הליקובקטר פילורי

התלונות השכיחות בקרב נשאי החיידק הן:

• כאבי בטן.

• תחושת נפיחות בטנית.

• ריח רע מהפה.

• גיהוקים.

• בחילות והקאות ללא קשר ישיר למזון.

• מחסור לא ברור בברזל או ב-B12.

אלו הן תלונות כלליות למגוון רחב של בעיות במערכת העיכול, ולכן במסגרת בירור גסטרולוגי יש חשיבות בבדיקה לשלילת הימצאות החיידק במערכת העיכול. 

חלק משמעותי מהנשאים של החיידק לא יחושו בסימפטומים כלל.

במידה והתפתח כיב במערכת העיכול, ייתכנו תסמינים כגון הקאה דמית וצואה שחורה (Melena). 

ההידבקות בחיידק מתרחשת לרוב כבר בגיל הילדות וצורת ההעברה היא קרוב לוודאי מן הצואה לפה או מפה לפה. 

גורמי הסיכון העיקריים להידבקות הם צפיפות דיור ותנאי היגיינה ירודים. זו כנראה הסיבה שבארצות מתפתחות ניתן למצוא שיעור גבוה של זיהום כבר בגיל הילדות, בעוד שבארצות מפותחות קיימת ירידה הדרגתית עם הגיל בשכיחות הזיהום.

הדרך הפשוטה ביותר לאבחון החיידק היא באמצעות תבחין נשיפה. זוהי בדיקה מהירה, פשוטה, מהימנה ולא פולשנית.

בנוסף, ניתן לאשר בצורה לא פולשנית את נוכחות החיידק גם באמצעות בדיקת צואה לגילוי אנטיגן של החיידק.

דרך אבחון נוספת היא נטילת דגימה מרירית הקיבה במהלך בדיקת גסטרוסקופיה. הדגימה אמנם פולשנית, אך היא נחשבת למהימנה.

לבסוף, ניתן לאבחן הימצאות נוגדנים לחיידק בבדיקת דם. זוהי בדיקה שנחשבת לפחות מהימנה, כיוון שהיא עלולה לצאת חיובית גם עבור אנשים שעברו הכחדה לחיידק בעבר ואינם נשאים שלו בפועל כיום.

מקובל לבצע בדיקה להילקובקטור פילורי רק במידה וקיימות תלונות המחשידות בנוכחות החיידק. כמו כן, בדיקת אבחון נעשית לכל מי שאובחן בסרטן הקיבה או בסרטן MALT.

כאמור, כ-15% מהנשאים יפתחו כיב בקיבה או בתריסריון. רוב הכיבים בתריסריון ובקיבה נגרמים מהליקובקטור פילורי. 

במבוגרים ישנו קשר בין זיהום בחיידק זה ובין התפתחות ממאירות של הקיבה כמו סרטן הקיבה וסרטן הלימפה מסוג MALT; בילדים הקשר הזה אינו ברור. למעשה, הקשר חזק עד כדי כך שהטיפול הראשוני בסוגי סרטן אלו הוא חיסול החיידק.

באזורים גיאוגרפיים שבהם שכיח הזיהום בגיל צעיר, כמו מדינות דרום אמריקה ומזרח אירופה, יש שיעור גבוה יחסית של סרטן הקיבה. כמו כן, הירידה בשכיחות סרטן הקיבה במדינות המערב, מתרחשת במקביל לירידה בשכיחות הזיהום מהליקובקטר פילורי.

ייתכנו סיבוכים נוספים להליקובקטור פילורי מחוץ למערכת העיכול, כגון מחלות כלי דם, מחלות עור ומחלות לב טרשתיות.

החיידק עמיד לתרופות רבות. על מנת לגרום להכחדה מוחלטת שלו, יש צורך בשילוב של מספר תרופות יחד.

הטיפול המקובל כיום נקרא "הטיפול המרובע", וכפי שמרמז שמו, הוא מורכב מארבע תרופות שיש ליטול במשך 10-14 ימים.

כחודש לאחר הטיפול מומלץ לבצע תבחין נשיפה על מנת לאשר את הצלחת הטיפול.

חולים שעברו הכחדה לחיידק אינם נחשבים יותר לנשאים. יתרה מכך, בחולים שלקו בכיב במערכת העיכול, הכחדת החיידק מונעת משמעותית הישנות של הכיב. 

טיפול טבעי בהליקובקטור פילורי כולל תוספי תזונה אשר יכולים להפחית במידה מסוימת את התסמינים, אך אין ביכולתם להכחיד את החיידק באופן מוחלט או למנוע את הסכנות כתוצאה מנוכחותו במערכת העיכול. 

לא קיימות כיום דרכים למנוע הדבקה בהליקובקטר פילורי,

אך בדומה לכל חיידק שעובר בצורת הדבקה פקו-אוראלית (במגע עם צואה נגועה) ואורו-אוראלית (מפה לפה), מומלץ להקפיד על היגיינה אישית, שטיפת ידיים תדירה, בפרט לאחר ביקור בשירותים, והקפדה על שימוש אישי בלבד בכלי אוכל ושתייה (גם בין בני משפחה).