דיזנטריה אמבית

העברה של האמבה היא בעיקר בצורה הפקאלית - אוראלית שנגרמת בין השאר בעקבות מגע בין מוצרי מזון וצואה. העברת הציסטות המדבקות יכולה להיות גם דרך ידיים מזוהמות שנגעו בצואה ולא נשטפו לפני המגע במזון. גם הדבקה דרך מגע מיני היא אפשרית, אם כי מדובר במצב נדיר.

לאחר ההדבקה יכולים לקרות שני תרחישים אפשריים:

1) ללא מחלה- הציסטה הופכת לטרופוזואיט בחלל המעי היא ניזונה משאריות מזון וחיידקים ואינה חודרת לרירית המעי ולא גורמת למחלה. לאחר המעבר במעי היא חוזרת לצורת הציסטה ומפרשת מהגוף.

2) עם מחלה (pathogenic) האמבה חודרת אל רירית המעי וגורמת להרג של תאי המעי ותאי מערכת החיסון שנמצאים בדופן המעי- מצב זה גורם לשלשולים דמיים הנקרא דיזנטריה אמבית. במצבים חמורים יותר הטרופוזואיט חודר מעבר לרירית המעי ומגיע לזרם הדם וכך הוא יכול לגרום למחלה באברים אחרים כמו המוח, הריאות והכבד. באברים אליהם הוא חודר הוא יוצר מורסה (abcess) שם הוא מתרבה וממנו הוא עלול לפרוץ ולגרום לזיהום במקומות נוספים.
 

בדגימת צואה ניתן לזהות את הפרוטוזואה באמצעות מיקרוסקופ או לזהות נוכחות של תאי דם לבנים. על פי המלצות ארגון הבריאות העולמי הבדיקה המומלצת במקומות אנדמיים היא ערכה יעודית לזיהוי ביצי  האמבה בצואה.ניתן לבצע גם תרבית של הצואה ובעזרת ערכה מיוחדת לזהות צמיחה של הפרוטוזואה מהדגימה.

בדיקות מורכבות יותר כמו נוכחות של נוגדנים בסרום או נוכחות החומר הגנטי של האמבה מאפשרים זיהוי מהיר, ברגישות וסגוליות גבוהים אך בדיקות אלה בדרך כלל אינן זמינות במקומות האנדמיים. בנוסף לבדיקות אלה קיימים ממצאים בבדיקות דם שאינם ספציפיים לאמבה אבל בנוכחות חשד קליני מתאים הן  יכולות לחזק את האבחנה.

אבחנה של מורסה בכבד בעקבות אמבה דורשת שימוש גם בבדיקות הדמיה שונות כמו אולטראסאונד וCT ובדיקות פולשניות בהם שואבים דגימה מהאבצס.

בדרל כלל אין צורך באישפוז בבית חולים אלא אם כן מדובר באחד מהמצבים הבאים:

• דלקת מעי גס (colitis) חריפה המלווה באיבוד כמות גדולה של נוזלים המצריכה עירוי נוזלים תוך ורידי.

• דלקת בקרום הצפק בעקבות התנקבות ספונטנית של מורסה בכבד.

• דלקת מעי  גס חריפה המצריכה הערכה כירורגית.

כאשר אובחנה הדבקה אפילו ללא הופעת סימפטומים יש צורך בטיפול כנגד האמבה. הטיפול הוא בדרך כלל בעזרת אנטיביוטיקה הפועלת בחלל המעי בלבד ואינה נספגת לשאר הגוף. הסיבה לטיפול באנטיביוטיקה כזו היא החשש מהדרדרות המצב למחלה חודרנית יותר וכן הדאגה לבריאות הציבור והפחד מהדבקה של אחרים.
לעומת זאת, כאשר האמבה גורמת למחלה יש לשלב גם טיפול מערכתי בעזרת אנטיביוטיקה מסוג מטרונידזול
 (flagyl).