הפטיטיס A, B, C, D, E (Hepatitis viruses A, B, C, D, E)

המחוללים השכיחים ביותר של דלקת כבד זיהומית הם נגיפי הפטיטיס A, B, C, D, E. נגיפים אלו אינם משתייכים לאותה משפחה והמשותף להם הוא נטייתם לגרום לדלקת הכבד.

הפטיטיס A

נגיף הפטיטיס A (או HAV) הוא נגיף RNA חד-גדילי, הוא הסיבה השכיחה ביותר לדלקת כבד נגיפית. המחלה שכיחה מאוד בישראל. אצל כ-55% מהמתגייסים לצבא בארץ יש עדות לחשיפה בעבר ושיעור ההיארעות השנתי המדווח בישראל הוא כ-70 מקרים ל-100,000 (מעריכים כי השיעור בפועל גבוה עד פי 5). ההידבקות היא לרוב פומית לאחר מגע עם צואת חולה או באכילת מזון מזוהם.


אצל ילדים יכולה המחלה להיות אי-תסמינית. אצל מבוגרים, לאחר תקופת הדגירה מופיע השלב המבשר של המחלה (Prodrome) המאופיין בחום מלווה בחולשה, בבחילות והקאות, בכאבי מפרקים ושרירים, ולעיתים גם בתסמיני שפעת. לאחר 2-1 שבועות מופיע שלב הצהבת המלווה בשתן כהה ובצואה בהירה. בשלב זה נעלמים תסמיני המחלה המקדימה ונותרים בעיקר חולשה וחוסר תיאבון.


לרוב חולפת המחלה מאליה לאחר 2-1 חודשים מתחילתה ומצריכה טיפול תומך בלבד. צורה כרונית של המחלה אינה קיימת, אולם, במקרים נדירים ביותר מופיעה אי-ספיקת כבד חדה היכולה להביא אף למוות. ניתן למנוע את ההידבקות ב-HAV על ידי חיסון סביל או פעיל. בישראל, משנת 1999 מחוסנים כל הילדים בחיסון הפעיל.

הפטיטיס B

נגיף הפטיטיס B (או HBV) הוא נגיף DNA המדבק לרוב בחשיפה לדם נגוע, במגע מיני ובהדבקה "אנכית" מאם ליילוד. בישראל קיימת עדות לחשיפה ל-HBV אצל כ-1% מהאוכלוסייה. לאחר תקופת דגירה של 1-½6 חודשים מההדבקה יופיע שלב מקדים אצל 20%-10% מהחולים המתאפיין בחום, בכאבי מפרקים ובתפרחת. בהמשך יש הסתמנות קלינית ומעבדתית של דלקת כבד חדה הנמשכת לרוב 3-1 חודשים.


עם זאת למרבית הנדבקים אין תסמינים בשלב החד של הפטיטיס B ועובדת היותם נשאים מתגלה באקראי בהמשך. הנדבקים ב-HBV יכולים להחלים לחלוטין או להיוותר עם זיהום כרוני בנגיף בין כנשאים ובין כלוקים בדלקת כבד כרונית. זיהום כרוני מתפתח רק אצל 5%-1% מהמבוגרים הנחשפים ל-HBV, אולם לגבי יילודים מתפתח זיהום כרוני אצל כ-95% מהנדבקים. אצל כשליש מהלוקים בזיהום כרוני מתפתחים שחמת כבד או סרטן כבד. אי-ספיקת כבד חדה מתפתחת בפחות מ-1% מהנדבקים. לזיהום ב-HBV ייתכנו גם ביטויים מחוץ לכבד, ביניהם דלקת מפרקים, פגיעה בכליות ודלקת כלי דם.


ניתן לטפל במחלה על ידי אינטרפרון (Interferon-α) או על ידי אנלוגים לאבני בניין לDNA כדוגמת למיבודין (Lamivudine). קיים חיסון לנגיף, פעיל וסביל. בישראל, משנת 1992 מחוסנים כל היילודים בחיסון פעיל.

הפטיטיס C

נגיף הפטיטיס C (או HCV) הוא נגיף RNA חד-גדילי המועבר בעיקר במגע עם דם נגוע, אם כי לגבי כ-50% מהנשאים לא ידוע מקור ההידבקות. ההידבקות במגע מיני אפשרית אולם בשכיחות קרובה לאפס. לשיעור נמוך מ-0.5% מאוכלוסיית ישראל עדות לחשיפה לנגיף. לאחר תקופת דגירה של 180-15 יום מופיעים תסמיני דלקת כבד ומחלה תסמינית הנמשכת 6-4 שבועות. רוב הלוקים בדלקת כבד חדה הם אי-תסמיניים.


הופעת אי-ספיקת כבד כסיבוך של דלקת כבד חדה מ-HCV נדירה ביותר, אולם, אצל כ-85% מהלוקים במחלה מתפתחת דלקת כבד כרונית המתאפיינת בתסמינים מועטים ובמהלך בעל אופי גלי עם החמרות והפוגות לסירוגין. לאחר מספר עשורים של מחלת כבד ייתכן שיופיעו צמקת הכבד ב-15%-2% מהחולים או סרטן הכבד. הטיפול במחלה על ידי שילוב אינטרפרון וריבאוירין (Ribavirin) למשך כשנה. כ-50% מהחולים מגיבים לטיפול זה באופן מלא. לא קיים חיסון נגד הנגיף.

הפטיטיס D

נגיף הפטיטיס D (או Delta Virus, HDV) הוא נגיף RNA התלוי בנוכחות חלבונים מנגיף HBV לצורך שכפול והדבקה. הנגיף מועבר בדם נגוע ובמגע מיני. תיתכנה שתי צורות הידבקות: האחת, הידבקות בו-זמנית (Co-infection) ב-HDV ו-HBV, והשנייה, דלקת כבד חדה כביטוי להידבקות מאוחרת של חולה נגוע ב-HBV על ידי HDV (Superinfection), ואשר ביטויה דלקת כבד כרונית כמעט ללא יוצא מן הכלל, ובשיעור גבוה של מקרים גם צמקת הכבד. הטיפול מתבסס על טיפול ב-HBV (שבהיעדרו HDV אינו יכול להתקיים) וכמותו החיסון.

הפטיטיס E

נגיף הפטיטיס E (או HEV) הוא נגיף RNA המופרש בצואה והידבקות בו היא לרוב פומית, בשל שתיית מים מזוהמים. הנגיף שכיח בדרום-מזרח אסיה ובמרכזה, בצפון אפריקה ובמרכז אמריקה. מעריכים כי כ-2% מאוכלוסיית ישראל נחשפו לנגיף. המהלך הקליני של המחלה דומה למהלכה של דלקת כבד בשל HAV, וכמוה גם דלקת שמקורה ב-HEV חולפת לרוב מאליה ואינה מובילה למחלה כרונית. עם זאת, אצל 20%-10% מהנשים ההרות הנדבקות במחלה מתפתחת אי-ספיקת כבד חדה ושיעור תמותה ניכר. אין טיפול סגולי בתרופות למחלה זו וחיסון יעיל נמצא בשלבי ניסוי.

פרופ' רן טור-כספא
ד"ר ירון רוטמן

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007