גדולות או שהן דוחסות מבנים ועצבים סמוכים. במידה והוחלט להסיר את הליפומה, ייתכנו סיבוכים הקשורים לניתוח, עליהם יש להתייעץ עם הרופא/ה[8].
טיפולים ותרופות
[9] מאחר שליפומות אינן מזיקות, בדרך כלל נהוג להשאיר אותן ללא טיפול, אך עם מעקב אצל הרופא/ה כפי שייקבע. עם זאת, במידה והליפומה מכאיבה או שהמראה האסתטי שלה מפריע, ניתן להסיר אותה באמצעות הליך כירורגי. לצורך כך בדרך כלל נהוג להרדים תחילה את האזור (תלוי במיקום ובגודל הליפומה). לאחר מכן, בהליך קצר מסירים את הליפומה ותופרים. לרוב, ניתן לחזור הביתה כבר לאחר הניתוח. ייתכן שיהיה צורך להסיר את התפרים לאחר מספר ימים או שבועות.
טיפולים אפשריים נוספים כוללים:
סטרואידים - תרופה זו יכולה לעזור לכווץ את הגידול.
שאיבת שומן – במקרים מסוימים ייעשה שימוש במחט ומזרק לצורך שאיבת רקמת השומן.
"בשמחה! הנה ניסוח קצר ומכובד: תודה רבה לדוקטור ואייל ח'ורי, על ההסבר הסבלני, היחס המכבד והמקצועיות. היה לי חשוב להבין – ואתה הסברת בצורה ברורה ומרגיעה ביותר מעריכה מאוד! 🙏"
לאחרונה עקב אוזניים סתומות ניסיתי לעשות תמרון ולסלבה (נשיפה כנגד פה ואף סגורים לגמרי) ועקב כך הן נפתחו והרגשתי הקלה. אם כי תחושת הלחץ בראש מאוד עלתה בזמן התרגיל. השאלה שלי האם התמרון הזה כאשר נעשה ב*מקסימום* עוצמה למשך 10-20 שניות עלול להיות מסוכן ולפוצץ עורק במוח/צוואר?
סבתא כיום בת 83 ,יש רקע של צניחת מעיים רקטלית (פרולופס מפי הטבעת ) ,במשך שנים רבות סבתא נטלה אספירין אך לפני כשנתיים לאחר בירור רפואי אז הופסק מתן אספירין יומי שנמצא שלא הייתה לו התוויה מיוחדת , הורדת האספרין נועדה למנוע דימום מפי הטבעת כתוצאה מהפרלופס של המעיים שהיו נכנסים ויוצאים מפי הטבעת וגרם לדימום במתן אספירין , ובאמת לאחר הפסקת האספרין הדימום כמעט פסק לחלוטין, עד כאן הרקע מהעבר ,ועכשיו למצב העדכני, לפני כשלושה חודשים עקב קוצר נשימה ובצקות ברגליים, היא אובחנה עם אי ספיקת לב ופרפור , היא טופלה במשתנים לטיפול באי ספיקה, ומתן כדור אלקוויס במינון 2.5 שתי פעמים ביום לצורך הגנה בשל הפרפור , אך מאז מתן האלקוויס , החל שוב הגברת דימום, בקינוח בנייר ניכר רושם קל של עקבות דימום בתוך הצואה לאחר כל צאיות(שהם גם מרובות בשל הפרולפס)וכן לירידה בהמוגלובין, השאלה האם לנסות לרדת למינון של 2.5 פעם אחת ביום של אלקוויס במקום פעמיים , זה מספיק בטוח לספק הגנה מפני קרישים בשל הפרפור של הלב.
שלום דורית וסליחה על המענה המאוחר יחסית. לגבי שאלתך, המצב אותו את מתארת מתאר מקרה ספציפי של הדילמה הקיימת בטפול בחולים כאשר לטיפול שאנו נותנים יש יתרונות וגם חסרונות ולעיתים ההחלטה הלגבי הטפול היא לא פשוטה. מכאן שההחלטה על מינון של אליקוויס היא החלטה שצריכה להתקבל ע"י מי שנתן את התרופה או לחלופין ע"י המטולוג העוסק בתחום הקרישה. מציע לא לבצע שום שינוי ללא התייעצות רפואית נאותה. בהצלחה
הוסף תגובה
אליקוויס לדילול דם
ברכה21/11/2025 | 11:57
מהו הערך התקין של תרופה זו ? בעלי קיבל תוצאה של 215 האם תקין?
שלום, אבא שלי אובחן עם איסכמיה בכף הרגל. כל כף הרגל שלו, מלמעלה, מלאה בכתמים וחייבים לקטוע אותה כדי שלא יתפשט הזיהום. השאלה שלי- כמה זמן לקח לכף רגל להתמלא בכתמים? האם זה עניין של ימים או שעות? תודה רבה.
שלום, 1. האם היצרות קריטית 99% בעורק הציליאקי בהכרח דורשת צנתור ומה הדחיפות? [עורק עליון היצרות קל עד בינוני] 2. נודה להמלצות על רופאים בכירים מנוסים באבחנה וצנתורים מהסוג הספציפי הזה? וכן על בי"ח בו המחלקה הטובה ביותר לכך. 3. מדובר באדם מבוגר ברקע קוצב לב, בעית כליות, לחץ דם מאוזן בכדורים. איך ניתן להבטיח התחשבות ביתר הדברים ובעיקר בכליות למנוע פגיעה? האם צריך להיות מתואמים עם המחלקות הרלוונטיות שמטפלות בבעיות האחרות ואיך פרקטית עושים זאת? תודה רבה מראש
שלום רב כדי לענות על כל השאלות החשובות שנרשמו יש להגיע לבדיקה אצל כירורג כלי דם אשר עובד גם במחלקה מסודרת בבית חולים. ההחלטה על צורך בטיפול בממצא- ככל הנראה אקראי מחייבת הבנה של תלונות המטופל על סמך שיחה איתו כמו גם התעמקות ברקע הרפואי שלו, בדיקתו ועיון בממצאי בדיקות ההדמייה שבוצעו. רק לאחר ביצוע כל השלבים האלה ניתן לקבוע מה מידת התועלת מול הסיכון כרוך בביצוע פעולה פולשנית כלשהי. הבקשה מכירורג כלי דם להמליץ על "רופאים בכירים מנוסים...וכו'" אינה לעניין. אשמח לעזור אם תהיו מעוניים.
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
סטרואידים 
CT, סי טי 
דמם 
תשובת מומחה ולסלבה 
תמרון וולסלבה
