דלג לתוכן

בקטרמיה (Bacteremia)

2 דקות קריאה
בקטרמיה היא פלישה של חיידקים לזרם הדם. הדם הוא נוזל סטרילי ופלישה של חיידקים לזרם הדם עלולה לפגוע באורח משמעותי בבריאות האדם.

יש להבדיל בין מצב שבו מנגנוני החיסון הטבעיים של הגוף מסלקים את הפולשים ומחזירים את מצבו הסטרילי של הדם לקדמותו, לבין מצב שהחיידקים בזרם הדם מעוררים תגובה דלקתית משמעותית עם התפתחות אלח דם (ספסיס). אלח דם הוא מצב מסכן חיים ומחייב אשפוז וטיפול מיידיים. רצוי להימנע ממצב שכזה ולהקדים לטפל בבקטרמיה לפני שמתפתח אלח דם.

חשוב להוסיף שהחיידקים המצויים בזרם הדם עלולים להתיישב באתרים מסוימים ולגרום למחלות מוגדרות כגון מורסה באיבר מסוים, דלקת פנים הלב הפנימי (אנדוקרדיטיס), דלקת עצם (אוסטיאומיאליטיס) וכו'.

בקטרמיה היא תופעה שכיחה למדי. בארצות הברית מדווח על עד חצי מיליון מקרים לשנה. אוכלוסיות מסוימות פגיעות במיוחד והן כוללות תינוקות, זקנים, חולים באיידס, כרותי טחול כמו גם חולי סרטן המקבלים טיפולים כימיים. ככל שמערכת החיסון פגועה יותר כן גדל הסיכון לבקטרמיה. המחוללים יכולים להיות מסוגים שונים לרבות חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים. צביעת גרם מסייעת להגדרת הקבוצה המתאימה. לאבחון זה יש חשיבות מבחינת הטיפול האנטיביוטי המתאים.

פעמים רבות מקור החיידקים הוא באיברי הגוף הפנימיים. במקרים אחרים מדובר בזיהום ממקור חיצוני (לדוגמה בעור), וכן חשוב להזכיר את הנטייה של החיידקים להתיישב על שתלים מלאכותיים הכוללים צנתרים (צינורות פלסטיק או סיליקון הנשארים בגוף החולה לצרכים טיפוליים), מסתמי לב מלאכותיים, קוצבים, שתלים אורתופדיים וכו'.

קבוצת סיכון מיוחדת הם מזריקי סמים אשר במקרים רבים מחדירים לעצמם חיידקים היישר לזרם הדם בעקבות טיפול בשיטות הזרקה לא סטריליות. בקטרמיה מתפתחת לעיתים תכופות בקרב נפגעי כוויות והיא אחת הסיבות השכיחות לתחלואה ולתמותה של נפגעי הכוויות.

פרופ' שלמה ברלינר

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007


סימפטומים

הסימנים המוקדמים אצל חולי בקטרמיה הם תסמיני מחלה כלליים: הרגשה כללית לא טובה, חולשה, עייפות, בלבול, בחילה, הקאות ו/או נשמת. בהמשך התופעות יכולות להתפתח לכדי חום, צמרמורות, הזעה, וכן לאי-שקט לירידת טמפרטורה, ללחץ-דם ולמצב של הלם (שוק). מצבים כאלו מלווים בשיעורי תחלואה ותמותה גבוהים מאוד ומחייבים טיפול מיידי ונמרץ. הצמרמורת המופיעה במצב זה בדרך כלל מלווה בנקישת שיניים. במצבים קשים של עלייה של הדופק ומספר הנשימות, יכולות להתפתח תפרחת בעור והפרעות קרישה כמו גם אי-ספיקה רב-מערכתית.

אבחון ובדיקות

האבחון מתבסס על הימצאות החיידקים בתרביות דם. עם זאת, הקלינאים נוהגים להתחיל טיפול באנטיביוטיקה עוד בטרם התקבלו תשובות מן התרביות בשל הסיכון שבהמתנה ללא טיפול. יש מקרים שבהם החיידקים הגדלים בתרבית נובעים מזיהום מקומי ומהתקנה לקויה של התרבית, ולא מנוכחות החיידקים בזרם הדם (מצב המכונה בקטרמיה כזובה). ניתן כיום לגדל חיידקים במצע אווירני (אאירובי) ובלתי אווירני (אנאירובי).

טיפולים ותרופות

הטיפול במחלה נעשה בעיקר באמצעות אנטיביוטיקה. הבחירה ההתחלתית היא אמפירית ומתבססת על מקור הזיהום המשוער (כגון דרכי השתן, כיס המרה, הריאות). עם התקבל תוצאות תרביות הדם ניתן להמיר את הטיפול ולהתאימו לאנטיביוגרמה (רגישות החיידקים לסוגי האנטיביוטיקה השונים).

בדיקות המעבדה והמצב הקליני של החולה מסייעים להעריך אם יש תגובה לטיפול או שצריך לשנותו. אם יש מורסה או גוף זר, יש לשקול ניתוח לסילוק מצבור החיידקים.

התערבות מוקדמת וטיפול רב-מערכתי מסייעים להשתלט על הזיהום, אך יש לזכור כי בקטרמיה מלווה עדיין בשיעור גבוה יחסית של תחלואה ותמותה.
רופאים בתחום
ד"ר סודרסקי דורון
ד"ר סודרסקי דורון קרדיולוגיה
ד"ר עדו תמרי
ד"ר עדו תמרי קרדיולוגיה
פרופ' מיכה פיינברג
פרופ' מיכה פיינברג קרדיולוגיה

שאלות ותשובות

שאלות מתוך פורום קרדיולוגיה וצנתור לב

בניהולו של ד"ר גבריאל גרינברג
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו